לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




8 לקחים מפתיעים מדיני חנוכה

8 לקחים מפתיעים מדיני חנוכה

מבט מעמיק יותר בדיני ומנהגי חנוכה מניב מספר הבחנות מפתיעות.

מאת

חנוכה הוא אחד החגים האהובים ביותר על מרבית הציבור. התיאורים רבי העוצמה של נסי הניצחון היהודי על היוונים ונס פח השמן, מהווים מדי שנה השראה ליהודים, בכל מקום בו הם נמצאים. כמו לכל חג ומועד, גם לחנוכה יש את הדינים והמנהגים המיוחדים לו. מבט מעמיק יותר בדיני ומנהגי חנוכה מניב מספר הבחנות מפתיעות.

1) מצווה של עזרה והשתתפות עם הזולת

אם לאדם מסוים יש שמן ופתילות שיספיקו לו למשך שמונת ימי החנוכה, בעוד שלשכנו העני אין כלל, עליו לחלוק עמו את השמן והפתילות, אפילו אם כתוצאה מכך, לא יישאר לו עצמו מספיק לכל ימי החנוכה.

זאת מפני, שהוספת נר אחד מדי לילה, עד שמגיעים לשמונה נרות, הוא עניין של הידור מצווה. אבל בעצם יוצאים ידי חובה, גם על ידי הדלקת נר אחד בלבד, מדי לילה לכל בית. מוטב אם כך שיהיו לנו פחות שמן ופתילות, אבל יהודי נוסף יוכל לקיים את עיקר המצווה, ובמלים אחרות, עדיף לחלוק עם הזולת, מאשר להדר לעצמנו.

2) בזמן של התבוללות

הכוונה המקורית במצוות הדלקת הנרות, הייתה לקיים אותה בזמן השקיעה, מחוץ לדלת הכניסה, על מנת שהאנשים השבים ממקום עבודתם יבחינו בהם.

לא קיימת מצווה נוספת ביהדות הדורשת במפורש פומביות.

חנוכה הוא חג ייחודי מבחינה זו. כמעט לא קיימת מצווה נוספת ביהדות הדורשת במפורש פומביות. זאת מפני, שבזמן החשמונאים והשלטון היווני, ההתבוללות רווחה מאד בקרב העם היהודי. חכמינו, שרצו לעורר את המתבוללים לחזור למסורת, הנהיגו את הדלקת הנרות מחוץ לבית. כך, בנוסף לפרסום הנסים שא-לוהים עושה עמנו, זכו גם לחבר את הרחוקים.

3) ברכה מיוחדת במינה

כולנו מכירים את הברכות של הדלקת הנרות. מה שפחות מוכר לנו, זו הברכה המיועדת לאדם שאיננו מדליק את הנרות. כאשר אדם רואה נרות חנוכה דולקים, גם אם אינם שלו, הוא מברך "על הנסים שעשה לאבותינו".

אמירת ברכה על ידי אדם שלא מקיים בפועל את המצווה (ואף אחד אחר לא מקיים אותה עבורו), גם היא ייחודית לחנוכה. גם זאת כתוצאה מן הדאגה הרבה שחשו חכמים לכלל היהודים, כולל אלו שאין באפשרותם להדליק נרות. הנרות הוצגו בחוץ לעיני כל – למענם, כדי שגם הם יהיו מחוברים יחד עם עם ישראל.

כאשר מתעוררת אפוא ביהודי כלשהו, הרואה את הנרות דולקים, עניין מחודש בזהותו היהודית, מתגשם ממד מיוחד זה של המצווה וראוי לברך על כך ברכת הודאה לא-לוהים. (סוכת דוד).

4) סדרי עדיפויות

התלמוד מעורר את השאלה, בנוגע לאדם שיש לו שמן בכמות שתספיק רק לקיום מצוות הדלקת נר שבת או להדלקת נר חנוכה, אבל לא לקיום שתי המצוות. (מדי שנה, חלה לפחות שבת אחת בשמונת ימי החנוכה). לאיזו מצווה עדיפות במקרה כזה? התלמוד פוסק שלשבת יש עדיפות בגלל "שלום בית". נרות החנוכה פרסמו אמנם את נס פך השמן, אך הוצבו לשם כך מחוץ לבית, בה בשעה שנרות השבת האירו את פנים הבית. חכמים פסקו שאור בתוך הבית נחוץ יותר, כדי להשרות אווירה נעימה ורגועה ועל מנת שיוכלו בני המשפחה ליהנות מסעודת השבת.

מספרים את הספור הבא על "החפץ חיים", מהמנהיגים הרוחניים של יהדות אירופה שלפני מלחמת העולם השניה: הגיע זמן הדלקת נרות חנוכה ואורח ששהה בביתו ציפה לחוות את הרגע הזה עם הרב הגדול. והנה, זמן הדלקת נרות חנוכה מגיע ו"החפץ חיים" לא קם ממקומו לקיים את המצווה. וזאת, להשתאותו של אורחו, מאחר והיה ידוע היטב ש"החפץ חיים" מדקדק מאד בקיום המצוות על כל פרטיהן. חלף זמן ניכר ובאופן בלתי מובן, "החפץ חיים" עדיין לא קם להדליק את הנרות.

לבסוף, זמן רב לאחר שחלף המועד הראוי לכתחילה להדלקה, נפתחה הדלת.

לבסוף, זמן רב לאחר שחלף המועד הראוי לכתחילה להדלקה (בדיעבד אפשר להדליקם כל הלילה), נפתחה הדלת ואל הבית נכנסה אשתו של "החפץ חיים". מיד קם הרב הגדול, וכאשר אשתו ואורחו עומדים לצדו, הדליק את נרות החנוכה. "החפץ חיים", שחש בסקרנות האורח, הסביר לו אחר כך שהשתהה בהדלקה, מתוך התחשבות באשתו, מאחר וידע מה רבה ההנאה שנגרמת לה כשהיא נוכחת בעת ההדלקה. אם הייתה מחמיצה את ההדלקה, לאחר שובה מנסיעה, היה הדבר גורם לה אכזבה גדולה.

הדלקת נרות חנוכה היא מצווה חשובה וצריך לקיימה בשמחה וזריזות, תוך הקפדה על כל פרטיה ודקדוקיה. אבל מאחר שחכמים מלמדים כי ל"שלום בית" עדיפות על חנוכה, החליט "החפץ חיים" שודאי מוצדק להשתהות עם ההדלקה מתוך התחשבות ברגשות אשתו.

5) תפקידנו לפעול ואין תפקידנו להצליח

בנר צריך להיות די שמן (או שעווה) בזמן ההדלקה כדי שידלוק לפחות 30 דקות לאחר צאת הכוכבים. במקרה והנר כבה לפני הזמן המיועד, נכון להדליקו מחדש (ללא ברכה), אבל אין חובה לעשות כן, מכיוון שהמצווה הושלמה עם ההדלקה הראשונה.

הלכה זו נובעת מן הכלל ש"הדלקה עושה מצווה". כלומר, המצווה מתבצעת עם הדלקת הנר. עניין זה הוא פועל יוצא מן ההשקפה היהודית, שהעיקר המאמץ, החשוב ביותר הוא לקבל את ההחלטה הנכונה ולפעול במידת הצורך כדי להוציאה לפועל; אבל אין הכוונה שאנו "קבלנים של מצוות" ושמבחננו נמדד על פי מידת ההצלחה. בסופו של דבר, לאחר שעשינו את כל שביכלתנו, ההצלחה או הכישלון הם עניינו של א-לוהים בלבד.

6) שאיפה יהודית

בעניינים רוחניים, פועל הכלל של "מעלין בקודש". עיקרון זה בא לידי ביטוי באופן בו אנו מדליקים את נרות החנוכה. אנחנו מדליקים נר אחד בלילה הראשון, שניים בשני, וכן הלאה, עד שאנו מסיימים את חנוכה עם שמונה נרות דולקים.

עיקרון זה מיועד להעביר את המסר המיוחד של התגברות הנס, כאשר השמן שהספיק בדרך הטבע ליום אחד בלבד, המשיך לבעור במשך שמונה ימים. בדומה, עלינו לחתור תמיד להגיע בדעתנו להכרה ההולכת וגדלה על המעורבות והקשר של הנשמה ובורא עולם בחיינו, בין אם זה במאורעות העבר או בחיי היום יום ולרומם עצמנו תמיד לדרגות גבוהות יותר של השגה רוחנית.

7) גדול וקטן

בחנוכה אנו אומרים את ה"הלל" ומוסיפים "ברכת הודאה" מיוחדת בתפילה ובברכת המזון. ה"הלל" הוא מקבץ מזמורי שבח לא-לוהים על הנסים שהוא מחולל עבורנו ו"ברכת ההודאה" היא הכרה בעובדה שאנו, מצד עצמנו, לא ראויים לכל הטובה שהוא מרעיף עלינו. כך למעשה יהודי צריך לחיות את חייו, תוך הכרה בגדלות א-לוהים מצד אחד ובקטנות בריותיו מצד שני. (שפת אמת).

8) נשמות בלהבות

פתילות ושמנים שאינם ראויים להדלקת נרות שבת – מפני שאינם דולקים היטב – ראויים מכל מקום לשימוש כנרות חנוכה.

כל אות במלה "נפש" מייצגת מרכיב של הנר: נר, פתילה, שמן.

בדומה, לזהות יהודית אשר לעיתים אינה "בוערת" היטב בשבתות ובמשך השנה, הודות לכוח המיוחד הטמון בנרות חנוכה, מסוגלת אותה זהות היהודית "לזהור ולדלוק" היטב בחנוכה. מפני שבחנוכה, אולי יותר מכל זמן אחר בשנה, מסוגל אדם לעמוד ביתר שאת על מרכיבי זהותו הפנימית. (שפת אמת).

5/12/2004

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 6 תגובות ב-6 דיונים

(6) ליאת צאיג, 20/12/2011 08:55

חג החנוכה

נהנתי מאוד לקרוא את הפנינים אודות חג החנוכה

(5) יעקב, 13/12/2011 16:46

בפורים יש עניין בפרסומי ניסא בקריאת המגילה

(4) דן, 3/12/2010 08:15

ל-3 כאן הפומביות פונה לקירוב-כלפי חוץ לכן היא בפני עצמה וזו יחודה

האחרות אומנם פומביות אך פונות רק למי שעושה אותם ולא לאחרים ולכן הנה מוגבלות בפומביות שלהם... בית כנסת רק מי שבא, קורבן פסח אותו דבר וכן כל השאר ההבנה בחנוכה שולנו באותה סירה ולכל אחד תפקיד ולכן יש מצווה מעט בסעודה כיוון שאז נחנך בית המקדש.. שבו כל יהודי קשור וכך גם בהמשך חצי השקל.. העשיר לא ירבה וכו.. חזק ונתחזק בעד עמנו.. חנוכה שמח..

(3) אנונימי, 18/12/2009 12:51

האמנם אין מצוות הדורשות פומביות?

אמנם מצווה אחרונה בתורה, אבל היא אחת מתרי"ג - מצוות הקהל איננה פומבית? וקרבן פסח - איננו פומבי, על שלוש כתותיו? ותפילה בציבור, וקריאת התורה (גם חנוכה הוא דרבנן).

(2) מתן, 28/12/2008 05:52

לשמואל:

נכון שאין הוא היה המנהיג היחיד,אך למען הסיפור השתמשו בשמו שמנהיג הרוחני של התקופה.בתשבותך ניכר כעס.אם הינך מכיר סיפורים על גדולי אומה אחרים שחיו בתקופה ההיא,יש בשבילך את המדור לפרסום מאמרים באתר ולשם כך הוא נועד...אז שתף את הקוראים.חג שמח

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub