לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




רוקנו את הכיסים

רוקנו את הכיסים

חודש כסלו הוא הזדמנות נפלאה לוותר על המטענים והדברים שמכבידים ומעכבים אותנו.

מאת

חתיכת צבע אדומה קטנה בכיסו של בני, היא כל מה שנדרש כדי להפוך את מה שהיה אמור להיות כביסה נקייה, לערמת סמרטוטים אדומה. כיום, בתור בודקת כיסים ערנית במיוחד, אני מחייכת פעמים רבות, כשאני מרוקנת את תכולת הכיסים של ילדיי וסוקרת את התצוגה המגוונת. ולפעמים אני גם חושקת שיניים (אז זה מה שקרה לחבילה שלמה של מסטיקים!).

"מה יש לך שם, אבנים?" שאלתי יום אחד את הבן שלי, כשראיתי איך הוא מסתובב בחדר בכיסים תפוחים ומלאים מכל צד. "זה לא כבד לך?"

הוא צחק ונד בראשו, חביב כמו תמיד. אולם המילים שלי לא זכו לתגובה.

– זה לא כבד לך?

אין שום ספק – כשהכיסים שלנו מלאים, הם מכבידים עלינו. ואני לא מדברת רק על כיסי הסינר, החולצה או המכנסיים הגשמיים שלנו. אלא על אותם כיסים בלתי נראים, אם כי בעלי נוכחות מוחשית, שאנחנו לובשים בתוכנו - שבאמת מכבידים עלינו כשהם מלאים ותפוחים.

יש לי חברה שמרירה בשל טינה שהיא נוטרת כל ימיה לאמה.

אני בוערת מקנאה בכל פעם שאם בעלת הופעה מטופחת ומושלמת חולפת בין כותלי הגן כאילו שהיא בעלת הבית, ומפזרת חיוכים וניצוצות מיהלומיה הגדולים.

נראה שלקופאית יש כעס קבוע - הפה שלה קפוץ לפס צר וישר ומסרב לחייך.

מה הפלא שאנחנו מרגישים שהחיים הם עול אם אנחנו נושאים באופן מתמיד מטען כבד בכיסים או בלבבות?

מה הפלא שאנחנו מרגישים שהחיים הם עול אם אנחנו נושאים באופן מתמיד מטען כבד בכיסים או בלבבות? מה הפלא שאנחנו מתנשמים ומתנשפים, במקום לגלוש דרך ימינו בקלילות מרחפת?

ובכן, זה הזמן לניקוי כללי. אנחנו נמצאים בחודש כסלו, שמזוהה לנו במיוחד עם חג החנוכה וריח הסופגניות והלביבות המתלווה אליו. חנוכה הוא דימוי מושלם לכוח להגיע לקלילות ולאור, על ידי ריקון הכיסים מהחושך. מעט הלוחמים היהודיים עצר לבחון כיצד התרבות היוונית והאידיאולוגיה שלה חלחלו לחייהם, ואז טיהרו את עצמם במודע מהחדירה הבלתי רצויה הזאת, דבר שמילא אותם באנרגיה החיובית ובנחישות, שאפשרו את ניצחונם. בעוד שהחודשים אלול ותשרי, ששיאם בימים הנוראים, נתפסים בתור הזמן המתאים לחשבון נפש, חודש כסלו כבר בשל לגמרי לצמיחה ושינוי.

למעשה, אם נבחן מקרוב את שמו של החודש, נמצא בו מסר נפלא. כסלו, מורכב משתי הברות שנשמעות כמו "כיס" ו"לב". המסר הפנימי של חודש כסלו הוא ההזדמנות להקל את המטענים שלנו, דרך ויתור על אותם דברים שמכבידים עלינו ומעכבים אותנו. האם אנחנו באמת רוצים להמשיך ולשמור על הטינה מאתמול או מלפני 20 שנה? האם זה שווה את המשקל המכביד? מה עם הכעס, הבושה או הקנאה? האם לא עדיף לנו לוותר על כל אלה, ופשוט לשכוח ולסלוח?

מורה אחד ביקש מתלמידיו להביא שקית ניילון ותפוחי אדמה. הוא ביקש מהם לבחור תפוח אדמה אחד עבור כל אדם שיש להם טינה כלפיו, ולכתוב את שמו על תפוח האדמה. התלמידים הניחו את "תפודי הכעס" בשקיות הניילון והתבקשו לשאת אותן עמם במשך כל השבוע, ולא להניח אותן מידם אפילו כשהם ישנים או אוכלים. חלק מהשקיות היו כבדות ומסורבלות במיוחד, וככל שהשבוע התארך, הפכו תפוחי האדמה לתערובת מסריחה ודוחה, שרק חידדה את המסר. התלמידים זכו לתשובה מוחשית על שאלה חשובה: מה אנחנו מרוויחים מזה שאנחנו סוחבים שק של 5 קילו רגשות שליליים בתוכנו, בכל יום ויום.

כיצד נוכל לרוקן את "כיסי" התרעומת, אחרי שנזהה ונגדיר אותם? להלן כמה הצעות:

רוקנו אותם בתפילה

זהו פתרון ניסי, ולכאורה מנוגד להיגיון, שרבים – כולל אני עצמי! – ניסו וזכו לתוצאות מדהימות. התפללו על האדם שאתם כועסים עליו או מקנאים בו, אפילו אם אתם לא מתכוונים לאף מילה שיוצאת מהפה שלכם. "א-לוהים, תן למנהלת שאמללה את חיי במשך ארבע שנים חיים ארוכים, בריאות טובה ונחת מהילדים!" "ברך את האישה שאני מקנאת בה בטירוף בעוד יותר כסף, בבגדים יותר יפים, בשיער בריא יותר ובנישואין מאושרים!" תחרקו שיניים אם אתם חייבים, אבל תמשיכו להתפלל. אחרי שבועיים, סביר מאד שתגלו שהגוש המכווץ בבטן נמוג.

הניחו את הרעל

להחזיק רגשות שליליים זה כמו לשתות רעל - אנחנו מזיקים רק לעצמנו. כתבו בפרוטרוט את הנסיבות או האנשים שהכאיבו לכם. ואז הקריאו זאת לאדם שאתם בוטחים בו או ליועץ רוחני. התרגיל עשוי להביא ריפוי נפלא. אם אתם מעדיפים, תוכלו לשרוף את הכתוב, לקתרזיס מוחשי.

דמיינו

הקדישו כמה דקות כדי לדמיין את עצמכם משחררים את הדברים שמעכבים אתכם. כיצד הייתם מתנהגים אילו הייתם חופשיים מהבושה או החרטה המכבידים הללו? סיימו את התרגיל בהצהרה שאתם מסוגלים לוותר על המטען השלילי, תוך שימוש במילים הקרובות ללבכם, כמו, "אני חופשי להשתחרר מזה" או "אני יכולה לסלוח לעצמי על השגיאה הזאת".

כסלו, חודש של אור ושמחה, מוציא אותנו מהתלם בו אנו כורעים תחת עולו של משא לא רצוי ומיותר. הוא נותן לנו את החירות לערוך רשימת מלאי של כל הבקעים בליבנו, ולשאול את עצמנו במה אנחנו רוצים באמת להחזיק ואת מה היינו מעדיפים להשליך. אף פעם איננו זקנים מדי, ואף פעם לא מאוחר לרוקן את הכיסים הפנימיים הגדושים הללו. אז השליכו מהשקיות כמה מתפוחי האדמה המרקיבים הללו, ובמקום זה לכו ואכלו סופגניות!

11/12/2011

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 6 תגובות ב-6 דיונים

(6) אורית, 18/12/2011 09:47

יפה ונכון, אני אישית יישמתי בעבר את הנאמר וזה אכן משחרר כעסים

(5) אני, 16/12/2011 12:25

מאמר מצויין

הסיפור על תפוחי האדמה משעשע ביותר וזו לדעתי דרך מעולה ללמד מוסר - דרך צחוק

(4) מרים, 14/12/2011 20:45

יישר כח

יוצא מן נכלל . חשבתי בטרם קריאת המאמר כי גם הכיס וגם הלב הם מקור המאגר והפליטה והחנוכיה מוציאה הכל החוצה. עד שתכלה רגל מן השוק. אין דחיסה פנימה יש הוצאה פומבית.

(3) אסתי, 13/12/2011 06:42

רעיון נפלא

תודה על דברי התזכורת הכל כך נכונים! הרעיון של "כיס" "לב"- יוצא מן הכלל! ישר כוח וחג שמח מלא אור שמחה ואהבה!!!

(2) יעל, 12/12/2011 09:43

הסיפור על תפוחי האדמה מדהים

אעביר אותו הלאה

הצג את כל התגובות
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub