לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




משפחה אחת

משפחה אחת

אם אתם רוצים שא-לוהים יתייחס אליכם כמו לילדים שלו, אתם חייבים להתייחס לשאר בני האדם כאל אחים ואחיות שלכם.

מאת

בראש השנה, האדם הפשוט נקרא להשתתף בהכתרתו של מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא. עצם העובדה שמרשים לנו לקחת חלק באירוע המשמעותי הזה, מרוממת אותנו ונותנת לנו תחושת משמעות ומטרה, בתקווה שהיא תקדם אותנו לשיאים רוחניים חדשים. כשאנחנו מכירים במלכותו של הא-ל עלינו, אנחנו נקראים לחיות את היכולות שקיבלנו, בכוח צלם הא-לוהים שבכל אחד ואחת מאתנו. שהרי בסופו של יום, אנחנו בסך הכל ברואים של א-לוהים. למרות הילת החשיבות שראש השנה נותן לנו, הפער שבין האדם לא-ל נשאר בלתי ניתן לשיעור וקבוע. למרות שאנחנו לוקחים חלק בהכתרה, אנחנו כל כך רחוקים מהמלך, שכל הצהרותינו נראות כמעט מגוחכות.

טקס ההכתרה הזה מגיע לשיאו בתקיעת שופר. באותו רגע, אנחנו מצהירים על מלכות הא-ל ומקבלים אותה עלינו. כמה מוזרה אם כן התפילה שאנחנו אומרים מיד אחר כך, כשצלילי השופר עדין מהדהדים באוויר:

"היום הרת [לידת] עולם. היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, אם כבנים ואם כעבדים. אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים. ואם כעבדים, עינינו לך תלויות עד שתחוננו ותוציא כאור משפטנו, איום קדוש".

במקום להשלים עם חלקנו כעבדים, אנחנו משתעשעים באפשרות שאולי נזכה לקשר מיוחד עם א-לוהים. אותו רעיון בא לידי ביטוי בתפילה מרכזית נוספת של הימים הנוראים, אבינו מלכנו. אנחנו יודעים – בשכל ובהגיון – שאנחנו רק עבדים, ובכל זאת אנחנו מבקשים מא-לוהים לראות בנו בנים. אנחנו מתפללים, ואפילו מתחננים, שא-לוהים יתייחס אלינו כמו אב אוהב, סועד וסולח, ולא כמו אדונם של עבדים עלובים.

ההבדל בין שתי מערכות היחסים האלה קשה להשגה, משום שטבע היחסים שלנו עם א-לוהים נח בלב לבם של חיינו הדתיים ומשפיע על כל צד וצד של ההוויה האישית והלאומית שלנו. העיקרון מומחש בצורה יפה ביותר בדיון שמופיע בגמרא, בין רבי עקיבא לנציב הרומי:

וזו שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: "אם א-לוהיכם אוהב עניים הוא, מפני מה אינו מפרנסם?" אמר לו "כדי שניצול אנו בהן [בזכותם] מדינה של גיהינום" אמר לו: "אדרבה, זו שמחייבת אתכם לגיהינום. אמשול לך משל למה הדבר דומה - למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורים וציווה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו. כששמע המלך לא כועס עליו? ואתם קרויים עבדים, שנאמר 'כי לי בני ישראל עבדים'." (בבא בתרא י, א)

הנציב הרומי טען שבכך שאנחנו עוזרים לעניים, אנחנו מתריסים מול א-לוהים שגזר עליהם חיים של עוני.

אמר לו רבי עקיבא: "אמשול לך משל למה הדבר דומה - למלך בשר ודם שכעס על בנו וחבשו בבית האסורים, וציווה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו. כששמע המלך, לא דורון משגר לו? ואנחנו קרויים בנים, שכתוב 'בנים אתם לה' א-לוהיכם'." (שם)

מהות הויכוח היא כדלהלן: טורנוסרופוס, המפקד הרומאי, ראה את משרתיו – ובהרחבה את כל בני האדם – במונחים של היררכיה ושלטון. על פי נקודת מבטו, כולנו בסך הכל עבדים לבעל השררה. רבי עקיבא ראה את טיב הקשר בין א-לוהים לבני האדם, באור שונה לחלוטין. רבי עקיבא ראה את בני האדם כילדים של בורא עולם, ולא כסתם עבדים.

אולם מה הופך אותנו להיות ילדים של א-לוהים? התשובה פשוטה אך משמעותית: מי שרוצה שא-לוהים יתייחס אליו כמו לילד שלו, צריך להתייחס לשאר בני האדם כמו לאחים ואחיות שלו.

ההבדלים בינינו התפוגגו, לראשונה מזה זמן רב, הרגשנו שאנחנו באמת עם אחד

מפעם לפעם אנו חווים טראומה נוראית, ותמיד כשהידיעות על האסון, המוות והמלחמה מגיעים, התגובות הינן הרואיות. עם שלם, עם שאינו מוגבל בשטח גיאוגרפי, מרגיש שכל אחד מאיתנו הם כמו הבנים או האחים שלו. כשחיילינו עשו את דרכם אל הגבול ולתוך עזה, עם שלם הרעיף עליהם כל כך הרבה אהבה, דאגה והזדהות, שפה בארץ הרגשנו כמעט רעידת אדמה. ההבדלים בינינו התפוגגו, עמדות פוליטיות קטנוניות נראו חסרות טעם. לראשונה מזה זמן רב, הרגשנו שאנחנו באמת עם אחד, עם לב אחד. ויכולנו להרגיש את פעימות ליבו של הקולקטיב המקסים הזה. כל לבבותינו החסירו פעימה כשהצופרים יללו; כל לבבותינו התכווצו בכל פעם ששמענו על מותו של חייל נוסף.

בואו לא נחכה לאסונות, נתחבר לתחושה הזו, לחיבור הפנימי והעמוק שלנו כעם, כמשפחה אחת גדולה.

וכך, בשנה זאת, כשנשמע את קול השופר, נוכל לעמוד זקופים וגאים כשנמליך עלינו את א-לוהים בתור מלך העולם, וכשנאמר את המשך התפילה נוכל לומר, לכל הפחות בלב: "התייחס אלינו כאל ילדיך. השנה, גלה לנו רחמים, כי התנהגנו כמו משפחה רחומה ואוהבת. גלה לנו חסד ואהבה, בזכות החסד והאהבה שגילינו זה כלפי זה. התייחס אלינו כמו אבא רחמן, כי הראינו כמה אכפת לנו מאחינו ואחיותינו."

שנה טובה.

6/9/2015

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub