לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מה נשתנה האלול הזה מכל האלולים?

מה נשתנה האלול הזה מכל האלולים?

תרגילים ליצירת שינוי אמיתי בחיים ל'נשברים' סדרתיים.

מאת

בימים האחרונים, אני מוצאת את עצמי מסתובבת בבית תוך פיזום מתמיד של המנגינה המפורסמת של "מה נשתנה". לא. לא התבלבלתי בתאריך, ואני לא מדברת על פסח ובטח שלא על הקושיות. אני מדברת דווקא ובהחלט על ראש השנה הממשמש לבוא, ועל חשבון הנפש אותו ראוי לערוך בתקופה הנוכחית.

אז מה אתם אומרים? הדגם החדיש ביותר של הסמארטפון כבר כאן, טלויזיית הפלזמה הענקית גם, בצבא בריטניה פיתחו חליפת ספיידרמן שמאפשרת טיפוס על קירות, מצלמה תרמית משולבת במשקפי השמש שלכם, ואפליקציה שמאפשרת לכם לחזות את מצב הרוח של העומד מולכם, והרשימה מתארכת ומתארכת עד אין קץ, שלא לדבר על הננו-חלקיקים, שעומדים לשנות את פני הטכנולוגיה העולמית.

נו? אז מה השתנה?

האמת שלא הרבה. אני עדיין אוכלת יותר מדי. עדיין כועסת יותר מדי, ישנה פחות מדי ובכלל לא מתעמלת.

איך זה יכול להיות? עובדה.

ניסיתי, בהן צדקי ניסיתי, עם יד על הלב (ורגל על האוזן) שניסיתי. אפילו נרשמתי שוב לדיאטה נפלאה באמת, שאפשר לאכול בה יחסית הרבה מבלי להשמין! אתם מתארים לעצמכם איזו דיאטה מדהימה? ובכל זאת נשברתי. למה? כי היה אסור שווארמה וקבאב על האש וצ'יפס ומלווח וקישקע ושוקולד וביסלי. אז מה יש? מה קרה? כבר אי אפשר להסתדר בחיים בלי טיפת שומן? זהו שאין לי אופי. אבל את זה כבר מזמן אמרתי.

למרות ניסיון העבר הלא מזהיר, אני בטוחה שהפעם ה-פ-ע-ם זה יהיה אחרת.

מה שמדהים אותי בכל העניין, שבכל פעם מתגבשת אצלי החלטה בהתלהבות אמיתית וכנה, אני כל כולי רתומה ומתבייתת על המטרה. ולמרות ניסיון העבר הלא מזהיר, אני בטוחה שהפעם ה-פ-ע-ם זה יהיה אחרת. הפעם לא אשבר והפעם אתמיד ויהי מה! בסערת ההתלהבות כי רבה אני רוכשת מכל הבא ליד (הנה למשל ברגע זה ממש, מוטלות בבית הקברות שלנו שבמקלט, גוויות של הליכון משוכלל שנפח את נשמתו בטרם עת, אופני כושר שנספו בדמי ימיהם, סטפר שלא זכה לזקנה מופלגת, משקל אלקטרוני המדויק עד למאית המיקרון שידע ימים טובים יותר וסידרת קופסאות ותמציות שונות להידוק הגזרה, שעתידות להדק את גזרתן של כמה עכברות בנות מזל, שייהנו מתכולתן).

די. תהיי רצינית. א-ל-ו-ל

הזמן לתפוס את הענינים בידים.

זהו שאני יודעת שאלול, ובאותה מידה אני יודעת שאני אני. ואין שם הרבה יותר מזה ולא יהיו כנראה מי יודע מה הפתעות מרנינות.

חבל.

נכון. אבל מה אפשר לעשות, זו המציאות.

אז מה תעשי?

מה אני יכולה לעשות?

תדחיקי.

מה?!

כן, את שומעת טוב. תדחיקי. תתעלמי. תטאטאי מתחת לשטיח, ותחיי כמו עוד מיליוני בני אדם על פני כוכב הלכת שלנו.

חחחח לא זה לא בשבילי. אני בחרתי בחיים של אמת. אני, כמה שזה יהיה מכוער, אוהבת להסתכל למציאות בעיניים, בלי לפחד. אני, אם אני מדחיקה, מייד נהיה לי רעד על השפתיים, התקפי אסטמה, התקפי חרדה ולפעמים גם מיגרנות. עדיף לי להלקות את עצמי ולהתייסר ורק לא לטאטא מתחת לשטיח. לא, לא תודה. הכרתי מקרוב מומחים לטאטוא מתחת לשטיח, כאלה שלא היה להם סתם מטאטא, היה להם שואב אבק! לא, זה בפירוש לא בשבילי! No way!

טוב, אז תמשיכי לרחם על עצמך ולבוסס בבינוניות שלך. זה מאד נוח לך אחרי הכול.

סליחה?!

כן, פיתחת לעצמך טכניקה כזו שמאפשרת לך להמשיך לזלול בורקסים בכיף 365 יום בשנה כמעט. העובדה שאת מתוודה על חטאייך קבל עם ועדה היא סוג של 'עונש' וברגע שריצית אותו את שוב חופשייה ומשוחררת לבלוע כמויות של מרגרינה כאוות נפשך. זה מן סידור כזה שעשית עם עצמך. באמת אבוד לך.

אי... זה היה כואב... תקעת את הסכין וגם סובבת אותה... מה את מנסה לרמוז, שאני לא מתכוונת ברצינות להשתנות?

בדיוק.

אבל זה לא נכון. באותו רגע אני כל כך מלאת התלהבות. עובדה, הרי את מסכימה שלא הייתי רוכשת הליכון סופר משוכלל באלפי שקלים לולא האמנתי שאשתמש בו, נכון?

לאו דווקא. זה חלק מההסכם שלך עם עצמך. את מכריזה שאת רוצה, את מבזבזת כספים (ומשלמת את החלק שלך בעסקה) ואז את יכולה להמשיך בהרגלים המקולקלים שלך.

תגידי, למדת פסיכולוגיה?

למדתי עיצוב.

אהה. ומה את מציעה לי לעשות?

לא לעשות.

???

תראי, אם הסיסטם הזה של עשייה עם המון רעש, הכרזה קולנית והוצאה כספית לא מוכיחה את עצמה, אז כנראה שצריך לעשות את ההיפך. כלומר, לא לעשות.

???

זה מאד פשוט. השנה את מחליטה שאת לא עושה דיאטה, את לא עושה התעמלות, את לא צועדת כל בוקר ואת לא עובדת פחות.

???

רגע, סבלנות. השנה את עושה מה שנקרא עיקוף, יעני מתחמנת את עצמך. ועושה הכול בקטן. לא מודיעה לאף אחד. לא מתלהבת בקול רם מכלום. בקטן בקטן.

מה למשל?

תגידי, כשאת אוכלת את גומרת הכול מהצלחת?

הכול.

תיארתי לעצמי. טוב, אז למשל, מהיום את משאירה תמיד משהו בצלחת ולא משנה כמה את משתגעת על מה שיש שם.

נו יופי. ומזה אני ארזה?

לא. מזה את תלמדי לשלוט בעצמך.

והכעס שלי?

אותו דבר. מהיום את לא כועסת בשום אופן בין 1:45 ל2:00 בצהריים. וזהו. על הרבע שעה הזו את שומרת מכל משמר.

ובשאר הזמן?

כועסת בכיף.

ומזה אני אפסיק לכעוס?

גם כן לא. לא מיד בכל אופן.

תגידי, למדת פסיכולוגיה או משהו?

למדתי עיצוב. והנה כמה עצות שעובדות בשבילי. מילה של מעצבת.

תרגילים ליצירת שינוי בחיים לנשברים כרוניים

אז אם גם אתם מהנשברים הסדרתיים והנכם על סף ייאוש, נסו את התרגילים הבאים. אין ייאוש בעולם כלל!

 

  1. ערכו רשימה של 12 תחומים עיקריים, בהם הנכם חפצים בשינוי. התייחסו לתחומים הבאים: המשפחתי, חברתי, קריירה, בריאות, פנאי, רוחניות, זוגיות וכד'
  2.  

     

  3. ציינו ליד כל תחום, את המטרה אליה הנכם שואפים להגיע. למשל בתחום המשפחתי: לבלות יותר עם בן הזוג, בתחום החברתי: לתרום לקהילה, בקריירה: להרוויח יותר וכן הלאה.
  4.  

     

  5. כעת בחרו את התחומים לפי סדר החשיבות, כשהשינוי הרצוי ביותר ראשון וכן הלאה.
  6.  

     

  7. התחילו מתשרי. לכל חודש הצמידו שינוי אחד (תוכלו לרשום ביומן שלכם). כעת יש לכם 30 יום לעבוד על כל תחום. כמובן שהשינוי שיושג יהיה מינורי, אבל הקו הכללי יהיה של התקדמות.
  8.  

     

  9. חשוב ביותר! אל תשתפו אף אחד ואל תרכשו דבר לכבוד המבצע. הכינו את עצמכם לרע ביותר וצאו מנקודת הנחה שלא תתמידו ולא תצליחו.
  10.  

     

  11. בתשרי לדוגמא תעבדו על תאוות האכילה שלכם. תוכלו להחליט שרק בארוחת הערב למשל, אתם לועסים כל דבר לפחות 20 לעיסות עד הבליעה, או שאתם מותירים עשירית מהתכולה בצלחת, או שאתם אוכלים פרוסה אחת פחות מבדרך כלל.
  12.  

     

  13. בחשוון תעזבו את נושא האכילה ותעברו לעבודה על כעס וכן הלאה.
  14.  

     

  15. אם דילגתם יום אחד, יומיים, שבוע, חודש (אל תגזימו), לא נורא. הרעיון הוא שאתם עובדים על שליטה משך כל השנה.
  16.  

     

  17. עודדו את עצמכם על כל הצלחה קטנה והעריכו את השליטה העצמית שלכם.

 

שנה טובה!

 

2/9/2006

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 9 תגובות ב-9 דיונים

(9) אנונימי, 28/7/2016 14:16

תודה על המאמר שנותן נקודות למחשבה ועשיה בהצלחה לכולנו

(8) הגית אלון, 7/9/2006 01:34

גרמת לי לחייך על הבוקר!

תמשיכי להנות מהכתיבה
ועצה שלי? תאכלי בתאבון! חיים רק פעם אחת. לגבי ספורט, תמיד אפשר למצוא משהו שבאמת אוהבים. אולי לרקוד?...

(7) אופירה, 6/9/2006 17:05

אמת גדולה מהחיים

נכונה בתכלית.
בבחינת: דע את מוגבלותך, ובכל זאת - עשה משהו קטן.
זה כל האדם.

(6) אסתי, 6/9/2006 05:35

אני בעד !

מענין שאני בדיוק בתקופה הזו הגעתי למסקנה : לא לעשות פרסומי ניסא ממה שאני עושה ומחליטה לגבי עצמי ,קודם כל לחיות את זה , אחר כך אוכל לדבר על זה , אני אוהבת את השיטה הזו "מים שקטים חודרים עמוק ", ובהצלחה לכולנו

(5) מיכל קמחי הירושלמית, 6/9/2006 04:25

טיפ טיפוסי

שגרה זו מילת המפתח
צריך לבנות שגרה מציאותית- כזו שאפשר לעמוד בה,ולהכניס באופן קבוע פעילות גופנית כיפית שלא גורמת לך לסבול-כמו מחול. ואסור להגיד אסור על שום דבר.
וחוץ מזה- כרגיל, כיף לקרוא את מה שאת כותבת

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub