רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

רוחניות

לא כמו כולם

כ״ה בכסלו ה׳תשע״ג כ״ה בכסלו ה׳תשע״ג 09/12/2012 | מאת יעל זולדן

מול תקופת החגים הצבעונית של אומות העולם, חנוכה מזכיר לנו שאנחנו לא כמו כולם.

הברקנו את חנוכיית הכסף שלנו עד שהיא בהקה. החנוכייה של בעלי גבוהה והדורה עם קנים רחבים הנפרשים מגזע כסף, ובזיכיה מלאים בשמן זהוב. לילדים יש חנוכיות חמר ביתיות, והן מעוטרות בנרות ססגוניים. אנחנו תולים את ציורי הסביבונים והכדים ומטבעות הזהב, שציירו הילדים. אנחנו מציגים הכל בגאווה בחלון חזית הבית, כך שכל מי שיודע יוכל להסתכל ולראות. הילדים שלי זורחים בגאווה וציפייה.

אולם המקום שתופסים החנוכיות והקישוטים גם יחד, אינו גדול במיוחד. צריך לחפש כדי להבחין שהם שם. ומי יחפש אותם? אווירת חג המולד שמחוץ לביתנו שבחו"ל מלהיבה במיוחד, וכל כך מוגזמת ומקיפה את הכל. לחג שלהם יש מוזיקה וסוכריות מנטה וגברים שעומדים מחוץ לחנויות ומצלצלים בפעמונים. יש להם אימיילים וקטלוגים ופיג'מות פסים תואמות.

ולנו יש רק את השלהבות הקטנות והטהורות.

על כל זה אני חושבת במכונית, כשאני עוצרת את עצמי מלזמזם שירים שאינם שייכים לי. אני חושבת איך זה נראה בעיני הילדים שלי. איך זה נראה לפעמים אפילו בעיניי. אני תוהה איך החג שלנו נראה פתאום קטן, חסר משמעות, בן חלוף לעומת תרועות השקר הנוצצות של החגיגה השיווקית המוזרה הזאת. איך הוסטנו לשוליים בתוך בתינו.

התרבות שלהם שאפה לבלוע את השריד הקטן של היהדות, והמכבים העקשניים התנגדו

הערב מתקרב ואני פונה אל הנרות, ממלאת וממלאת שוב, מנקה פתילות ישנות ותוך כדי כך חושבת שוב על צניעותם של השירים שלנו והדרך בה אנו חוגגים. ופתאום אני מגלה שזה בסדר, לא? הרי בעצם, על מה כל הסיפור? הם היו רבים ואנחנו מעטים. התרבות שלהם הייתה מושכת ומפתה. היא שאפה לבלוע את השריד הקטן של היהדות, להפוך את כולם לחלק מישות כוללת, אותו דבר כמו כולם. ואותה קבוצה קטנה של יהודים, אותם מכבים עקשנים, סירבו לאפשר לזה לקרות. למרות שעמדו מולם חיים של קושי, הסתתרות ועוני, הם התעקשו. אנחנו לא רוצים את מה שיש לכם. אנחנו מעדיפים לחיות במערות, במלחמה, בבריחה, מאשר לקבל את האחידות שאתם מציעים לנו. אנחנו רק רוצים להיות מה שאנחנו, מה שתמיד היינו. נפרדים, שונים, אחרים.

זה היה מגוחך, באמת. אוסף של לוחמי גרילה בלתי מיומנים מכריז מלחמה על מעצמה. לא היה לזה שום סיכוי להצליח, והם ידעו זאת היטב. זה ודאי נראה כמו התאבדות, בעיני כל מי שחשב בהיגיון. אבל זאת לא הייתה התאבדות והם לא חשבו בהיגיון. הם היו מלאי אמונה. הם הוכיחו במעשיהם את אמונתם הבוערת בכך שא-לוהים לא יניח להם להיכשל. שאנחנו היהודים אמורים להיות מה שהוא אמר לנו להיות בדבריו "קדושים תהיו, כי אני קדוש". הם האמינו באמונתם הטהורה של הצדיקים, שאם הם רק יראו לו את כמיהתם, הוא כבר יעמוד לצדם. ועם א-לוהים לצדם, הם ידעו שהמעטים יוכלו לגבור על הרבים, החלשים יוכלו לגבור על החזקים.

וכך, בזכות אמונתם, עם ישראל שרד. התרבות שלנו, הגאווה שלנו, העקשנות שלנו, שרדו כולן. ושנים רבות אחר כך, אנחנו, צאצאיהם, מוצאים את האמונה להתריס מול הסובב אותנו. קישוטי הכריסמס העליזים הנוצצים אינם בשבילנו, האיש הגדול המחופש לסנטה קלאוס אינו בשבילנו. החנוכיות שלנו קטנות אבל מקסימות, הלהבות הזעירות שלנו מאירות את חשכת הלילה הכל כך ארוך ובודד הזה.

אני מתרחקת מהשולחן וחושבת על ההתעקשות שלנו לשמור על מנהגים שוודאי נראים ארכאיים: צורת הלבוש שלנו, השמות היהודיים שאנחנו נותנים לילדינו, שמירת השבת. אני חושבת על הסירוב שלנו להיטמע, ההתעקשות שלנו לשמור על טוהר השושלת, הגאווה בשוני שלנו. אני חושבת שאולי הנרות הקטנים שלנו יהיו ציון דרך למישהו שאיבד את דרכו באפלת הגלות הזאת, מישהו שצריך לדעת איפה נמצא הבית.

אני חושבת על כל זה כשאני ממלאת את הבזיכים, כשאני מגררת את תפוחי האדמה, כשאני מתכוננת ללילה, מכינה את הבית בצורה כזאת שילדי יוכלו לראות וללמוד את מה שאנחנו היהודים תמיד ידענו.

שהנרות הם כמונו, קטנים אך טהורים. ולמרות שאתה צריך לחפש אותם, אתה עשוי לגלות שגם הם מחפשים אותך.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן