לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




יהודים, מלחמה ושלום

יהודים, מלחמה ושלום

המכבים הבינו שלמרות אהבתם הרבה לשלום, לפעמים מגיעה "עת מלחמה".

מאת

נס החנוכה לא נעשה על ידי אלוקים לבדו – גם המכבים מלאו תפקיד קריטי בהבסת היוונים בשדה הקרב. היה כאן שילוב של אומץ אנושי והשגחה עליונה. מתתיהו ובניו ניצחו משום שהם היו מספיק חכמים להבין, שלמרות שבתור יהודים אנחנו אוהבים שלום, ישנם זמנים מסוימים בהם אנחנו נדרשים לצאת למלחמה.

ובזה לא היה קל לבני עמנו להודות – לא אז ולא היום.

פסיכולוגים אומרים שיש שתי דרכים בסיסיות להתמודד עם החיים: להילחם או לברוח. כשהאדם נתקל בכל קושי שהוא, הוא יכול לנסות להתמודד, להיאבק ולהילחם בקושי ולהתגבר עליו, או לברוח ולוותר מלכתחילה.

יש שיתרצו את הבריחה מהתמודדות בתור תגובה דתית נכונה – הניחו לי לא לעשות כלום, ואם אלוקים רוצה באמת בתוצאה מסוימת, שהוא יטפל בעניין לשביעות רצונו.

כפי ששמעתי פעם את הרב סולוביצ'יק מסביר, זאת הייתה דרכו של יעקב אבינו כבר בהיותו ברחם אמו. יעקב נוצר תחילה, והיה אמור להיוולד לפני אחיו. מבחינה טכנית, הוא היה הבכור על כל הזכויות הנלוות לבכורה. ובכל זאת, אחיו עשיו, נדחף לצאת לפניו. " וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב" [בראשית כ"ה כ"ו]. עצם השם יעקב נובע מהמילה עקב. יעקב נאחז בעקב אחיו, וכבר בתחילת חייו נרמס על ידי אחיו בצורה לא הוגנת כשזכויותיו נשללות ממנו בכוח.

חייו של יעקב המשיכו להתקדם, כשהוא פועל על פי הפילוסופיה הפנימית ש"ילדים יהודים טובים לא רבים". תאומו עשיו רימה את אביו יצחק וגרם לו להאמין שהוא הבן הצדיק והראוי יותר – ואלמלא התערבותה של אמו, יעקב לא היה מוציא מילה מול חוסר הצדק המשווע הזה.

כשיעקב אוהב את רחל, וחמיו מחליף את כלתו ומאלץ אותו להינשא לאחותה לאה, הוא מגיב בקבלה שקטה של החובה לעבוד שבע שנים נוספות על מנת לזכות ביד האישה שכבר הייתה שייכת לו מן הדין.

פאסיביות מול רוע וקבלה שקטה של התעללות, הגדירה את התיאולוגיה של יעקב. יעקב בסופו של דבר הבין את טעותו, בסיפור הדרמטי ששינה באופן מהותי כל כך את תפיסתו, עד כדי שינוי שמו - שינוי שהעיד שתפיסת העולם החדשה שלו פשוט הפכה אותו לאדם אחר.

כשיעקב נשאר לגמרי לבד, הוא הותקף על ידי תוקף מסתורי שחז"ל מתארים כשרו של עשיו, שליחו ומייצגו של הרוע – יעקב הבין שאין לו ברירה אלא להילחם. בסופו של ליל מאבק ארוך, יעקב נותר מוכה צולע, אולם הוא גם זכה בברכה. כעת הוא כבר לא יעקב שדורכים עליו, אלא מרגע זה ואילך הוא ישראל – "כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹקִים וְעִם אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל" [בראשית ל"ב כ"ט].

יעקב אמנם נפצע, אבל הוא ניצח במלחמה החשובה יותר – המלחמה על חוסר נכונותו הקודמת להיכנס למאבק. יעקב ניצח את הניצחון החשוב מכל – הוא סוף סוף הצליח לכבוש את עצמו.

המפרשים שואלים מה משמעות הצליעה שלו, ומסבירים, שהדבר פשוט הראה שהוא לעולם לא יוכל שוב לברוח מכל אדם או מקום, ואפילו לא מעצמו.

שינוי שמו של יעקב לישראל שונה מזה של אברם לאברהם. מהרגע בו הפך אברם לאברהם, הוא לעולם לא ישוב להיקרא עוד בשמו הראשון. השם אברהם מגדיר את משימתו החדשה כ"אב המון גויים", הראשון שיביא את המונותיאיזם לתודעת העולם. שינוי השם היה מוחלט.

שלום הוא המטרה האולטימטיבית, אולם עד לימות המשיח, המלחמה תיוותר כורח מצער

לעומת זאת, גם אחרי שיעקב הפך לישראל, כשהפציפיסט הפך ללוחם, אנו עדיין מוצאים מקומות שבהם הוא נקרא בשמו הקודם. הסיבה לכך ברורה, כפי ששלמה המלך תיאר בצורה יפה כל כך בספרו קהלת: "עת מלחמה ועת שלום". שני השמות יבואו לידי שימוש, ושתי הדרכים יבואו לידי ביטוי.

שלום הוא המטרה האולטימטיבית. אולם עד לימות המשיח, המלחמה תיוותר כורח מצער.

היינו רוצים לחקות רק את דרכו של יעקב שישב בשלווה באוהלו והקדיש את חייו ללימוד. אולם כל עוד קיימים דומיו של עשיו שמאיימים על קיומנו, אנחנו יודעים שאנחנו חייבים לאמץ לעתים את זהותו של ישראל ולהילחם באויבינו.

את זה הבינו המכבים. למרות שהם ודאי היו מעדיפים למלא בשלווה את תפקידם ככוהנים, הם הבינו את האחריות שהונחה על כתפיהם עם איומו הנחוש של צבא יוון להשמידם.

מובן שיהודים טובים לא רוצים לריב. זאת לא הדרך שלנו. אולם העולם חייב לדעת שאנחנו עם ישראל, המגן על ארץ ישראל, וכמו אבינו ישראל, אנחנו נלחם על המשך קיומנו. כמו המכבים, ישראל תצא למלחמה כשחייבים. וזה בגלל שאנחנו כל כך אוהבים את השלום, עד שאנחנו מוכנים להילחם עליו.

וזהו אחד ממסריו האקטואליים של חג החנוכה.

8/12/2012

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 7 תגובות ב-6 דיונים

(6) חנה ס., 11/12/2012 08:53

יהודים טובים?לא אוהבים לריב?

אז למה יהודים טובים רוצים לריב ולהרוג בתוך עמם הם?למה הם רוצים לרצוח בגלל חניה או בגגלל מריבה בין כלבים?למה אין להם סבלנות זה לזה אלא רק בעיתות מלחמה?

שירה, 11/12/2012 17:33

המשך..

ועכשיו אנחנו חוזרים לאט לאט לארץ שלנו..וגם לעצמנו..לערכים היהודיים,למה שאנחנו מבפנים..

(5) ויקטור, 11/12/2012 08:24

המכבים

המכבים הבינו שאם הם רוצים רוצים לשלוט בבית המקדש כמו שאר משפחות הכוהנים הם חייבים להחליף את הפטרונים היוונים בפטרונים רומאים עובדה זה הצליח. הרומאים מינו את שמעון הורקנוס לכהן הגדול

(4) שחר, 10/12/2012 11:38

זכרו:"ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, ארצות ערב לערבים".

(3) דניאל, 9/12/2012 23:27

חזק ואמץ עם ישראל

חי, חי, חי עם ישראל חי

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub