לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




חנוכה וזמן איכות משפחתי

חנוכה וזמן איכות משפחתי

חנוכה הוא הזמן האידיאלי להתחיל לתכנן את זיכרונות הילדות העתידיים של ילדינו ולתת להם נפש בריאה, אוהבת ושמחה.

מאת

חלק נכבד מהקסם של שירי העם בכל תרבות שהיא שייך לחלק הנוסטלגי. ההתרפקות על העבר, שנות הילדות (שתמיד בשירים הן עליזות...) האדרת דמות האם וכו'.

לא משנה באיזו שפה, המוטיב בשירים הסנטימנטליים האלו חוזר על עצמו בווריאציות שונות: שירים על החמימות הביתית, הגעגועים למחוזות הילדות, שיר הערש של אימא לפני השינה. אפשר למצוא את זה באינספור שירים ישראליים, ב"דרך היורדת אל הכפר"/ "ימי בנימינה"/ "כשהיינו ילדים"/ "חורשת האיקליפטוס"/ "גן השקמים"/ "ביתי אל מול גולן" ועוד רבים אחרים...

כולם מזכירים בגעגוע את החום הביתי, האימהי, התמימות הילדותית, האהבה הפשוטה.

בספר שקראתי לאחרונה על בחור יהודי שהתגייס לצבא הרוסי במלחמת העולם השנייה, הוא מספר שבאחד משלבי המלחמה הוא התחבר, כדי להציל את עורו, לראש הבריונים בגדוד שלו. אותו בריון מטיל אימה, שכבר הספיק להסתבך ברצח אחד מפקידי המפלגה הקומוניסטית, נמס כולו בגעגוע כשמתחילים לשיר שירי עם רוסיים של אהבת אם...

כל החיים אנחנו 'סוחבים' איתנו את הזיכרונות מהבית, או מדויק יותר, את מה שהזיכרונות הללו משדרים לנו.

הזיכרונות יכולים להתגלם בדמות עוגת השוקולד של אימא, בפיקניקים אליהם היינו יוצאים בימי האביב, במשחקי 'מחבואים' בחצר שמאחורי הבניין, בשעת החזרה מהעבודה של אבא, שהיה מניף אותנו מעלה ונותן לנו לגעת בתקרה, בטיול הג'יפים, בהפרחת העפיפונים בפארק, בשיר שאימא הייתה שרה ליד המיטה...

הזיכרונות הללו שנראים במבט ראשון לא משמעותיים אחראיים על חלק נכבד בעיצוב האישיות שלנו

דומה שהזיכרונות הללו, שנראים במבט ראשון לא משמעותיים, אחראיים על חלק נכבד בעיצוב האישיות שלנו. הרבה יותר ממה שזכורים לנו ספרים ורעיונות חכמים שקראנו, הרבה יותר ממה שהשפיעו מורים חכמים, או ההצלחה במבחני הבגרות, וגם הרבה יותר מסדרות חינוך כאלו ואחרות שקיבלנו בבית או בבית הספר, בנה את האישיות שלנו היחס אותו קיבלנו בשנות הילדות, שמעוצב מרגעים קטנים וממילים טובות שנזרעו בהשקעה מרובה.

היחס אותו קיבלנו, והזיכרונות שצרובים לנו ב'דיסק הקשיח' האישי שלנו, קבעו בדרך כלל את צורת החשיבה וההסתכלות שלנו על עצמנו ועל העולם.

כשאני מעבירה במוחי את חברותי לכיתה, אפשר לראות ממש בברור מי גדלה בבית חם, תומך ואוהב, עם השקעה רצופה מלאה במילים ובמעשים מחזקים, ומי גדלה בבית ביקורתי וקר יותר, שהנתינה מצד ההורים שמה את הדגש על מילוי הצרכים הפיזיים (אפילו אם באופן מקסימאלי!) יותר מאשר את הנפשיים.

הבנות שהגיעו מהבתים האוהדים יותר, היו בדרך כלל בעלות ביטחון עצמי גדול יותר וקבלה עצמית בריאה של מעלותיהן וחסרונותיהן. הן היו גם עם גב חזק, ונפש יציבה יותר לעומת הבנות שהגיעו מהבתים החמים והתומכים פחות (מובן שהחלוקה לא גורפת, וודאי שבידי האדם לשנות את מצבו).

הילדות שלנו עברה. נוכל לשאוב כוח מהזיכרונות הטובים, אך לא נוכל לשנות אותם (אם הם לא היו טובים, אולי נוכל לשנות את צורת ההסתכלות עליהם ובכך לשנות את ההשפעה שלהם עלינו). בידינו רק לתכנן את זיכרונות הילדות של הילדים שלנו, כל מילה/ משפט/ מעשה בינינו לבין הילדים שלנו, רוקם את הילדות שלהם ומעצב את האישיות שלהם.

עולם לוחץ

לאיזה עולם אנחנו מגדלים את הילדים שלנו? לתוך עולם הישרדותי שהוא הרבה יותר לחוץ, מפתה ותובעני, מהעולם שבו אנחנו גדלנו.

הילדים שלנו "צריכים" לכבוש הרבה יעדים. הם צריכים להצליח בלימודים, עם הדרישות הגבוהות של ימינו, ובשביל זה הם צריכים סבלנות, אתגר, סקרנות ומוטיבציה ללמוד. הם צריכים להשיג לעצמם מעמד טוב בחברה, ובשביל זה הם זקוקים לביטחון עצמי (או בימינו: להרבה "לייקים" בפייסבוק...). הם צריכים לרכוש לעצמם חברים טובים, ובשביל זה הם זקוקים לאמפתיה, סובלנות, ואהבה כלפי עצמם וכלפי הזולת. בשלב מאוחר יותר של החיים, הם יצטרכו לבחור לעצמם מסלול מקצועי, ולגלות כושר התמדה, דבקות במטרה, יכולת עמידה בקשיים, ואחר כך להיכנס לשלב המכריע מכל: נישואין, בניית משפחה, גידולו ועיצובו של דור חדש.

הרבה יותר ממה שהם זקוקים ללבוש את המותגים המובילים, לקטוף את ה"מאות" במתמטיקה, לרקוד בלט, או להגיע ל'חגורה חומה' בג'ודו, הם זקוקים לנפש בריאה, יציבה, אוהבת, ושמחה.

כבר לפני דור הוכיחו מחקרים שילדים עם אינטליגנציה רגשית טובה, הצליחו בחיים הרבה יותר מילדים בעלי אינטליגנציה שכלית מפותחת אך עם מצב רגשי נמוך יותר.

יותר מהכל הם זקוקים קצת ל"זמן אמא/אבא". זמני "ארבע עיניים" של הורה-ילד

אנחנו כל כך דואגים לתת לילדים שלנו את הטוב ביותר, שיתפתחו, שיצליחו, שיתקדמו. אנחנו רושמים אותם לחוגים מעשירים, קונים להם את המשחקים הכי יקרים, מספרים להם סיפורים, מכינים איתם שיעורי בית, משננים איתם, קונים להם בגדים יפים, דואגים שיהיה להם ריח טוב של אבקת כביסה ריחנית, שיהיו רצויים ואהובים – ובטוח שההשקעה הזו יוצרת המון דברים טובים!

אבל יותר מהכל הם זקוקים קצת ל"זמן אמא/אבא". זמני "ארבע עיניים" של הורה-ילד...

מעניין לראות איזו דוגמא בוחרים חכמינו לתת לנו כסמל לחנוך טוב. מסופר בילקוט שמעוני שפעם אחת הגיע רבי יוסי לרבי יהושע בן קרחה לשאול אותו שאלה בהלכה.

הוא הציץ לתוך ביתו וראה את רבי יהושע רוקע ברגליו כשגומי של משחק בפיו. המדרש מתאר את הצורה שבה התנהג במילים: "ונמשך אחרי בנו", כלומר, השתובב עם בנו עד שממש נמשך אחריו. נכנס אליו רבי יוסי ושאל אותו את השאלה שהייתה לו, בין לבין הסביר לו רבי יהושע שהוא שיחק עם בנו והוסיף שאדם צריך לרדת לרמה של ילדיו ולהשתעשע עימם עד שיראה כמעט כשוטה! והיו אלה חכמים עצומים בדרגה גבוהה מאד.

מדהים! כשחכמינו רוצים לתת לנו דוגמא לחינוך טוב, הם מבכרים לספר לנו על אב שיורד לרמתו של בנו, ומשתובב עימו, משום שהדברים העיקריים שמשפיעים ביותר על הילד, הרבה יותר ממסרים מילוליים, הם החמימות, האהבה, הירידה לעולמו של הילד, ההשקעה בפרטים הקטנים – כל אלו הכרחיים כדי לגדל ילדים עם נפש בריאה.

מועדים וזמן איכות

אין זמן מתאים יותר ליצירת אווירה חמימה ואוהדת בבית משבתות וחגים. ההתכנסות של כל בני המשפחה ביחד, מצוות היום הנעשות בטקסיות ובהתרגשות, ושלל המטענים הרגשיים שנלווים לכל חג וחג.

ובתוך כל החגים נראה שחנוכה הוא אחד מהבולטים כקרקע ראויה להצמיח עליה רקע משפחתי חם. הדלקת הנרות הנעשית בחגיגיות רבה, והאור החמים שמציף את הבית, שירי החנוכה המלאים בשמחה, ריח הסופגניות הטריות, ובדרך כלל גם הגשם (הלוואי...) שמזרזף בחוץ תורם לאווירה הביתית שבפנים.

"עד היום", סיפר לי אדם שכבר מזמן עבר את גיל הילדות, "צרוב בידי מגע היד החמה של אבי בריקוד שהיה רוקד איתנו הילדים לאחר הדלקת הנרות, ומהישיבה שלו איתנו על הרצפה בסיבוב הסביבונים".

לא תמיד זה קל. הדלקת הנרות מתרחשת בעיצומו של יום גדוש בפעילות, לרבים מאיתנו עדיין בעיצומו של יום עבודה, או זמן התחלת ההשכבה של הפלג הצעיר יותר במשפחה. לכולנו יש הרבה מחויבויות אחרות, אבל מומלץ וכדאי וחשוב, למצוא את הזמן לשבת קצת עם הילדים, לשיר איתם, לשחק, לרקוד, לשמוח...

להצית בלבבות שלהם את האש.

18/12/2011

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 9 תגובות ב-8 דיונים

(8) wow!, 20/12/2011 20:46

toda raba!

(7) טלי, 19/12/2011 19:35

מדהים...

כתבה יפיפיה, כתובה היטב ופשוט נכונה...תודה וחנוכה שמח ומואר לכל ילדי ישראל

(6) אחותי, 19/12/2011 09:22

כמה שזה נכון!!! כדאי גם כל השנה

כדאי כל השנה להקדיש זמן איכות לכל ילד בנפרד . אפשר לקחת ילד לקניות, לחתונה וכדו' המרויחים הם גם הילד וגם ההורה- מגלים שגם לילדים ה"שקטים" יש הרבה מה לספר לנו. נסו והווכחו!!

(5) אחותי, 19/12/2011 08:59

כדאי כל השנה

חשוב מאוד וכדאי לתת גם לכל ילד בנפרד זמנים שלו עם אבא/ אמא. אפשר לקחת ילד לקניות/ לחתונה וכו' גם הילד מרויח וגם ההורה לפעמים מגלים שגם לילדים ה"שקטים" יש הרבה מה לספר לנו!!! נסו והווכחו

(4) אנונימי, 19/12/2011 08:52

כמה שזה נכון!!!!

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub