לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מעשים מביכים

מעשים מביכים

כשיהודי עושה דבר טוב, מעשהו משפיע לטובה על כל עם ישראל, וכך גם להיפך.

מאת

הילד שלך פגע ברכושו של השכן - אתה האחראי.

אפשר להבין מזה שני דברים שונים - האחד, שבתור אביו של הילד, הכסף פשוט יצא מהארנק שלך.

והשני – הרבה יותר עמוק. אם הילד לא פגע בטעות בחלון של משפחת כהן עם הכדור, אלא זרק עליה אבן בכוונה – והזלזול שלו ברכוש הזולת הושפע מהערות אלה או אחרות שאתה אמרת – אתה אחראי בהרבה יותר מאשר תשלום הנזק.

פעמים רבות נתפס מושג הערבות ההדדית היהודי, כדומה למקרה הראשון והפשוט של אחריות. יהודים צריכים לראות בכל היהודים משפחה, ולכן הם מרגישים אחריות הדדית.

אולם, איש ההגות היהודי, הרב אליהו דסלר זצ"ל, אומר שהיהודים ערבים זה לזה גם במשמעותו העמוקה יותר של הרעיון. כשיהודי עושה דבר טוב, מעשהו משפיע לטובה על כל עם ישראל, וכך גם להיפך. לכן, כאשר אחרי המצור על יריחו (מלחמתו הראשונה של יהושע לכיבוש ארץ כנען), מָעַל עכן - אדם אחד - בביזה, חטאו מתואר כחטאו של העם כולו (יהושע ז', א'). הרב דסלר מסביר שאילו העם בכללו היה מספיק רגיש לצו האלוקי להחרים את השלל, עכן לא היה מסוגל לחטוא.

כאשר נעצרים יהודים דתיים בחשד לעבירות כלכליות, הדבר תמיד מעורר מבוכה רצינית בליבם של כל היהודים הרגישים לכך, אולם דבר זה אמור לגרום לתגובה נוספת מעבר למבוכה. הוא אמור לעורר אותנו.

המראות אומרים לעורר אותנו לחשוב. במיוחד ביחס למקרים מאומתים בהם יהודים – כולל שומרי מצוות – לקחו חלק פעיל בפשעי "הצווארון הלבן". שלא לדבר על יהודים, גם אם לא בדיוק שומרי מצוות, שזוכים למוניטין שלילי במיוחד על עבירותיהם החברתיות.

כל ילד שקיבל חינוך יהודי יודע, שאפילו מטבע קטנה שמוכנסת אל קופת הצדקה, היא מצווה – מצוות צדקה. באותה מידה, צריך להיות ברור - ובמיוחד לכל הילדים הגדולים - ששימוש לא הוגן אפילו באותה מטבע קטנה, הוא חטא.

וכך אם כן, יהודים (מי שהם ובכל מקום שהם) שמעגלים פינות למטרת רווחים כספיים – שלא מדווחים על כל הכנסותיהם או מעלימים מס באופן לא חוקי, או שהם לא בדיוק ישרים בעסקיהם – תורמים לטבלת הפשיעה, ונושאים אחריות, במעשיהם הקטנטנים, לפשעים גדולים שנעשים על ידי אחיהם.

יתרה מזאת, יתכן שאפילו אלה מאיתנו שחפים מכל מעידה פיננסית, תורמים שלא מרצונם למסת הפשיעה הקריטית, משום שאפשר "לגנוב" עוד כמה דברים חוץ מכסף.

התורה מדברת לדוגמא על שני סוגי הונאה: כספית (כמו הפקעת מחירים) ואישית (כמו לצער אחרים במילים הפוגעות); התלמוד קורא להטעיית הזולת בשם "גנבת דעת", ומחשיב כ"גזל" אי השבת ברכת שלום; בנוסף, פוסקים שונים מציינים את האיסור שב"גזל שינה" – להעיר מישהו בלי צורך או למנוע ממנו ללכת לישון כשהוא רוצה.

כך שאפילו אלו מאיתנו שספרי החשבונות שלהם נקיים מרבב, ייטיבו אם יערכו חשבון נפש - האם אנחנו זהירים מספיק שלא להשתמש במילים בצורה פוגעת, זהירים לחלוטין בעצות שאנחנו נותנים, אחראים לגמרי לרצון הטוב של הזולת, זהירים באמת לא להחריד את שלוותו? אם לא, אז גם אנחנו – בדרך מוחלטת ואמיתית – חלק מהתמונה הכואבת.

החודש העברי אלול כבר כאן, ואחריו הימים הנוראים. זה הזמן בו נוהגים היהודים לערוך 'בדיקת מלאי' מודעת לחייהם. ביום כיפור יאמרו היהודים בכל העולם שתי תפילות וידוי - "אשמנו" ו"על חטא שחטאנו". שתיהן, למרבה הפלא, כתובות בגוף 'רבים' - ה"אנחנו" הקולקטיבי הוא שחטא. וכפי שמסבירים הפרשנים, התפילות נערכו כך משום שאפילו חטאים 'תמימים' למדיי עליהם מתוודה היחיד באופן אישי, משפיעים על כולנו.

11/9/2011

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) ענבל, 13/9/2011 06:26

יבנה

כבוד הרב צודק לחלוטין. אנו אשמים בעצימת עיניים, בשקרים לבנים ובסלחנות יתר כלפי החוטאים (לפני שהם עצמם התנצלו).

(1) רווית, 11/9/2011 13:14

צריך לפרסם את זה בכנסת

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub