לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




לצנוח אל על

לצנוח אל על

על ההרים הגבוהים וצעדים הקטנים בדרך אל התשובה.

מאת

מאז שהוא זוכר את עצמו הוא חולם להיות צנחן. "עזוב", אמרו לו רבים, "אפשר להיות חיילים מצוינים גם בלי לקפוץ ממטוס". אבל הוא רצה להיות משהו מיוחד. הוא ידע שהוא מסוגל, יש לו את הכלים הדרושים כדי להפוך להיות החייל הטוב ביותר, וגם צנחן.

ועכשיו, הוא עומד ברעד, אוחז בחוזקה בידית, ונאבק ברוח השואגת והמערבלת שעולה מדלתו הפתוחה של המטוס.

עוד מעט ותהיה צנחן. נשמע בתוכו קול מלטף. חלום חייך מתגשם. אתה יכול! אתה גדול!

שטויות! צעק קול שני. אתה סתם טיפש. למה אתה צריך את זה? יש כל כך הרבה חיילים מצוינים בעולם, מי אמר שצריכים להיות דווקא צנחנים!

זאת התכלית. אתה יכול להתגבר על עצמך. אתה שולט בפחד.

ואתה סומך על כמה בחורות שרק אתמול גמרו תיכון וקיפלו לך את המצנח.

אתה יודע שכדי להיות צנחן אמיתי חייבים לצנוח.

ואת הכנפיים יצמיד למצבה שלך: פ.נ. הצנחן (לשעבר) שנמרח בעת מילוי תפקידו.

מי שמוותר הוא מוג לב.

חייל גיבור אינו מוג לב גם אם הוא מחליט לא לעשות משהו.

גיבור שמפחד להתקדם, לממש את עצמו, לעשות את הצעד?

שורת הצנחנים הלכה והתקצרה, וקולות הויכוח הפנימי התעצמו בהתאם.

עוד שלושה חיילים לפניו, עוד שניים, עוד אחד.

קפוץ! נשמעה ההוראה מפי המפקד.

א ת ל ק   ת פ ק ו פ ץ ו ! ץ ! ! !

צלצלו בתוכו אלף פעמונים.

הדרך לתשובה דומה לניסיונו של הצנחן. מולו עומד נהר גועש של ניסיון. עתיד עלום, דמיונות מייאשים. ושני כוחות פנימיים מתווכחים. האחד דוחף אותו קדימה – אתה יכול, אתה מסוגל, אתה רוצה! והשני מייאש: למה לך? במה אתה שונה מאחרים? בסוף תיכשל ותיפול לרמה נמוכה יותר ממה שהיית עד עכשיו.

לא משנה על מה רוצים להתגבר: לוותר על "בלופים קטנים" שעוזרים לקדם את העסק, לעשות דברים שלא מקובלים חברתית, לכוון יותר בתפילה, להקפיד יותר בכשרות המזון, להפסיק ללעוג למסכן השכונתי... תמיד אותם שני קולות, תמיד אותו המאבק.

ומה עומד מולנו? הצעד האחד. מה לעשות עכשיו – לשקר, או לא? לתת למחשבות לרחף, או לא? לצחוק, או לא?

הדמיון לא מאפשר להחלטה להישאר עניינית.

חברים מזמינים אותך להתגנב לבריכה השכונתית לאחר שעות הפעילות. רק אתמול החלטת שאתה לא עושה את זה יותר. המציאות היא שברגע הזה כל מה שאתה צריך זה לוותר על רחצה אחת בבריכה. אבל הדמיון עובד אחרת – הוא מציג בפניך את "התמונה הסופית", תמונה רחוקה, קיצונית, ומעוותת. אתה רואה את עצמך כ"יורם" חיוור כפוף וחלש, רכון על ספרים, סגפן ומנותק מהחברה - דמות שאולי היית מעריץ אם זה היה מישהו אחר, אבל משהו שרחוק מאוד מנקודת הבחירה שלך.

ומהן האפשרויות של הצנחן שבכל אחד מאיתנו?

  1. רגע לפני שהיה מאוחר מידי הוא מצא נקודת אחיזה, וחזר אל מושבו. לא, הוא לא מוכן לקפוץ אל מוות כמעט ודאי.
    אתה גדול. לחש קול מרוצה בתוכו. טוב שלא הלכת כמו כבש לשחיטה אחרי כל הטמבלים שנבלעו לפניך בתוך החור הריק.
  2. הוא נשם עמוק, הושיט רגל לפנים, והפקיר את עצמו לחסדי הרוח.
    שוטה! זעק קול בתוכו. מה עשית, אין עכשיו דרך חזרה!

כך גם בחיים. בדרך כלל כאשר בוחרים בחירה לא נכונה, נהנים ממנה ברגע הראשון: מגיע לו שידברו אליו ככה, טוב שעשיתי את זה! ; השניצל הזה טעים, מה איכפת לי אם הוא לא בדיוק כשר ; היה אדיר להיות בבריכה, טוב שלא נשארתי בבית!

וכשבוחרים בנכונה, לפעמים יש היסוס קל – למה לא עניתי לו, עכשיו הוא יחשוב שלא היה לי מה להגיד ; למה בעצם לא אכלתי את זה, עכשיו אני אהיה רעב ; למה לא יצאתי איתם, בטח כיף להם ביחד...

אבל המחשבות האלה מתחלפות במהירות. האם אפשר לדמיין את רגשות הבושה והתסכול שילוו את "הצנחן שלא צנח" לאורך ימים ושנים (עד שירשם לקורס צניחה פרטי, ויבצע את הצניחה ההכרחית)? האם ניתן להעריך את גודל הבושה שתהיה לו במבט לאחור? ולעומת זאת, האם אפשר לשער את גודל סיפוקו של מי שעמד בהחלטתו, בפרט אם זאת הייתה החלטה קשה.

דרש רבי יהודה: לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצר הרע ... צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכים והללו בוכים. צדיקים בוכים ואומרים, היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה?! ורשעים בוכים ואומרים, היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה?! (גמרא, מסכת סוכה, דף נ"ב עמוד א')

מה נדרש מאותו חייל כדי להפוך להיות צנחן? רק צעד אחד קטן קדימה. את זה מבין אחר כך מי שנכשל ולא עשה את אותו צעד בודד. לעומתו, מי ש"קפץ", יכול להרשות לעצמו להתבונן לאחור ולהתפעל – וו'או! איך הצלחתי להתגבר על הניסיון האדיר הזה!? איך הצלחתי לנצח את הקולות המייאשים!? איך הצלחתי לחצות את הררי הדמיון הגבוהים!?

המצנח נפרש מעליו כחופה ענקית. הוא הרפה את גופו המתוח, פקח את עיניו העצומות, ונתן לרוח לשאת אותו בכנפיה. תחושת עונג משכרת מלאה את כל ישותו. אין ספק שהצניחה הזאת הובילה אותו אל על. מרגע זה ואילך הוא צנחן אמיתי.

כן, אחרי שמגיעים להחלטה, אחרי שעוברים את "טבילת האש" זוכים סוף סוף ב"כנפי הצנחן" והופכים לבעלי תשובה אמיתיים. נכון, אמנם אנחנו אולי עדיין לא גדולי הדור, ואולי גם לא צדיקים מושלמים, אבל מרגע זה ואילך אפשר לשחרר את הלחץ, ליהנות מתחושת השלמות שנובעת מעמידה על עקרונות נכונים, לתת לקב"ה לשאת אותנו הלאה בכנפיו, עד לניסיון הבא, ועד בכלל.

24/9/2005

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) חביבה, 1/10/2005 15:22

וואו, תודה.

מצטרף לרשימה ארוכה של מאמרים יפים ששמרתי אצלי מאתרכם, שכ"כ מתאימים ורלוונטיים לי, לא משנה באיזה רגע אני בחיים... תודה על הערב, ההווה ובתקווה על העתיד...

(1) רונית, 26/9/2005 13:06

גדול!

איי ... כמה יפה ההשוואה וכמה נכונה
יישר כח!

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub