לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




לכו על הזהב

לכו על הזהב

בראש השנה הזה נעלה על המסלול המוביל אל הניצחון.

מאת

אנשים תוהים לעיתים קרובות, מדוע האלוקים כבר לא מדבר איתנו באופן ישיר?

הצחקתם אותי!

השנה עומדת להסתיים וראש השנה, כבר ניצב בפתח. אני חושב שהאלוקים כן מוצא דרך לתקשר איתנו. אני גם בטוח שיש לו מסר או שניים עבורנו – כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא פשוט לכוון את המַקלֵטים.

וזה בדיוק מה שעשיתי... כיוונתי את עצמי, ככה, כפי שעשו מאות מיליוני אנשים אחרים ברחבי העולם, אשר כיוונו גם הם את מקלטיהם אל אולימפיאדת הקיץ. לא שהייתי קורא לעצמי אוהד נלהב של משחקי כדור נוצה או של שיט קיאקים, האמת צריכה להיאמר, אני לא יכול למצוא את סלובניה על מפת העולם, וגם לא למסור הרצאה על המיומנויות הדרושות לחתירה מהירה בדוגית מול אלה הדרושות לתחרות הירי לנשים מטווח של 25 מ'. אבל כדי שלא להיות יוצא מן הכלל, גם אני התכוונתי.

במבט לאחור, התאריך היה 18 באוגוסט, היום הראשון בחודש העברי אלול, בדיוק 30 יום לפני ראש השנה.

הסצנה התרחשה באולם המקורה של האולימפיאדה, אתונה. מעולם קודם לכן, לא קרה שאמריקאי זכה במדליית הזהב בקרב רב בהתעמלות לגברים. הפעם נחו הזרקורים על הבחור הצנוע והמנומש מויסקונסין – פול האם. שדה קרב מרשים של 23 מתחרים שאפתנים שנחתו מדרום קוריאה, קזחסטאן, ישראל וקובה – אם נזכיר רק חלק מהם – שהגיעו לתחרויות כשלכולם מידה שווה של נחישות ועוז רוח, מאחוריהם ללא ספק אלפי שעות של אימון, ועיניהם נעוצות בדיוק באותה מטרה.

כלחץ נוסף על פול האם, עמדו האכזבות הקודמות שהיו לידידיו האמריקאיים במשחקי הטניס לנשים ולגברים, בכדור-סל לגברים, ובכמה משחים. אמריקה הטובה לא יכלה לסבול עוד כישלון, ופול האם ידע את זה.

לא היה לו מושג שהוא עומד שניות ספורות לפני קטסטרופה.

תחרות הקרב רב בנויה מששה סיבובים נפרדים, כל אחד מהם, כמובן, נבחן נשפט ומנוקד בקפידה, ולאחר מכן נערך חישוב סופי שעל פיו נקבע מיהם הזוכים במדליות. פול האם לא אכזב – הוא יצא לדרך כמו ברק בחשיכה, כשהוא מצליח להגיע להישג של 9.725 נקודות (מתוך 10) בתרגילי הקרקע הפותחים, מספיק טוב בכדי לעמוד במקום הראשון בפתיח. הוא נסוג מעט למקום השני לאחר סוס הסמוכות, ומייד חזר להוביל לאחר הטבעות.

שלוש תחרויות כבר עברו ושלוש עדיין ניצבו לפניו. המסך הראה את לוח התוצאות של האצטדיון שבראשו ניצב שמו של פול האם, ואת שמותיהם של האחרים במגוון צללים של פסימיזם פטאלי. אף אחד לא האמין שניתן לקחת ממנו את הניצחון.

פול האם הכין את עצמו לסיבוב הרביעי – סוס הקפיצה. לא היה לו מושג שהוא עומד שניות ספורות לפני קטסטרופה. פול האם ביצע סאלטה וחצי לאחור, כשמדליית הזהב הולכת ומתקרבת אליו. ואז, כמו בצלילה מהירה ומשומנת, הוא עבר בצורה מושלמת וללא מאמץ לתנוחת הנחיתה שלו – משהו שנקרא צוקהארה, שניים וחצי סיבובים באוויר – קשה במיוחד – ולסיום נחיתה עיוורת.

למרבה הזעזוע, פול האם נחת על שולי המזרון ולא הצליח להתייצב. רגליו הסתבכו ומעדו ימינה, כשהן מובילות אותו בצורה מגוחכת ומבישה היישר אל שולחן השופטים, שם נאלץ אחד מהם להושיט את ידו ולהדוף את האם. זה היה כמו לגשת לטסט, לנהוג בצורה מושלמת, ולסיים בתאונה מרסקת אל תוך מכוניתו של הבוחן... רק פי אלף גרוע יותר.

מבט אימה מזוגג שטף את פניו. התוצאה 9.137 חיסלה אותו ללא כל ספק. הקהל התנשף כשפול האם נחת למקום ה-12. החלום נגוז.

***

כמה פעמים בחיים, אנחנו חולמים להשיג מטרה כלשהי שחשובה לנו באמת, ובכל זאת נופלים ממרומי ציפיותינו? כמה פעמים אנחנו מדמיינים שהנה אנחנו זוכים בזהב, ומוצאים את עצמנו מסתבכים ונופלים אל שולחן השופטים? כמה פעמים הגיע וחלף ראש השנה מבלי שרשימת "הדברים שאני רוצה להשיג השנה" השתנתה במאום מזו של השנה שעברה?

יותר מידי הייתי אומר. ומה היא התגובה שלנו כלפי הכישלונות הרב שנתיים האלה? לעיתים קרובות למדי היכולת האישית שלנו צונחת יחד עם האכזבה השגרתית וההתפכחות הצפויה מהאשליות.

כמה שונה יכול היה להיות הגמול אילו רק האמנו באמת שאין מכשולים שבלתי ניתן לעבור.

מה העניין? אנחנו תוהים. השינוי יותר מידי קשה. גדולה מיועדת לאנשים גדולים באמת – לא בשבילי.

כמה חבל. כמה שונה יכול היה להיות הגמול אילו רק האמנו באמת שאין מכשולים שבלתי ניתן לעבור. אילו היינו נחושים לבחור ולקיים את ההחלטות הדרושות על מנת להרים את הכפפה ולגבור על אותם מכשולים.

לכאורה, פול האם היה עשוי מאותו חומר.

הוא התיישב דומע ומדוכדך; כתפיו הכפופות מתחככות בקיר הזירה. שנים של תקווה אצורה נמחו בין רגע. שני סיבובים סופיים נותרו כשאחד עשר אלופים בפוטנציאל דוהרים לפניו בשביעות רצון. אולי נותר לו מרווח זמן שיאפשר לו להחזיר לעצמו קצת קור רוח וכבוד עצמי, אבל בהחלט לא יותר מזה.

אבל איכשהו, האם ניער מעליו את הייאוש הזוחל.

"פשוט הלכתי על זה", הוא הסביר מאוחר יותר.

מדהים. האִם אי פעם הוא עשה זאת קודם לכן?! פול האם שלט בכל דבר שהיה בו – ואפילו קצת יותר מזה – הוא הצליח להתעסק בקלילות עם המקבילים ולהתרומם ממעמקי תבוסתו. הניקוד בו זכה, 9.837, היה הגבוה בסיבוב והזניק אותו מהמקום השנים עשר למקום הרביעי. ההתאוששות הבלתי רגילה הפכה לפתע לאפשרית. נראה כאילו פול האם שמר את הטוב ביותר שבו לסיום.

כשהוא אוחז במתח כאילו כל חייו תלויים בו, הוא תקף את שלב הסיום כפי שלא עשה מעולם. כשהקהל עומד על רגליו מתוך תחושה שכאן עומדת להיכתב היסטוריה, פול האם ביצע תרגיל מושלם, כשהוא משלים שלוש תנועות שחרור ישרות עוורות שזעזעו אפילו את המאמנים שלו. הוא זינק בסיבוב מהמתח ונחת על המזרן כאילו היתה פיית ואקום השואבת אותו אליה. קהל הענק שאג. לוח הנקודות הבזיק 9.837. האם אחז את ראשו – לגמרי לא מאמין. הנס היה שלו. זהב!

(מייד לאחר ההתרחשות ההיסטורית, פרץ ויכוח שדן באפשרות של טעות חישוב שאולי שיבשה את התוצאות. בין אם פול האם צריך להיות אסיר תודה לנסיבות המיוחדות, ובין אם לאו, אנחנו נסנן מתוך הסיפור את ההישג המדהים ואת המסר שהוא נושא בחובו עבור כולנו).

הירח המלא

לוח השנה היהודי מבוסס ביסודו על הירח. ואכן, העם היהודי בסיפורי ההיסטוריה שלו, מושווה לעתים קרובות ללבנה. נאמר שכמו שהלבנה נולדת מחדש לאחר תקופה של התמעטות ולכאורה העלמות, כך גם שקיעתו הטראגית של עם ישראל תסתיים בסופו של דבר, ואורו יזרח במלואו.

בעצם, ההיסטוריה הקדומה של ישראל נושאת דמיון מדהים לירח. 15 דורות חלפו מימי אברהם ועד למלך שלמה – זמנים שבהם עם ישראל צבר גדולה חסרת תקדים (כמו הירח שמגיע למלוא גודלו לאחר 15 יום). ומייד לאחר מכן, התחילה ההתדרדרות אשר הגיעה לשיאה 15 דורות מאוחר יותר עם חורבנו של בית המקדש הראשון – תוך השלמת מחזור.

המסר ברור וחד. לעולם לא ניתן לייאוש לחנוק אותנו

המסר שאנו לומדים מהיעלמותו והתחדשותו של הירח, הוא כזה שאנחנו חייבים לשאת עימנו לנצח. אולי זו הסיבה שבגללה ראש השנה, פסגת תהליך ההתחדשות הרוחנית שלנו, נקבע ומצוין ביום הראשון של החודש העברי. אף על פי שהירח החדש לא נראה ביום זה, אנחנו לא מטילים ספק בחזרתו. המסר ברור וחד. לעולם לא ניתן לייאוש לחנוק אותנו – לא באופן אישי, ולא כעם. זהו המסר בקבלת הפנים החגיגית של השנה החדשה.

מעניין. ההתאוששות האולימפית חסרת התקדים הזו יצאה במקרה ביום הראשון של ירח אלול, ראשיתה של התקופה המוקדשת מבחינה מסורתית, להתבוננות עצמית ולחרטה, כהכנה לראש השנה.

האלוקים רוצה שנזכור שכניעה אינה אופציה. ובמחסני הקודש שלו מצויה כמות אינסופית של דרכים, כלים ושליחים (אולי לאחד מהם קוראים אפילו פול האם), בהם הוא יכול להשתמש כדי להעביר אלינו את המסר הברור הזה.

ההתבוננות ברגע ההשפלה הבין-לאומית של פול האם, אמורה לגרום לנו להיעצר. ההתבוננות בפול האם שזוכה דקות ספורות לאחר מכן בתהילת עולם, אמורה להעניק לנו תקווה – אכן, אנחנו יכולים לעשות את ההחלטות הקשות אשר יוציאו אותנו מהייאוש.

***

אנשים תוהים לעיתים קרובות, מדוע האלוקים כבר לא מדבר איתנו באופן ישיר?

הצחקתם אותי!

8/9/2007

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub