לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




לומר תודה

לומר תודה

שלהבות נרות החנוכה מאירות ומלמדות בין היתר על מה לומר תודה.

מאת

 חם, חם מאוד.

חצות היום באמצע המדבר, רק חול וחול מכל עבר ובתווך אדם אחד משרך את רגליו בעייפות. כבר כמה ימים שהוא הולך, האוכל שבתרמיל נגמר אתמול והוא מתחיל להרגיש חולשה מתפשטת בכל הגוף. השמש הקופחת מעליו יוקדת על הראש. אין לו מושג כמה זמן נשאר עד שהוא יגיע למקום ישוב (נגמרה לו הסוללה בסלולרי ואין לו אפשרות לבדוק בווייז!). הוא מוציא את המימיה ומוצץ ממנה את טיפות המים האחרונות בזהירות, לא לאבד אף טיפה. הוא מרגיש הזדהות עם העוף שצלה בתנור בשבוע שעבר.

עוד קצת ועוד קצת, רק לא להתייאש. ואז...

הוא רואה משהו מרחוק. צורה לא ברורה, האם זה יכול להיות? הוא ממשיך להתקדם. כן! הוא מבחין באופק שינוי בנוף. אט אט הכתמים המטושטשים הופכים לשורות בתים מוקפים בעצים ירוקים. לרגע הוא חושש אולי זה רק תעתוע ראיה - פטה מורגנה. אך ככל שהוא מתקרב, הוא נעשה בטוח יותר. יש תקוה!

לפתע הוא מרגיש את הרגליים מתמלאות באנרגיה, כוחות שלא ידע על קיומם זורמים בעורקיו והוא מתחיל ללכת מהר יותר.

צרה עמוקה יותר

כשההלך המסכן צעד חסר כח במדבר - מה היה חסר לו? מה היה צריך?

התשובה המתבקשת היא שהוא היה רעב וצמא, והיה צריך אוכל ושתיה.

אלא שהתבוננות מעמיקה מגלה שיש כאן יותר מצרה אחת. אכן אין לו אוכל ושתיה. אך הצרה הקשה יותר היא שאין לו מושג מאיפה הוא ישיג אוכל, אין לו מקור של מים. הרגשת חוסר האונים הזו משתקת, לפעמים חוסר הידיעה יכול להיות קשה יותר מהבעיה עצמה.

ואז, כשהוא רואה במרחק את הכפר, את הבתים והעצים, הוא מתמלא בכוח ובמרץ.

הבעיה היותר קשה שהזכרנו נפתרה. הוא יודע מאיפה יהיה לו לאכול ולשתות. נכון, הוא עדיין רעב וצמא, אבל יש לו כיוון, יש אור בקצה המנהרה. יש לו למה לקוות. ידיעה זו בלבד נותנת לו רעננות וכח להמשיך הלאה.

דוד המלך מתאר בפסוקים הבאים, את הסיפור שהזכרנו:

"תעו במדבר, בישימון דרך; עיר מושב לא מצאו. רעבים גם צמאים, נפשם בהם תתעטף. ויצעקו אל השם בצר להם, ממצוקותיהם יצילם. וידריכם בדרך ישרה, ללכת אל עיר מושב. יודו להשם חסדו, ונפלאותיו לבני אדם. כי השביע נפש שוקקה, ונפש רעבה מילא טוב" (תהילים פרק קז).

תודה כפולה

בחלק של ההודאה ישנם שני חלקים: "כי השביע נפש שוקקה", ו"נפש רעבה מילא טוב". רבי לוי יצחק מברדיצ'ב מסביר, שהפסוק מבטא את שתי הבעיות הנ"ל. "נפש שוקקה" היא תחושת ההשתוקקות וחוסר האונים כשאין מושג מהיכן ימצא הפתרון. בעיה זו נפתרת כשרואים את הדרך שתוביל למקום ישוב. אבל בשלב זה הבטן עדיין ריקה, ועל פתרון הבעיה הזו אנו מודים ש"נפש רעבה מילא טוב", כשלמעשה מקבלים את האוכל והשתיה הנצרכים.

סדר הדלקת נרות חנוכה

בלילות חנוכה מדליקים נרות. בלילה הראשון מדליקים נר אחד, בשני שתי נרות וכן הלאה בסדר עולה, עד הדלקת 8 נרות בלילה האחרון. אמנם בתלמוד (מסכת שבת) מובא שזו דעת בית הלל שמדליקים כנגד ימי החנוכה שכבר הגענו אליהם. לעומת זאת, לדעת בית שמאי הסדר הפוך. בלילה הראשון מדליקים 8 נרות כנגד מספר ימי החנוכה שעומדים לפנינו, בלילה השני 7 נרות, וכן הלאה, עד שבלילה האחרון מדליקים נר אחד בלבד.

כשהחשמונאים מצאו כד קטן שהספיק רק ליום אחד הם היו בבעיה, לא היה להם מספיק שמן. אבל היתה להם עוד בעיה, לא היה להם מושג מאיפה יהיה להם עוד שמן. בלילה הראשון כשהדליקו ובאורח פלא נשאר להם עוד שמן, הם התמלאו תקווה שא-לוהים עושה להם נס, וכבר לא דאגו למקור השמן – ה"נפש השוקקה" שלהם באה על סיפוקה. אך למעשה, סיפוק ה"נפש רעבה" – קיום הדלקת הנרות במנורת המקדש היה כל יום בזמן שהדליקו.

לפי בית שמאי אנו מדליקים נרות בהודאה לבורא עולם על הנס הגדול, כשהדגש הוא על הטוב בכך שקיבלנו את האור בקצה המנהרה, מקור להשיג את מה שכל כך רצינו בו, ולכן ביום הראשון כשידענו שיהיה לנו שמן לשמונה ימים, מדליקים 8 נרות, ביום השני 7 נרות וכן הלאה. לדעת בית הלל הדגש בהודאה הוא על כך שזכינו למעשה להדליק את הנרות בבית המקדש, ביום הראשון זכינו ליום אחד של הדלקה, ביום השני לשני ימים, וכן הלאה.

לדעת להודות

גם בחיי היומיום חשוב להכיר בשני סוגי הטובות שיש לנו ולזכור להודות על כך. לבן/ בת הזוג שלנו, להורים, לילדים או לחברים, וכמובן לבורא עולם. מלבד הפעמים שהם עוזרים לנו למעשה ונותנים לנו מה שחסר, אנו גם יודעים שהם משענת שאפשר להיסמך עליה בעת הצורך.

בחג החנוכה הזה נתבונן באור הנרות ונזכור לומר תודה לא רק על מה שקיבלנו מאחרים, אלא גם על כך שהם שם, שהם מוכנים לעזור ולתמוך. תסתכלו לבן/ בת הזוג או לחבר/ חברה/ בן משפחה בעיניים ותאמרו תודה. לא חייב להיות על משהו מסוים שעשו, אלא על עצם היותם בחייכם ולצידכם.

3/12/2018

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) אנונימי, 4/12/2018 16:14

מרגש

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub