לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




שלום גברת – יש לך משפט

שלום גברת – יש לך משפט

רק כאשר האדם קולט שהוא עתיד לעמוד לדין, הוא מתחיל להתאמץ.

מאת

אחרי צהריים לוהט של סוף החופש הגדול. אנחנו מקיימים במהודר את מצוות החופש ומבלים כמה ימים בצימר בצפון, מתוך מטרה של "חופשה, מנוחה ומרגוע"...

לאחר טיול בקצרין, אני מצליחה להכניס את כולם לרכב. "לחגור", אני מבקשת ומסובבת ראש לוודא שכולם חגורים. ברקע נשמעים ה'קליקים', ואני מעבירה לדרייב. נוסעים.

הבלאגן מאחוריי חוגג. הילדים רבים זה עם זה. מזיעים. האחד מושך את המים לכיוונו והשני 'מסייע' לו לשפוך אותם על עצמו ועל המושב. הכובעים שהתעקשתי שיחבשו, מוצאים את עצמם מתעופפים מקצה אחד של הרכב לקצה השני.

אנחנו פונים ליציאה מהעיר. מלפני, שלט עצור. אני עוצרת את הרכב, ומסתובבת לחבר'ה: "אתה - תפסיק למשוך לו בשיער. אתה - תשב ישר. תעביר את המים לכאן. כן. אתה יכול לאכול פיתה. מצטערת, נגמר הצ'יפס. תתנו לילדה את הבקבוק. תפתח לה, בבקשה. תודה רבה, באמת. מה 'אוי'? ברור שזה יתהפך. מי פותח את הרוכסן של התיק כשהוא הפוך?"

סיימתי 'לעמוד' בעצור, ואני לוקחת שמאלה. מבלי לתת זכות קדימה לרכב המגיע מימין.

הרכב מאחורי בולם בשנייה האחרונה, ואני - אפילו לא שמה לב. הרעש וההמולה מסיחים את דעתי בצורה מוחלטת מהנעשה על הכביש.

חמש שניות חולפות, וניידת משטרה מאותת לי לעצור בצד הדרך.

הילדים משתתקים בבהלה ובודקים את החגורות: "אמא! אבל אנחנו עם חגורה!"

"יופי. אז נראה מה השוטר רוצה ונמשיך לנסוע. חן-חן לכם על השקט. מזל שיש שוטרים על הכביש", אני ממלמלת ופונה להוציא רישיונות.

השוטר יוצא מרכבו, חובש את כובעו וניגש אלי:

"גברת, ראית איזה שהוא שלט ביציאה מקצרין?"

"כן. שלט 'עצור'. עצרתי את הרכב", אני מתקוממת.

"ומה פירושו של שלט 'עצור', את יודעת?", הוא ממשיך לשאול.

"עצור ותן זכות קדימה", אני משיבה.

"ונתת?" הוא מקשה.

"וו'אי. אין לי מושג, באמת". אני מזדעזעת וקולטת מה בעצם יכול היה לקרות. "לא נתתי? וו'אוו. אני לא זוכרת שהסתכלתי בכלל... אמאל'ה!"

"אמאל'ה' מדי מאוחר עכשיו, גברתי. אני נאלץ לקחת את רישיון הנהיגה שלך ולתת לך אחד זמני לשעה הקרובה בלבד. את מוזמנת לנסוע אחרי לתחנת המשטרה על מנת שקצין יחליט מה לעשות איתך".
 

***

מיותר לציין, שברכב שוררת כעת דממה מוחלטת. אף אחד לא מרים יד, כולם שכחו שהם צמאים והכובעים הפסיקו לטוס.

הדרך לתחנת המשטרה, הייתה כשה"מה היה קורה אילו", רץ לי בראש. המחשבה שמשפחתי כולה בתוך הרכב מאיימת להשתלט עלי באופן מוחלט והידיעה, שאני, עם כל גאוות היחידה שלי על היותי הנהגת הכי זהירה/חכמה/מוצלחת/בוגרת/והוסף את המתבקש מאליו - התפרצתי לצומת מבלי להסתכל לצדדים - גורמת לידיי ורגליי לרעוד בלי שליטה.

בתחנת המשטרה, אליה הגענו כולנו ביחד, התבקשנו להמתין קמעא. לאוזניי כולם קיבלתי על עצמי לתרום כסף לצדקה, ובלבד - שרישיוני לא יישלל. ביני לבין עצמי, הבטחתי לא לנסוע שוב, עד שמאחור כולם רגועים, ו"דבר כזה לא יקרה שנית, מבטיחה!" שמעו כל שוטרי משטרת קצרין וכל מתנדבי המשמר האזרחי שהיו בסביבה.

עד שהתארגנו שם, מצאתי את עצמי מבקשת מאחי, גיסתי, הוריי וכל מי שצלצל בזמן הזה - לומר פרק תהילים ולקבל על עצמו מעשה טוב שייזקף לזכותי, כדי שנוכל לסיים את החופש כמו שצריך. "לפחות את זה תעשו. משהו קטן עבורכם וגדול בשבילי ובשביל הרישיון והחופש שלנו..." התחננתי.
 

***

הצדקה שהבטחתי לתת כשרק נגיע הביתה, התפילות והמעשים הטובים של כולם, החרטה הכנה, הודאתי המוחלטת במעשה, העבר הנקי מעבירות תנועה בכביש וההתנחלות של הילדים בתחנת המשטרה - עשו את שלהם. הרישיון הוחזר לעת עתה, ואת גזר דיני, יחליט השופט אבל רק ב-1 לחודש, בתום החופשה.

החופשה נמשכה ללא הפרעה, לכאורה. למעט פרט אחד קטן. המשפט.

הודינו מכל הלב לשוטר ולקצין וביקשנו לדעת 'איך מגיעים מכאן לבריכת הקצינים?'. החופשה נמשכה ללא הפרעה, לכאורה. למעט פרט אחד קטן. המשפט.

הידיעה שהוא יתקיים בעוד כשבוע ואני עצמי אצטרך לתת את הדין על מעשיי, גרמה לי קודם כל - להקפיד במלוא מאת האחוזים על חוקי התנועה, למרות שיש כמה מקומות בכביש, שעד היום חשבתי ש'לא נורא אם נחפף פה ושם'.

מלבד זה, הדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי הביתה, היה לתת את הכסף שהבטחתי בתחנת המשטרה - לצדקה. עיגלתי את הח"י שקלים לפעמיים ולשלוש פעמים ח"י.

בימים שלאחר מכן, מצאתי את עצמי מוותרת יותר על הכביש. לא 'מלמדת לקח' ולא מתרגזת על נהג עצבני ש'חותך' משמאל. 'שמור מרחק' - הפך למשהו שאני שומרת בעצמי ולא רק מבקשת שאחרים ישמרו ממני, ובסלולארי אני מדברת רק דרך אוזניה. נגמרו להם ימי ההתפרפרות.

אחרי ש'עשיתי תשובה' על הכביש - הגיע היום הגדול.

הילדים צעדו ליום הראשון בבית הספר, ואני התחלתי להרים טלפונים לבית המשפט, כדי לדעת מהו גזר דיני.

לאחר פעמים רבות של: "התיק עוד לא עודכן", "תנסי לצלצל יותר מאוחר שוב", "תרימי טלפון מחר", "אין לי מושג האם מותר לך לנהוג כעת", ותשובות נוספות מהסגנון הזה - הצלחתי לאתר את שם השופט שדן בתיק ואת העובדה, שעדיין אין החלטה וגזר דין.

חמישה ימים לאחר ה-1 לספטמבר והחלטה בתיק - עדיין אין. בשבת, ברכתי את החודש, וקלטתי, שבעוד שלושים יום ממחר - ראש השנה. יום הדין. וקצת אחר כך - יום כיפור.

ומה, תשובה תפילה וצדקה - הם מליצה מימי בית הספר?!

הרי מבלי לחשוב פעמיים, עשיתי תשובה וחרטה וקבלה לעתיד והבטחות מכאן ועד לחופש הגדול הבא - שלא אקח שמאלה בצומת מבלי לתת זכות קדימה לרכב הבא מימין.

התפללתי והרמתי את חצי העולם ואשתו על הרגליים כדי שיבקשו ויעשו בשבילי שלא יישלל הרישיון אפילו לא ליום אחד, כי אני זקוקה לו לצורך יומיומי.

וצדקה? - צדקה נתתי כמה וכמה פעמים. גם האנשים שעומדים בצמתים ושבדרך כלל אני מרימה את החלון ונועלת את הדלתות בחשש מה - קיבלו ממני כסף. כדי לעשות לי עצמי טוב על הלב ולקוות, שאם אני נחמדה אל בנאדם שזר לי לחלוטין - אז השופט, שהוא רק בשר ודם, יהיה, אולי, נחמד אלי.

היום, לראשונה בחיי, ולאחר כמעט 30 ראשי שנה וימי כיפורים שחוויתי - אני קולטת, שלעמוד למשפט זאת לא סתם עוד קלישאה. לעמוד למשפט, זה משהו שמתכוננים אליו היטב. שולחים מכתבים. שוכרים עורכי-דין, מדברים עם אנשים שמבינים איך לפתור את הבעיה. מתייעצים. מתחרטים. מתנהגים אחרת.

פעם ראשונה שאני אומרת לעצמי במלוא הכנות: "שרית! יש לך משפט מאוד מאוד גדול בעוד 30 ימים. משפט של החיים שלך! תתכונני. אל תגיעי בלי סנגורים. בלי הכנה. תפעילי את כל הקשרים שיש לך ואל תיזכרי ברגע האחרון. כי אז - עלול להיות קצת מאוחר".

אני מצטערת על הדרך שבה נאלצתי ללמוד את הלקח.

אני לא מצטערת על השיעור הכל-כך חשוב שניתן לי חינם ובצורה מוחשית ביותר.

תשובה, תפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה - אלו לא מילים בעלמא. זה אמיתי.

תחשבו על זה.

המאמר נכתב כשבתיק שלי - עדיין אין החלטה.
בלי נדר, אעדכן.
תקוו שיהיה בסדר...

25/8/2007

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 7 תגובות ב-7 דיונים

(7) נטע, 28/8/2010 22:33

מאמר כ"כ נכון וכתוב בצורה מרתקת

זה נכתב ב-2007 אבל מה קרה בסוף במשפט? שכחת לעדכן אותנו...

(6) שלי, 24/8/2010 00:06

ואם תזכרו שיש לכל אחד משפט אצל בורא עולם... בכל לילה כשהנשמה בידיו....האם נחשוב פעמיים? האם זה ישפיע על התנהגותינו?

משפט.. משפט

(5) אנונימי, 23/8/2010 15:54

תודה!

(4) ליאת, 23/8/2009 18:18

מדהים!!

הסיפור נגע מאוד לליבי והיה אפילו מותח... רק עכשיו כשקראתי אותו הבנתי שבאמת כדאי שלא להיזכר ברגע האחרון.. לתת צדקה, להתפלל ולקיים מצוות. אני מעכשיו מנסה לתקן כל מה שעשיתי ולהתפלל בהרבה יותר כוונה. תודה על השיתוף בסיפור! ושיהיה בהצלחה...

(3) איריס, 15/9/2008 06:27

מקסים!-בהצלחה עם המשפט, תחשבי טוב!....

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub