רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

ראש השנה ויום כיפור

מעוות יוכל לתקון

י״ט באלול ה׳תשע״ג י״ט באלול ה׳תשע״ג 25/08/2013 | מאת בסי גרוון

בהתמדה עקבית נוכל להגיע רחוק - אפילו אם נזחל כמו צב.

לפני חודש בערך שמנו לב, בעלי ואני, שהראש של התינוקת שלנו קצת עקום. חלקו העליון של ראשה נוטה הצידה, ונותן לה מראה אסימטרי מוזר.

"היא חושבת כל כך הרבה שהראש שלה נמס", עקץ אחי.

"עקומונת", התבדחנו בחיבה.

"את צריכה לקחת אותה לרופא", אמרה אמא שלי.

ואני ידעתי שהיא צודקת, אבל זה היה בדיוק לפני שיצאנו לחופשה, וחוץ מזה, אין לתינוקות קטנטנים כל מיני בליטות וזוויות משונות שבסוף מסתדרות מעצמן? הבטחתי לעצמי שאני אטפל בזה ברגע שנחזור, אבל אז טבעתי בערימות של דד-ליינים וכביסות. החלטתי לחכות עד שנצטרך ללכת לרופא בשביל משהו אחר, ובאותה הזדמנות ניקח גם אותה. כמה שבועות חלפו. בשבת אחר הצהריים יצאתי עם הילדים לגינה ופטפטתי להנאתי עם כמה נשים מזיעות, ואז עלה הראש של הבת שלי לדיון. הקונצנזוס הכללי היה ש"נו, אל תעשי עסק. המון תינוקות נראים משונה, עד שהגולגולת מסתדרת עם התקשות העצמות."

"זה יכול להיות רציני", היא אמרה לי בכובד ראש. "המנתח שטיפל בבן שלי עובד עם כל מה שקשור לראש. אני הייתי ניגשת לרופא מייד." נשימתי נעתקה.

רק אמא אחת לא הסכימה. היא בדיוק חזרה מארה"ב, שם נותח החך השסוע של התינוק שלה. "זה יכול להיות גם משהו רציני", היא אמרה לי בכובד ראש. "המנתח שטיפל בבן שלי עובד עם כל מה שקשור לראש. הוא עושה ניתוחים בתינוקות בעלי גולגולת מעוותת. אני הייתי ניגשת לרופא מייד." נשימתי נעתקה.

יומיים אחר כך, הגענו לרופא. נראה היה שגם לדעתו זה משהו רציני - הוא הסביר לי שהתינוקת שלי סובלת מטורטיקוליס, מצב שבו חלק משרירי הצוואר רגישים, וגורמים לכאב כשמפנים את הצוואר לכיוון מסוים. הרופא הרגיע אותי שאפשר לטפל בבעיה, אבל חייבים להתחיל מייד. אנחנו צריכים ללכת באופן סדיר לטיפולי פיזיותרפיה, וליתר ביטחון מומלץ שנבקר אצל אורטופד ילדים ואולי גם נוירולוג. שוב הרגשתי שקשה לי לנשום.

חזרתי הביתה והתחלתי לקרוא על הנושא. לפי מה שקראתי, פיזיותרפיה בדרך כלל מספיקה לטיפול בטורטיקוליס. יחד עם זאת, אם לא מטפלים בזה, המצב עלול להוביל למספר בעיות ארוכות-טווח, כולל איבוד יכולת התנועה של הצוואר, בעיות נוירולוגיות, אסימטריה קבועה של הפנים וצורך בניתוח גולגולתי.

התקשרתי מייד לפיזיותרפיסטית. "טורטיקוליס," היא אמרה בידענות, "זה די נפוץ. בת כמה את אומרת שהיא? ארבעה חודשים? די גדולה בשביל להתחיל בטיפול למצב הזה."

ייסורי המצפון החלו לגעוש בתוכי.

"תראי, כנראה ייקח בערך שבוע לארגן את כל הביורוקרטיה. עד אז, תדאגי שהיא תשכב כמה שיותר על הבטן, ותעשי כל מה שאת יכולה כדי לגרום לה להסתכל לצד השני. הכל עניין של תרגול - אם היא תִפנה שוב ושוב ושוב ושוב לכיוון הבעייתי, השרירים יתחזקו."

פתחנו במבצע: דאגתי להשכיב אותה על הבטן זמן רב ככל האפשר; בערב היה בעלי שוכב איתה על הרצפה; הפכנו את הכיוון של הסל-קל שלה כדי שהיא תוכל לראות אותנו רק אם תפנה לצד ימין; אנחנו מקפידים שהיא תהיה בצידה השמאלי של כל פעילות שהיא, ודואגים שתמשיך לסובב את הצוואר שלה. מדהים לראות איך כעבור ימים ספורים, כבר אפשר היה להבחין בשיפור קל. היא הצליחה לפנות ימינה בקלות רבה יותר ולזמן ארוך יותר.

ימים מספר אחר כך לקחתי את התינוקת לאורטופד הילדים, שאישר את דברי הרופא: "גם הטורטיקוליס וגם הצורה המשונה של הראש נגרמו כתוצאה מהתנוחה שלה ברחם. הראש אמור להתיישר מעצמו עד לגיל שנתיים, וכדי שהצוואר יתרפא, צריכים לעבוד איתו. תדאגו שהיא תקבל פיזיותרפיה, ואם אתם רוצים, מומלץ לעשות גם אולטרסאונד של הירך, כדי לוודא שאין בעיות גם שם. אבל לפי מה שאני רואה, הכל יסתדר; אל תדאגו."

הרגשתי שבפעם הראשונה באותו שבוע אני יכולה לנשום לרווחה.

יום אחד אנחנו מתעוררים, ומגלים שהילדים שלנו כבר כמעט מבוגרים ושאין לנו שום קשר איתם

לפני כמה ימים, זכיתי לשוחח עם מחנך דגול. הוא הזכיר את החשיבות של עבודה עקבית בבניית הקשר שלנו עם הילדים. "אנחנו תמיד אומרים 'מחר'. מחר נתחיל דיאטה, מחר נשוחח עם הילדים, מחר נקדיש זמן לבני הזוג... הרי המשפחה לא בורחת, אז מחר נוכל להיות הורים ובני זוג טובים יותר. אבל יום אחד אנחנו מתעוררים, ומגלים שהילדים שלנו כבר כמעט מבוגרים ושאין לנו שום קשר איתם."

המילים שלו עוררו אותי. כן, הראש של התינוקת שלי לא נראה לגמרי בסדר, אבל הוא גם לא היה כל כך נורא. אני אלך לרופא – מחר. אני אטפל בזה – בקרוב... ובינתיים, הנזק מחזק עמדה באכזריות, עד שיום אחד המצב בלתי הפיך. תודה לא-ל, התעוררתי בזמן לטפל בצווארה וראשה של בתי, ואני מקווה מאוד שהיא לא תזדקק לניתוח או תסבול מנזק ארוך טווח. אבל מה עם הנשמות של הילדים? מה עם מחשבותיהם והגישה שלהם לחיים, שמעוצבות עם כל אינטראקציה בינינו?

הפיתרון לא צריך להפחיד. ברגע זה, כל מה שהתינוקת שלי צריכה הוא לשכב על הבטן, שינוי במקום בו אנו מניחים אותה ותרגילים קבועים עם הפיזיותרפיסטית. ההצלחה אינה תלויה במאמצים מונומנטליים, אלא בעקביות נחושה. אנחנו צריכים לעבוד איתה בכל יום ויום. חמש דקות כאן ועשר דקות שם, ופתאום היא תוכל להטות את צווארה הרבה יותר טוב.

זה פועל באותו אופן גם במישור הרגשי. אינטראקציות קטנות, חיוביות ועקביות עם הילד, יבנו יסודות איתנים שיציבו אותנו בעמדה טובה יותר בשנים הבאות. חיבוק, מחמאה, חיוך, משחק קופסה משותף – מספיקים בהחלט בדרך כלל, וקשרים נפלאים יצמחו מזה.

ראש השנה ועשרת ימי תשובה יכולים להיות זמן מכריע בשנה. יש כל כך הרבה דברים שצריכים לשפר; בכל כך הרבה דברים היינו רוצים להיות שונים - ובכל זאת, אפשר לעשות שינוי, אם רק נפעל בעקביות. מעשה טוב ליום, שעה שבה נשתדל לא לדבר לשון הרע, עשר דקות של לימוד תורה... ובשנה הבאה נוכל לסובב את ראשינו בצורה הרבה יותר חופשית, וטווח הראייה שלנו יתרחב לאופקים מדהימים.

מאמר זה פורסם לראשונה ב The Front Page.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן