רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

מהות החג

מי הפך את סולם הערכים שלי?

כ״ד בכסלו ה׳תשס״ט כ״ד בכסלו ה׳תשס״ט 21/12/2008 | מאת נועם אשר

על ארונות קבורה בצבעי קבוצת הספורט האהובה שמעתם? סיפור חנוכה הוא סיפור של התנגדות לתרבות ההלניסטית. אלפיים שנה מאוחר יותר, המלחמה הזו עדיין לא הסתיימה.

אוהדי ספורט נלהבים אוהבים לקנות מגוון מוצרים שלוגו הקבוצה שלהם מופיע עליה: מחולצות ועד מזרוני-ים. ליגת הבייסבול בארצות הברית, מצאה אפיק חדש לעשות רווחים: היא העניקה היתר ליצרני ארונות קבורה לעטר את הארונות לנפטרים בלוגו ובגרפיקה של קבוצות הבייסבול האמריקניות. הדגמים עבור הניו-יורק ינקיז (מעוטרים פסים צבעוניים) ועבור הבוסטון מטס (עם ידיות כחולות וכתומות) עומדים למכירה בבית לוויות מכובד בלונג איילנד. וכן, לקוחות מגלים עניין.

מנהל העסק סבור שארונות קבורה ספורטיביים כאלה הם הדבר המתבקש ביותר. אחרי הכל, הוא כבר ראה הרבה אוהדים שרופים שהתעקשו ללכת למנוחתם האחרונה עם כדור בייסבול שעליו חתימתו של שחקן נערץ, או מזכרת דומה. בשלב הבא, הוא מקווה להשיג רשות לרכוש גושי אדמה מהאצטדיונים הגדולים, איתם יוכלו האוהדים-עד-מוות להיקבר.

בשלב הבא, הוא מקווה לרכוש גושי אדמה מהאצטדיונים הגדולים איתם יוכלו האוהדים להיקבר

באופן מסורתי, הסתלקותו של האדם מן העולם רצופה סמליות. אדם שהתפלל לעיתים רחוקות, רוצה שיאמרו תפילות על קברו, על המצבה לא פעם חקוקים מילות פסוק או סמלים דתיים, ובני משפחה שלא ראו אותו שנים רבות מופיעים לפתע בטקס, מפני שהלוויה איננה רק רגע אחד, אלא הרגע המסכם של חיי האדם: היא מקפלת בתוכה את כל השנים שבאו לפני כן. לכן גם מספידים אדם ומספרים על כל מעשיו הטובים בשנות חייו, ומשתדלים להיפרד ממנו בצורה שתהלום את חייו כפי שחי אותם – או לפחות כפי שהיה רוצה לחיות.

אבל מה עם החיים שלפני כן? אותם אוהדים שרופים לא מתביישים להצהיר במותם שהקבוצה היא הדבר החשוב בחייהם, כי הם לא התביישו גם לפני כן להודות בכך. הם לא מציגים את עצמם בתור פלוני-אלמוני שבין תחביביו צפייה בבייסבול: אלא בתור "הנרי, אוהד הניו-יורק ינקיז", המקבילה האמריקנית ליוסי הישראלי שמסתובב באורח קבע עם סמל מכבי תל-אביב על המכונית וצעיף כחול-צהוב. אלו אנשים שבשבילם, בלי התנצלות, האהדה לקבוצה היא דרך חיים. זה הערך העליון בסולם שלהם. להיקבר עם סמל הקבוצה? למה לא? הרי סמל הקבוצה ליווה אותם לכל מקום מאז ילדותם. זהו ה-סמל בחייהם.

מה חשבו ההלניסטים על היהודים

לפעמים, כשקוראים את סיפור חנוכה, קשה להבין על מה יצא קצפם של החשמונאים. מה היה רע בה כל כך, בתרבות ההלניסטית שפרשה את כנפיה על כל העולם העתיק? זו הייתה תרבות עם מודעות פוליטית מפותחת, שהולידה את רעיונות הרפובליקה והדמוקרטיה. זו הייתה תרבות שפיתחה את המדע, מאסטרונומיה עד גיאומטריה כפי שמעולם לא פותח לפני כן. זו הייתה תרבות עם הערכה אסתטית נדירה, ואמנות שעוצרת נשימה גם היום. זו הייתה תרבות שהקימה את ספריית הענק באלכסנדריה והוציאה מקרבה פילוסופים דגולים. זו הייתה תרבות שסופריה ומשורריה נקראים עד היום בהערצה.

ועדיין, עם קטן, מזרח תיכוני, התמרד. הוא לא רצה להיות מושפע מכל השפע והיופי הזה. מדוע?

דרך אחת להבין את החידה, היא להפוך את המטבע ולבדוק כיצד ראתה התרבות ההלניסטית את היהודים. כותב ד"ר יהושע אמיר:

"אלה שתחילה חיפשו אצל היהודים את המזרח האגדתי, סופם היה להתאכזב מהם. נתברר שלא היה ליהודים חלק רב באותו עולם קדום שהרודוטוס בשעתו שבוי היה בפלאותיו. מפעליהם של היהודים בתחום התרבות החומרית לא היה בהם כלל כדי לעורר הערכה. ארמונות, פרדסים, גינות-חמד, חומות עתיקות, גשרים וכיו"ב - בכל אלה הייתה תרומתם של היהודים צנועה מאוד... ואשר למדעים כגון תורת הכוכבים, שבה ידעו היוונים שהם ירשו מורשה נכבדת מארצות המזרח, לא נתנו בהם היהודים הרבה..."

"ואם נפנה אל מסורות-הדת שלהם, שבהן הייתה תפארתם של עמי המזרח מאז ומעולם, הרי חסרה להם אותה מיתולוגיה מרתקת וחושנית של מלחמות אלים ואהבות אלים, שבה היה נוח לחכמי יוון לחשוף את מסתורי הפילוסופיה העמוקים ביותר. ...דמויות האבות, דמויות אלה של נוודים-למחצה החיים על גידול צאן ומקנה, היו שונות יותר מדי מן האבירים החמושים שלחמו על טרויה כדי לדבר אל דמיונם של היוונים."

העולם ההלניסטי, במילים האחרות, בחן את העולם היהודי ומצא אותו לוקה בחסר. נטול זוהר, אפרורי. שום בחינה מעמיקה של המערכת המוסרית היהודית לא נלוותה לשפיטה הזו. שום ניתוח של הנורמות החברתיות או הקשרים המשפחתיים. שום ניסיון להכיר את חכמת התורה היהודית. במקום עשרות אלילים יפהפיים שחינגאות עבורם הזמינו את הסוגדים להתענג עד כלות החושים, היהודים האמינו בא-ל אחד – א-ל שנאסר עליהם להקים לו פסלים. חגיהם לא כללו השתכרות הוללת נוסח הפולחן לדיוניסוס, אל היין. מסורות הדת שלהם היו, בעיני ההלניסטים, פשוט משעממות. ובאשר לתרומתם לתרבות החומרית? בכך הם פיגרו בהרבה מאחור.

ובכל זאת, הם סירבו לראות את האור שהובא אליהם.

סולמות הפוכים

בתרבות ההלניסטית היו אלמנטים יפים רבים. לא זאת הייתה הבעיה שראו בה חכמי היהדות והנאמנים להם. ספורט אינו דבר רע לכשעצמו, גם לא טיפוח היופי. אין שום רע בהקמת מבנים מפוארים, גם לא בסתם רצון ליהנות מהחיים. השאלה היא רק מה המקום שהדברים הללו תופסים בסולם הערכים שלך.

בעיצומו של קרב עקוב דם בין ערים, יכלו הלוחמים היוונים לעצור מול לוחם יפה ולחוס על חייו

היהדות נותנת מקום לספורט, ליופי, לשאיפה חומרית ולהנאה מהחיים. אבל היא קובעת גבולות, והיא דורשת ממך שהדברים הללו לא יעמדו בראש סולם העדיפויות שלך. שלא אלו יהיו הדברים למענם אתה חי, או לפיהם אתה מודד את ערכך שלך או של אחרים. אם למשל אתה שואב הנאה אסתטית מיופי אנושי, אין בכך שום רע. אבל אם אתה מתייחס לאנשים לפי מידת יופיים – זו כבר תפיסה הלינסטית, שהרי היוונים העניקו ליופי צביון שמימי: היופי היה מידה טובה, ואליליהם הגדולים היו יפי תואר ויפי מראה. בעיצומו של קרב עקוב דם בין ערים, יכלו הלוחמים היוונים לעצור מול לוחם יפה ולחוס על חייו: עצם היותו יפה העניק לו מעמד אלוהי-למחצה. השבט הסגסטני, שהרג במלחמה את פיליפ מקורטון, מנצח אולימפי ואיש יפה תואר במיוחד, הרגישו צורך להקים לו מזבח ולהעלות קורבנות לרוחו של המנוח. בעיניהם, הם ביצעו חטא כבד שדרש כפרה. אבל הם היו נקיים מכל רגשי אשמה באשר לקורבנותיהם היפים פחות.

כך ראתה התרבות ההלניסטית יופי. כך ראתה הצטיינות בספורט, שבו אומנו נערים באופן חסר רחמים. האולימפיאדה השנתית הייתה האירוע שהפסיק את כל המלחמות וכינס את כל יוון לתחרויות, והמנצחים זכו לכבוד ויקר עד בלי די. ומובן שכך: במערכת הערכים היוונית (ששירי הומרוס מבטאים אותה יפה) השכר הראוי על הישג, מעשה טוב, גדולה מוסרית או מיצוי פוטנציאל הוא תמיד אחד ויחיד: פרסום (Kleos). הפרסום שהאדם משיג כשכר למעשיו הוא הדבר שערב לו שיש משמעות לחייו. למות בלי פרסום זה אסון, וכך הלוחמים באפוסים של הומרוס מבצעים את המעשים המגוחכים ביותר כדי לא למות בעילום שם.

זה מה שראה העולם היהודי בעולם ההלניסטי – ונאלץ לדחותו. הפיכת סולם הערכים, האמונה שפרפראות הן המנה העיקרית וקישוטים הם גוף הדבר: זה היה ההלניזם שנגדו התמרדו החשמונאים. עם קטן שמאמין בא-ל אחד א-ל שאין לו גוף ולא דמות הגוף והוא שופט בצדק וברחמים, נלחם במעצמה שלה, להבדיל, אלילים אין-מספר, כולם מעין סופרמנים, יפים, אתלטיים, שוכני ארמונות ומלאי קפריזות כרימון. די בהשוואה הזו כדי להבין את סולם הערכים השונה של שני העולמות.

המלחמה לא תמה

אלפיים שנה עברו מאז. וכשנדליק נרות חנוכה, נעשה זאת בידיעה שהמלחמה לא הסתיימה. בחנוכה הושג הניצחון הראשון על ההלניזם, אבל מאז ועד היום אנו נקראים להביס אותו שוב ושוב. ליישר מחדש את סולם הערכים שלנו, שהעולם, בו ההלניזם עוצמתי עדיין, מנסה תמיד להפוך.

בחיים יש מקום להכל: למשפחה וחברים, לעבודה ולתחביבים, לאידיאלים גדולים ולהנאות קטנות. צריך רק לזכור להקצות לכל דבר את המקום הראוי לו. אף אחד מאיתנו, אחרי הכל, לא יגיע לשיבה ויקונן על כך שלא בילה זמן רב יותר במשרד או בפיתוח שרירים מפוארים. אנחנו כן עלולים להצטער על שלא בילינו זמן רב יותר עם המשפחה, או בפיתוח האישיות שלנו.

הצחוק על חשבון רוכשי ארונות הקבורה של קבוצת הבייסבול שלהם, מוצדק רק אם אנחנו עצמנו זוכרים לחיות את חיינו עם סולם ערכים נכון. האוהדים שקנו את הארונות בסך הכל לא מתביישים להצהיר שכן, הם הלניסטים גאים: זה סולם הערכים שלהם וכל העולם מוזמן לדעת על כך. החכמה היא לא רק לפטור אותם כתימהוניים: החכמה היא לזכור לאורך חיינו מה סולם העדיפויות שלנו, ולחיות באופן שיבהיר לעולם כולו שאנחנו – איננו הלניסטים.

אנחנו יהודים שגאים בסולם הערכים שלנו.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן