לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




נס גדול בימים ההם ובזמן הזה

נס גדול בימים ההם ובזמן הזה

לפעמים גם בעלי חיים הם שליחים להצלה.

מאת

נר ראשון של חנוכה לפני כ- 13 שנים, אני וילדיי נסענו למסיבת חנוכה מסורתית אצל משפחתו של בעלי ז"ל, אותו יום היה יום גשום וסוער במיוחד והנסיעה שעה לכל כיוון הייתה קשה ביותר. חזרנו בשעה מאוחרת ובכל זאת הקפדתי כהרגלי להדליק את הנרות בביתנו. חיכיתי חצי שעה ואז, לראשונה בחיי הלכתי לישון לפני ילדיי, אך לא לפני שווידאתי שקליאו הארנבת בכלובה.

מי היא קליאו וכיצד היא קשורה לנס? הסכיתו ושמעו:

קליאו היא ארנבת חמודה שחברתי רצתה למסור, ואני שמחתי לקחתה במחשבה שהדבר ישמח את הקטנים בחבורה, יום יום האכלנו אותה, דאגנו לה לשתייה ולניקיון הכלוב והיא הלכה והתפתחה יפה.

כעבור זמן מה הבחנתי שהכלוב קטן עבורה, ריחמתי עליה והחלטתי שהיות ויש לי מרפסת ואינני משתמשת בה כמעט, אעביר לשם את קליאו, אארגן לה מקום והיא תעבור ל"ווילה" משלה.  נראה היה שקליאו שמחה, ואני שמחתי שהיטבתי עמה.

עברו הימים וכך גם האחריות להאכלתה של קליאו, אני הייתי זו שמתרוצצת לדאוג לה לאוכל, אם שכחתי בטעות והתיישבתי לאכול ולה לא היה, הייתי עוזבת הכל ולפעמים אף נוסעת לחנות חיות שהייתה במרחק לא קטן כדי לקנות לה אוכל כפי הציווי בתורה לדאוג לבעלי החיים שברשותנו.

לקראת חנוכה מזג האוויר הלך והתקרר והלילות הפכו קפואים, ריחמתי על קליאו, בלילות הייתי מכניסה אותה לכלוב ומעבירה אותה לסלון בביתנו, בבוקר הייתי משחררת אותה למרפסת.

קליאו גדלה ושמנה עוד יותר ושמתי לב לניסיונותיה לצאת מן הכלוב, למדתי לשים מעל הכלוב הסגור סל עם כביסה, כך סמכתי שלא תצא ממנו בשום אופן.

באותו לילה , נר ראשון של חנוכה, חצי שעה לאחר שהדלקתי את הנרות, הכנסתי את קליאו לכלובה והכנסתי אותה לסלון, התלבטתי אם לשים קערת כביסה אך משהו גרם לי להחליט שאין צורך. העייפות וכנראה גם הידיעה שהיא בכל זאת בכלוב סגור הכריעו את הכף, נפרדתי מילדיי ללילה טוב והלכתי לישון. רק שמתי את ראשי על הכר ונרדמתי.

באמצע הלילה שמעתי רעשים בחדרי, גרנו בקומה הראשונה, נדרכתי, חיכיתי ושוב שמעתי קולות.. הפעם הבחנתי שזו קליאו, היא יצאה מהכלוב, שמחתי שזו היא ולא מישהו אחר, אך לא יכולתי להמשיך לישון כשהיא מכרסמת בחדר, קמתי וניסיתי לתפסה אך היא נהמה כאריה וניפחה את גופה, לא יכולתי לנגוע בה – פחדתי, כך התרוצצתי אחריה מפינה לפינה וכשראיתי שאין מנוס והלילה לא אתפוס אותה, החלטתי לבדוק את שלום ילדיי, ולמחרת בבוקר, בעזרתם, אתפוס אותה ונחזיר אותה לכלוב.

השארתי אותה בחדרי והלכתי לחדר הילדים הראשון, שני ילדים ישנו שם בשלווה, שנת ישרים. הלכתי אל החדר השני, שם חכתה לי תדהמה, האור דלק והילדים ישנו, אך בכניסה לחדר הייתה כרית שאהיל דולק נפל עליה והיא החלה להישרף, עשן היתמר מן הכרית! הזדעזעתי- על הרצפה היו ספרים, שטיח, פוכים ושמיכות והם ישנו בפנים בקצה החדר, איזו שריפה יכולה הייתה להיות פה!

 ניתקתי את החשמל מיד. עמדתי המומה. הבנתי מה עלול היה לקרות וממה נצלנו והתחלתי לבכות מתוך הודיה גדולה לאלוקים, מלמלתי: ברוך שעשה לי נס במקום הזה, בימים ההם בזמן הזה, נר ראשון של חנוכה!

אותו הלילה כבר לא היה לילה רגיל, הערתי את הילדים, הם הריחו את הכרית ונבהלו. הוריתי להם לברך " שעשה לי נס במקום הזה" ואמרנו תהילים ותודות עד אור הבוקר.

וקליאו??? קליאו יצאה גדולה, היא הוכיחה מעל לכל ספק שיש שליחות גם לבעלי חיים, בקלות היא היתה יכולה להיות במטבח עד אור הבוקר ולגרגר להנאתה אך היא נשלחה אליי, כדי להעיר אותי שאקום ואראה מה קורה עם ילדיי ובאיזו צרה הם- אנחנו נמצאים.

האם כל הפעמים שקמתי משולחני להיטיב עמה קודם, עשו את שלהם? האם האכפתיות שלי מרווחתה נלקחה בחשבון? לאלוקים הפתרונים. אך אני וילדיי זכינו ברוך השם להינצל מאסון.

קליאו הייתה שליחה טובה!

כשהשמים התבהרו והייתי צריכה את המרפסת מסרתי את קליאו לקיבוץ צובה לפינת החי, אודה ולא אבוש שהיה לי קשה להיפרד ממנה אך גם היא לא התיקה עיניה ממני, לאחר כמחצית השעה הנחתי לה והלכתי לדרכי, נוצרת את נפלאות וחסדי השם עמי לכל ימי חיי! 

13/12/2016

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub