לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




תעוזה של יום כיפור

תעוזה של יום כיפור

האם אני מבקשת מא-לוהים הזדמנות נוספת, הזדמנות שלא מגיעה לי?

מאת

שוב מגיע יום כיפור, ואני מפחדת.

אני לא אמורה לפחד. אני אמורה להיות מהורהרת, שקולה ושואפת להשתנות. אני אמורה להרגיש את הזכות של יום כיפור, את ההנאה לעמוד לפני א-לוהים, אבינו ומלכנו, שרוצה להאזין לנו ולזכות את כולנו. ואני מרגישה את כל הדברים האלה, באמת. אבל מעל לכל, עמוק בנשמתי במקום בו מונחת האמת, אני מפחדת. שוב הגיע יום הדין. בחנתי את עצמי ואני לא מוצאת את עצמי ראויה.

למדנו שעלינו להתנחם במחשבה שא-לוהים הוא אב אוהב. אבל גם זה מפחיד אותי. בגלל שאני עצמי אמא, ולמרות אהבתי העמוקה והבלתי פוסקת לילדיי, עקצתי וגערתי וכעסתי וקינאתי ולפעמים גם פגעתי. הייתי רחוקה מאוד מהסטנדרט של רחמים, חסד ויושר שאני מצפה מעצמי.

חכמינו אומרים שא-לוהים הוא המלך שלנו ואנחנו משרתיו, ואני מפחדת. משום שהעולם מלא באלימות וגסות וחוסר אנושיות והמלך שלנו בוודאי לא אוהב את זה.

בשנה שעברה עמדתי בבית הכנסת, לבושה לבן, והבטחתי כל מיני הבטחות. עם דמעות בעיניי וחור עמוק בליבי, ניצבתי לפני בוראי ונשבעתי להיות שונה, להיות טובה יותר. להיות נעימה יותר ורכה יותר, סבלנית יותר וביקורתית פחות. התכוונתי לכל מילה. אבל במבט לאחור על השנה שחלפה אני שואלת את עצמי: כמה שקרים אמרתי מבלי דעת, מבלי רצון, כשעמדתי לפני א-לוהים ביום הקדוש ביותר בשנה? והאם הוא זוכר לי את זה לרעה?

מה קרה? כיצד אבדו החלטותיי הטהורות מיום כיפור? פשוט מאוד. החיים שחקו אותי, בארציותם, בבוגדנותם. הבקרים התחילו מוקדם מידי והלילות הסתיימו מאוחר מידי. הייתה יותר מידי כביסה. היו יותר מידי כלים. נהייתי רגזנית ומשועממת וחסרת השראה. צנחתי מהחלטותיי ונחתתי שוב בימי הקודמים. בגדיי הלבנים התלכלכו. הבטחותיי הנעלות הפכו בהדרגה לשקרים.

לא עשיתי מה שאמרתי שאעשה. ואם אני יודעת את זה, אז גם הוא יודע את זה, ולכן אני מפחדת. האם הוא שוב יאמין לי, אם אני שוב אבְטיח? האם יהיה לי אומץ לבקש הזדמנות נוספת? הזדמנות שאני יודעת שלא מגיעה לי?

התשובה היא כן. אני מעיזה. משום שאם למדתי משהו בתור אמא, זה שאין כמו סליחה מעומק ליבו של ילד אהוב, כדי לצנן את הכעס. כשהם עומדים לפנינו, מצטערים ועצובים, אנחנו נזכרים שוב כמה שהם קטנים, צעירים, משתדלים... הלב שלנו יוצא אליהם ואנחנו סולחים.

וכמו בכל שנה, כשהנרות כבר דולקים וכולנו לבושים בלבן, אני יושבת להתפלל. אני לוחשת, בכנות ובלב מלא רגש - אני מצטערת. אני לא ראויה, אבל אני באמת מצטערת. בבקשה, תן לי עוד הזדמנות.

למרות שאני היחידה שמדברת, אני מרגישה כאילו שזו שיחה מקודשת. כן, חטאתי, אני אומרת, אבל לא התכוונתי. נפלתי כמו שכל האנשים נופלים, בגלל שאנחנו לא מושלמים. אנחנו קטנים ועלובים ובעלי חסרונות. אתה יודע את זה – אתה בראת אותנו! ולמרות שלא עשינו הכל נכון - אני ממשיכה - גם לא עשינו הכל רע, והעולם קשה ומסואב. אנחנו מתאמצים לשמור על האנושיות שלנו, על המוסריות ועל התכלית. והערך שלנו נמצא בַּהתמודדות עצמה - אנחנו מנסים, וגם אם אנחנו נכשלים שוב ושוב, לפחות אנחנו מנסים.

החטאים שעשינו נבעו מחולשה ולא מרוע

אני משפילה מבט אל המילים המקסימות שעל דף המחזור עד שהן מתערפלות מול עיניי הדומעות. אני מודה ומתוודה, אני פגומה, אני לא מושלמת. אני כועסת ומרמה ומקנאה וגאוותנית. אבל א-לוהים, אתה שיודע את כל האמת, ודאי יודע שאני מצטערת. עם ישראל מצטער היום, והחטאים שעשינו נבעו מחולשה ולא מרוע. גם אם התלכלכנו בכיעור - אני לוחשת לא-לוהים - היינו גם מקסימים. בכינו בדמעות אמיתיות על הנרצחים, על החולים ועל הפצועים בעם ישראל. חשנו באחדותם של היהודים שהם באמת משפחה אחת, ילדים של אברהם אבינו. התפללנו לעולם טוב יותר, הקמנו ארגוני סיוע לעזרה לזולת, וקבוצות תפילה ושיעורי תורה. ניסינו ללמד את ילדינו להיות יותר טובים מאיתנו.

אז השנה, כשאני עומדת לפניך א-לוהים, בבקשה הבט אל תוך ליבי כפי שרק אתה יכול. אל תסתכל על השנה שעברה. אל תסתכל על אתמול. הסתכל על היום. אני מתכוונת לכל מה שאני אומרת כרגע, באמת. אני מצטערת. אני מתחרטת על חטאיי. אני באמת מתכוונת לעזוב אותם ולא לחזור עליהם שוב. אם לא הייתי ראויה בשנה הזאת, זה רק משום שאני קטנה ולא מושלמת. אולם אתה גדול ומושלם. אתה א-לוהים ואינך מוגבל כמונו בני התמותה. אבי, מלכי, אני מצטערת. ראה כמה אני קטנה, ואהוב אותי בכל אופן.

סלח לי ותן לי הזדמנות נוספת. סלח לכולנו ותן לנו עוד הזדמנות.

23/9/2012

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-3 דיונים

(3) אפרת, 24/9/2012 18:04

מקסים ממש תודה

תודה רבה יעל יקרה התרגשתי עד דמעות שיתקבלו תפילות''ך לרצון ולשנה טובה תכתבי ותחתמי

(2) חוזר בתשובה, 24/9/2012 12:26

תודה

תודה רבה באמת עד עכשיו הייתי מיואש מראש להרים ראש ולהעיז לבקש סליחה

(1) מישהו, 23/9/2012 16:34

תודה!

בזכותך אהיה מסוגל לבקש סליחה

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub