לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מלכודת העומס

מלכודת העומס

למי יש זמן להתמודד עם הסוגיות האמיתיות של החיים?

מאת

 תום קריידר טוען במאמרו "מלכודת העומס", שאנחנו מנהלים חיים עמוסים משום שאנחנו חוששים לעמוד מול עצמנו. אנחנו מנהלים חיים עמוסים משום שאיכשהו, בעולם שלנו, מי שעמוס מרגיש שהוא אדם טוב. הוא חייב להיות, אחרי הכל, תסתכלו על כל מה שהוא עושה!!!

 האם קריידר עלה על משהו?

 

ג'ים טיילור התייחס לנקודה הזאת ב'פסיכולוגיה היום' לפני כמה שנים, ותיאר כיצד הגישה הזאת משפיעה על ההורות שלנו. הוא טען שיתכן שההורים שמשדרים לילדיהם שהם ראויים לאהבתם רק אם הם עונים על ציפיותיהם, יוצרים "בני עשייה" במקום בני אדם - ילדים שההערכה העצמית שלהם קשורה באופן מוגזם להישגיהם.

 

האם הוא עלה על משהו?

 

חודש אלול הגיע, ואנו בחודש שקודם לראש השנה, יום הדין. אם יש חודש שבו עלינו "להיות" ולא רק "לעשות", זהו החודש. חכמינו ממליצים לנו לעסוק בחודש זה בבחינה עצמית וחשבון נפש. מי הייתי במשך השנה שחלפה? ומי אני רוצה להיות בשנה הבאה? מהן מטרות חיי? האם מעשיי והנהגותיי מובילים אותי בכיוון שאליו אני רוצה להתקדם?

 

לפעמים התשובות לשאלות האלה בכלל לא מוצאות חן בעינינו. על פי מר קריידר, זאת הסיבה שבגללה אנו כל הזמן מעסיקים את עצמנו. אם נעצור ונבחן את עצמנו, יתכן שלא נאהב את מה שנראה. אולי נגלה שלמרות מטרות הצמיחה האישית שלנו, אנו מבלים את רוב זמננו ברדיפה אחר החומר. שעל אף שכמובן מעדיפים לבלות עם המשפחה, אנו משקיעים את רוב שעות הערות שלנו בעבודה. שאנחנו רוצים ללמוד ולצמוח ולמרות זאת מבלים את הערבים מול The Voice או "ללא עקבות". שאנחנו רוצים נישואין מוצלחים יותר, ובכל זאת יוצאים עם חברים או חברות או נרדמים מול אחד מהתוכניות הנזכרות לעיל. לכל אדם יש משהו. כל אדם יכול למלא את החסר בעצמו.

 

אנחנו רוצים להפוך לאנשים טובים יותר אבל למי יש זמן? אנחנו יותר מידי עסוקים – אנחנו עובדים על פרויקטים, על פעולות חסד, כדורגל ותרגול בפסנתר לילדים, וחוג הפילאטיס שלנו. וכך אנחנו נמנעים מהנושאים האמיתיים, מההחלטות האמיתיות מהבחירות האמיתיות – שוב ושוב ושוב.

 

ואז מגיע חודש אלול, שלושים ימים תמימים שבהם נוכל להסתכל על עצמנו ישר בעיניים, מתנה מאבינו שבשמים, שיודע שאסטרטגיית ההתחמקות הזאת תותיר אותנו בסופו של דבר מרוקנים ובלתי ממומשים. זה הזמן להוציא את המראה ולשלוח בה מבט עמוק ובוחן.

 

קיבלנו חודש, כדי שלא נצטרך להתמודד עם הכל בבת אחת. מודעות עצמית והשינוי הנובע ממנה, יכולים להיות איטיים והדרגתיים. ורצוי שהם יהיו איטיים והדרגתיים. אבל הם צריכים להתרחש. וכדי שנוכל לראות מי אנחנו באמת, על מנת שיהיו לנו סיכויים להתמודד ולהשיג את מטרותינו, אנו צריכים להפסיק לעשות ולהתחיל להיות.

 

אבל מתי?

יש לי כל כך הרבה התחייבויות. אז אלוקים אומר, "אני אעזור לך. אני אתן לך זמן להתרכז, זמן מיוחד לבחינה עצמית. משום שאני אבא שלך ואני אוהב אותך ואני רוצה שהילדים שלי יעסקו כמה זמן בלהיות ולא בלעשות."

 

רק לאחר מחשבה עמוקה, העשייה יכולה להפוך להיות עשייה מהסוג הנכון - העבודה שתשנה אותנו, ונהיה עמוקים יותר, טובים יותר, רחמנים יותר וקרובים יותר לבורא. העשייה שתשמור אותנו מחוברים למטרות האולטימטיביות ולא למטרות השטחיות שלנו. ישנן דרכים שונות להגיע למקום הראשון. אלול הוא ההזדמנות של עם ישראל להשיג את מדליית הזהב הרוחנית שלנו – דרך עבודה קשה ומגמתית שמתחילה בבחינה עצמית שקולה.

12/9/2016

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub