לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




פגישה עם המנכ

פגישה עם המנכ"ל

יש לנו עולם יפה ומתוחכם, מושלם במובנים רבים, וחסר במובנים אחרים. תהליך חידוש חוזה העבודה שלנו לקראת השנה החדשה קורה בתקופה הנוכחית.

מאת

מדוע חל ראש השנה לפני יום כיפור? לא עדיף לקבל מחילה על חטאינו ביום כיפור, ואז לעמוד מול בית הדין הא-לוהי בעיניים בורקות ובלחיים סמוקות?

ננסה להבין את העניין באמצעות המודל העסקי הבא:

ביום שבו קיבלת את התואר השני שלך במנהל עסקים, אתה מקבל גם שיחת טלפון מ"צייד-ראשים" ידוע, ששואל אם תהיה מעוניין לעמוד בראש מחלקת המכירות של חברת סטרט-אפ חדשה, תמורת שכר גבוה להדהים. אחרי שאתה מתחבט עמוקות בשאלה במשך שלוש שניות תמימות, אתה אומר "בוודאי".

שישה חודשים אחר-כך, אתה עסוק עד למעלה מהראש בניהול צוות של 60 אנשי מכירות, והעסקים פורחים. יום אחד מתקשרים אליך מהחלונות הגבוהים בחברה. ככל הנראה, כשייסדו את החברה חל מחדל קטן, ומישהו שכח לפתוח מחלקת חשבונות! כרגע, איש לא יודע אם החברה מפסידה או מרוויחה כסף. מטרת השיחה היא לרמוז לך, שלאחר סקירה פיננסית מקיפה של כל אחת מהמחלקות, יהיו מן הסתם צמצומים בכוח אדם.

שבוע לאחר מכן אתה מקבל שיחת טלפון מ"בני מהנהלת חשבונות", שמסביר לך שכל ראשי המחלקות מתבקשים להתכונן לביקורת, שתקבע אם המחלקה רווחית או לא. הוא מבקש ממך לאסוף את כל המסמכים שבידך, ולהיות מוכן ומזומן לקראת בואם של פקידי הביקורת בחודש הקרוב.

אתה אוהב את עבודתך באמת ובתמים, ואין לך שום כוונה לעזוב את החברה, כך שאתה מבלה את כל זמנך בביקורת חשבונות פנימית, שתוכיח שהמחלקה שלך אכן רווחית. אחרי שבועיים של עבודה, משהו מתחיל לכרסם בך. המספרים לא גבוהים מספיק. נדמה שאתה עולה לחברה יותר משאתה מכניס. אתה נטל.

אתה מתחיל לעבוד בלילות כדי לראות איפה שגית, ואיך תוכל לתקן את המצב. אולי אם תודה בקיומה של הבעיה ותציע פיתרון מרשים, תקבל הזדמנות לשפר את העניינים. כלומר, בניגוד לטירון החדש שהם בוודאי יעסיקו במקומך, אתה לפחות תוכל לדעת איפה הפצע ואיך לרפא אותו.

אתה מתחיל לערוך שינויים קטנים פה ושם, בוחן כל אפשרות שיפור בְּעניין, ברגישות ובזהירות רבה. עם כל שינוי שאתה מיישם בפועל, אתה חש שמצב העניינים אכן משתפר.

ביום הביקורת אתה לחוץ מאוד, אבל סבור שהצלחת לפתוח צוהר קטן של תקווה, עם כל השיפורים שהכנסת. בני מהנהלת החשבונות לוחץ את ידך בנימוס, ומצביע לעבר פינה מרוחקת בחדר, שבה יושב מנכ"ל החברה עצמו: הוא כבר שקוע בהר המסמכים, גבותיו מצטופפות, עיניו פעורות.

אתה מחכה מחוץ למשרד, ולבסוף, אחרי שעות של כסיסת ציפורניים, מגיח בני מהמשרד ואומר: "אני רואה שניסית, אבל אין לנו מספיק נתונים. למה שלא תיקח לעצמך עוד עשרה ימים נוספים, ותמשיך ביישום השינויים, ואז ניקח את זה למנכ"ל".

המנכ"ל בוחן את כל הניירת שלך, ואחרי מה שנראה כמו נצח, הוא מרים את מבטו ואומר: "אני מצטער. זה עדיין לא מספיק".

עשרת הימים הבאים הופכים למירוץ תזזיתי, כשכל שינוי אפשרי, קטן ככל שיהיה, נלקח בחשבון, ונשקל בתשומת לב מרבית. היום הגדול מגיע, ואתה פוסע אל משרדו של המנכ"ל. זרועותיך עמוסות בערימות של מסמכים. אתה מרגיש בעיקר תשישות וחרדה, ורק קמצוץ של תקווה.

אתה מתחיל מייד במצגת, מגן על הישגיך, מודה בטעויותיך, ופורש בפניו תוכנית אסטרטגית מושלמת, שתמנע התדרדרות למצב בלתי רווחי.

המנכ"ל בוחן את כל הניירת שלך, ואחרי מה שנראה כמו נצח, הוא מרים את מבטו ואומר: "אני מצטער. זה עדיין לא מספיק".

אין לך ולו שביב תקווה. אתה עומד להיכנע ולפרוש מהמשחק. אבל לפתע, אתה מתעורר כמו מתוך חלום, ונזכר שאותו מנכ"ל – האיש הזה שמולך - אינו אלא אביך!

אתה מתבונן היישר בעיניו, פורץ בבכי חסר שליטה, וקורא: "אני יודע שנכשלתי. אבל אבא, זה אני, הבן שלך! תוכל להתעלם מכמה טעויות ולוותר לי הפעם?"

תקופת החגים

היקום הוא המפעל הגלובלי של א-לוהים, ופס היצור העיקרי שלו מנפיק מעשים טובים.

א-לוהים יצר עולם יפהפה ומתוחכם, מושלם במובנים רבים, וחסר במובנים אחרים. השלמות נמצאת בשוּניות האלמוגים, בשמורות הטבע ובתכנון הגאוני של סלילי הדי-אן-איי. אך השלמות נעדרת במקומות שבהם ילדים רעבים, ומחלות גורמות סבל רב לבני-האדם. כמו כל אב מצליח, גם א-לוהים משתף את ילדיו בעסקיו, ונותן להם להשלים את מלאכתו. הוא נותן להם כסף כדי שיוכלו להאכיל את הרעבים, אמצעים לרפא את החולים וכוח לחזק את החלשים.

למעשה, שורשה של המלה העברית "צדקה" הוא צדק. הצדקה אינה אלא תיקונו של המצב הבלתי צודק, שבו כיסים מסוימים עשירים יותר מאחרים. לזה אין מספיק כסף, ולאחיו יש קצת עודף. מעשה הצדקה מתקן את המעוות, והצדק נעשה.

כבני אדם, אנו העובדים של א-לוהים. הגדרת התפקיד שלנו ברורה. עלינו להביא לכך שהעסק יהיה רווחי, בסיכומו של חשבון: שווי הנכסים הרוחניים צריך לעלות על שווי החוב שלנו. על מנת להבטיח את הצלחת העסק, משולבת במפעל מערכת הנהלת חשבונות, שבוחנת את ביצועיו של כל עובד ביחס למאזן החברה.

במהלך חודש אלול בוחנים היהודים בקפידה את מעשיהם, ורואים כיצד השפיעו על רווחיותה הכוללת של החברה - היקום של הא-ל.

ראש השנה הוא יום ביקורת החשבונות, שבו נקרא כל יהודי לפני רואי החשבון שבשמיים, ואלו שוקלים את מעשיו החיובויים ואת אלו השליליים, וקובעים אם חוזה ההעסקה שלו יחודש לקראת השנה הבאה. זוהי הסיבה שבמהלך חודש אלול, החודש שלפני ראש השנה, בוחנים היהודים בקפידה את מעשיהם, ורואים כיצד השפיעו על רווחיותה הכוללת של החברה - היקום של הא-ל.

כשאנחנו "עושים תשובה" אנו בודקים היכן טעינו – ולא פחות חשוב - איך ניתן לתקן את המעוות. ביום הדין אנו מגיעים לבית הכנסת מודאגים במידת מה, תוך כדי עריכת חשבון נפש, אך מוכנים להפציר בבוס שיחדש את החוזה שלנו, לשנת חיים נוספת. זאת משום שכעת זיהינו את הבעיה ונקטנו צעדים בכדי שלא נחזור עליה בשנית.

אך מכיון שאיננו יכולים לומר באמת ובתמים שעשינו את המקסימום, ושאכן מובטחת לנו תוצאה חיובית בראש השנה, לכן אנו מקבלים את הידיעה שגורלנו תלוי ועומד, ושאנחנו מקבלים ארכה עד יום כיפור לבחון את בעיותינו המוסריות והערכיות, ולנסות ליישם בצורה טובה יותר את הפתרונות לאותן בעיות. ביום כיפור, חוסר הוודאות שבנוגע לעתידנו סוחף אותנו כל-כך, שאנחנו לא חושבים אפילו לאכול ולשתות. אנו מנסים, שוב ושוב, למנות את חטאינו, ולהחליט שלא לחזור עליהם, בעודנו עומדים לפני המנכ"ל, בורא עולם בכבודו ובעצמו. בהמשך היום, אנו עשויים להגיע למסקנה, שלמרות הכל אין די בכך בשביל חידוש חוזה החיים שלנו.

ואז, כשנדמה שהכול אבוד, אנו מתבוננים מעלה ורואים, שא-לוהים הוא בעצם אבינו שבשמיים. כך, בתפילה המסיימת של החג, אנו מפצירים בו: "אבינו מלכנו" –  "הי אבא, זה אני, הבן שלך. אני יודע שעשיתי לך צרות, אבל אולי רק הפעם תוותר לי…" איזה אב מסוגל לעמוד בפני הבקשה כשבנו האהוב מדבר אליו בכנות כזאת?!

והוא סולח לנו.

יחד עם הסליחה הזאת, הוא מבקש מאיתנו להתמודד עם אתגר נוסף. "עכשיו, כשהשלמנו, אתה ואני, למה שלא תבוא אליי הביתה, ובוא נראה אם תסתדר גם עם האחים שלך".

חג הסוכות הוא חג שבו אנו עוזבים את קורת הגג הקבועה שלנו, לטובת בית שקירותיו יכולים להיות חזקים ככל שנרצה, אבל גגו – המחיצה המפרידה בינינו לבין א-לוהים – הוא דקיק ורופף במכוון. עוד אנו מצווים בסוכות, לקחת את ארבעת המינים, שכל אחד מהם מסמל סוג אחר של יהודים, ולקבץ אותם יחדיו מדי יום בימי החג: לאחר ששיקמנו את יחסינו עם א-לוהים, הוא מזמין אותנו לביתו, שם אנו מתבקשים להתאחד עם כל העם היהודי ולחיות יחד, כמשפחה אחת, במשך שבוע שלם.

כעת, משהתאחדנו כמשפחה, עם חלוף השבוע, א-לוהים ממש לא רוצה להיפרד, ומפציר בנו להישאר עוד יום, לשמיני עצרת, היום השמיני, המורחב, של החג.

באותו יום חל החג הקרוי שמחת תורה, בו אנו שמחים בתורה, רוקדים בהתעלות כשאנו אוחזים בספרי התורה קרוב לגופנו, ומקיפים את הבימה במעגלים.

לפי חכמי הקבלה, לא מדובר רק בחגיגות שאנו חוגגים לכבוד יופיה של התורה היהודית. כעת, מששיקמנו את יחסינו עם אבינו ועם אחינו ואחיותינו, א-לוהים, שמתגלם בתורה, חוגג בשמחה את קיומנו, ילדיו האהובים.

איזה חודש נפלא לפתוח בו את השנה!

8/9/2007

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-3 דיונים

(3) Daniel Perez, 6/10/2012 22:55

פגישה עם המנגל

יפה מאוד ועצום בהסברת המשמעות של כל התקופה עלו והצליחו

(2) ירושלמי, 28/9/2008 10:57

מנכ"ל מבית טוב

מאמר מצוין , ראוי שיתפרסם בכל הערוצים. כך יש להסביר יהדות - במילים של היי-טק. יבורך הכותב ויזכה לשנה טובה באמת. חזק וברוך.

(1) אנונימי, 23/9/2008 08:40

מאמר אדיר.

המאמרים שלכם תמיד מדהימים.
המשל הזה גרם לי פשוט לבכות...

תודה על הכל.

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub