לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




השעון המעורר של אלוקים

השעון המעורר של אלוקים

לקראת השנה החדשה, אנו מתבקשים שלא לישון את החיים אלא לנצל את המתנה הגדולה ביותר שלנו – הזמן.

מאת

ישנם הסברים רבים ומקסימים מדוע אנחנו תוקעים בשופר בראש השנה, אבל את ההסבר החזק ביותר נותן לנו הרמב"ם. על פי הרמב"ם, השופר הוא השעון המעורר של אלוקים, שמעיר אותנו מהשינה שבה העברנו את רוב ימינו. למה הוא מתכוון?

המתנה הגדולה ביותר שאלוקים נתן לנו היא הזמן, והוא נתן אותה לכולנו תחת אותם תנאים – בין אם אתה עשיר או עני, תמיד יהיו לך רק 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע ורצף שנים שתמיד ייראה קצר מדי. הרבה פעמים אנחנו מבלים את הזמן שלנו ב"הבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל" כדברי הרמב"ם. כמה אנשים בוחנים את חייהם ואומרים: "הלוואי שהייתי משקיע יותר זמן במשרד"? לעומת זאת, כמה אומרים: "הלוואי שהייתי משקיע יותר זמן להיות עם הילדים שלי, או לעזור לזולת, או סתם ליהנות מהחיים?"

לפעמים אנחנו כל כך עסוקים במימון החיים שלנו, עד שבקושי נותר לנו זמן לחיות

לפעמים אנחנו כל כך עסוקים במימון החיים שלנו, עד שבקושי נותר לנו זמן לחיות. מומחים בניהול זמן מדברים על שני סוגי פעילות: הדחופה והחשובה. פעמים רבות אנו מבזבזים את חיינו על הדחוף ומאבדים את החשוב. הכרתי אדם שהיה מכור לעבודה – טרוד בה שבעה ימים בשבוע – ובעקבות משבר אישי החליט לשמור שבת. מאוחר יותר הוא סיפר לי שזאת הייתה ההחלטה הטובה ביותר שעשה בחייו. "עכשיו", הוא אמר, "יש לי זמן לאשתי, לילד ולחברים. ההליכה לבית הכנסת הפכה אותי לחלק מקהילה. מה שמוזר הוא שאותה כמות העבודה עדיין נעשית, בששה ימים ולא בשבעה."

השבת מלמדת אותנו להקדיש זמן למה שחשוב, למרות שהוא אינו דחוף. לפני שלושים שנה, כשהטכנולוגיה הייתה פחות מפותחת, רוב האנשים שכתבו על העתיד חזו עידן של מנוחה עם הרבה יותר זמן פנוי. בפועל, לא זה מה שקרה. נראה שהיום אנחנו הרבה יותר לחוצים מאי פעם והרבה פחות רגועים. משמעותם של טלפונים ניידים, דואר אלקטרוני ומחשבי כף יד היא שאנחנו תמיד בהיכון. כמו שאמר וורדסוורת', "העולם יותר מידי איתנו; מוקדם ומאוחר, להשיג ולהוציא, אנחנו מבזבזים את כוחותינו." דוד המלך מנסח זאת בצורה הטובה ביותר בתהילים: "למנות ימינו כן הודע, ונביא לבב חכמה" – גלה לנו עד מתי נחיה, כדי שנוכל להשיג חוכמת הלב.

בראש השנה ויום כיפור אנחנו מונים את הימים. אנחנו מבקשים להיכתב בספר החיים, ולכן חושבים על החיים ועל כיצד אנו מנצלים אותם. בהקשר זה, שלוש מילות המפתח של תפילת "ונתנה תוקף", יסודיות מאוד: תשובה, תפילה וצדקה. תשובה, עוסקת ביחס בין האדם לעצמו; תפילה, ביחס בין האדם לאלוקים; וצדקה, בין האדם לחברו.

משמעותה של התשובה אינה רק להתחרט אלא גם לשוב ולחזור

משמעותה של התשובה אינה רק להתחרט אלא גם לשוב ולחזור – לשורשינו, לאמונה שלנו, להיסטוריה של עמנו ולתפקידנו כיורשיהם של אלה שעמדו למרגלות הר סיני לפני למעלה מ-3,000 שנה. התשובה שואלת אותנו: האם צמחנו בשנה שחלפה או שנשארנו באותו המקום? האם למדנו את המקורות המסורתיים שלנו? האם שמרנו מצווה אחת יותר? האם חיינו חיים מלאים ושלמים כיהודים? תשובה, היא מערכת הניווט הלוויינית שמכוונת את חיינו.

תפילה, היא השיחה שלנו עם אלוקים. אנחנו מדברים, אבל אם יש לנו שכל, אנחנו גם מקשיבים לקולו של אלוקים, שרסיסיו מאירים מבעד לתפילותיהם של מאה הדורות שקדמו לנו. תפילה עוסקת פחות בלבקש מאלוקים את מה שאנחנו רוצים, ויותר בלבקש מאלוקים שילמד אותנו מה לרצות. מכונית חדשה? עבודה טובה יותר? חופשה אקזוטית? התפילות שלנו לא מדברות על הדברים האלה, משום שהחיים עוסקים בהרבה יותר מכך. הן פחות נוגעות במה שיש לנו, ויותר ב'מה אנחנו עושים' ו'במי שאנחנו שואפים להיות'. אנחנו מדברים על מחילה ועל נוכחות הא-ל בחיינו. אנחנו מזכירים לעצמנו שלמרות שזמננו על פני האדמה קצר, ברגע שאנחנו מתחברים לאלוקים אנחנו נוגעים בנצח. תפילה היא 'הטלפון הנייד שלנו לשמיים'.

צדקה עוסקת בטוב שאנחנו עושים לאחרים. השר משה מונטיפיורי היה אחת מדמויות המופת של היהדות הויקטוריאנית. הוא היה אדם עשיר שהקדיש חלק ניכר מחייו לשירותו של עם ישראל בבריטניה ובעולם כולו (הוא בנה את טחנת הרוח בירושלים, ואת הרובע שנקרא על שמו – ימין משה). מישהו שאל אותו פעם בכמה הוא מעריך את עצמו, והשר נקב בסכום מסוים. "אבל", התפלא השואל, "אני יודע שיש לך הרבה יותר מזה". "לא שאלת אותי כמה כסף יש לי, אלא בכמה אני מעריך את עצמי. הסכום בו נקבתי הוא הכסף שתרמתי לצדקה, משום שהערך שלנו הוא מה שאנחנו נותנים לאחרים." זוהי צדקה.

הסכום בו נקבתי הוא הכסף שתרמתי לצדקה

מצוות מסוימות ביהדות הן מעין דברים שיהיו בעתיד. השבת היא מעין ימות המשיח כשהסכסוכים יבואו אל קיצם והשלום ישכון. ביום כיפור אנחנו לא אוכלים, לא שותים או נהנים הנאות גופניות ונוהגים ללבוש קיטל – הדומה לתכריכי מת לבנים. הנהגות שמעוררות אותנו לשאול את השאלה המוחלטת: איזה דבר בעל ערך עשיתי בחיי? האם בזבזתי את הזמן או הקדשתי אותו לאמונתי, לאלוקיי, לנזקקים?

בידיעה שאף אחד מאיתנו לא יחיה לנצח, אנחנו מבקשים מאלוקים עוד שנה: כדי לצמוח, להתפלל ולתת. לזה התכוון הרמב"ם כשהתייחס לשופר כאל קריאת התעוררות מאלוקים, וביקש מאיתנו לא לישון את החיים, אלא להשתמש בהם כדי להביא טובה.

יהי רצון שהקב"ה יברך אותנו, את משפחותינו ואת כל עם ישראל, ויכתוב את כולנו בספר החיים.

29/8/2010

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-3 דיונים

(3) דדו, 3/9/2010 14:37

יפה, אבל השאפו העיקרי על האנקדוטה והקמטים הייחודיים בענין התפילה. וואוו! לא רק מבקשים ופונים, גם, ואולי בעיקר: מקשיבים! אחי דתיים ושאינם: מקשיבים!!! כן, מקשיבים לאלוקים. ידעתם? פצצה...!

(2) אנונימי, 30/8/2010 21:20

תודה!

(1) שרה, 29/8/2010 19:18

השעון המעורר של אלוקים

מאד אהבתי את המאמר, מאד נוגע ללב וחשוב ואני חושבת שאם כל יהודי{אדם}ינהג כך ויהיה ערני ואיכפתי וחושב על הזולת ומעשים טובים ותהיה לו יראת השם ,יהיה טוב לכולנו. שנה טובה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub