לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מסע בין כוכבים ושלושת השבועות

מסע בין כוכבים ושלושת השבועות

אחרי שאיבדנו את ספינת האם שלנו, כולנו כל כך פגיעים.

מאת

לפני זמן מה גיליתי שאני מבוגרת יותר ממה שחשבתי. למרות שאני נשואה ואם לשני ילדים, בכל פעם שעברתי ליד בית ספר תיכון, עדיין היה לי קשה להאמין שאני באמת יותר מבוגרת מהתלמידים המאכלסים אותו. ומכיוון שאומרים לי שאני נראית צעירה לגילי, יכולתי להרשות לעצמי להעמיד פנים כאילו אני בתחילת שנות העשרים לחיי - ועשיתי את זה בשמחה. אולם אחרי החוויה שעברתי, ושעליה מיד אספר, אני מבינה שהפנימיות שלי הרבה יותר מבוגרת מכפי שנראה על הקליפה החיצונית.

לכבוד יום ההולדת של בעלי, הוריי הסכימו בנדיבותם הרבה לשמור על הילדים שלנו, ולאפשר לשנינו לצאת יחד לערב משותף, שכל כך חסר לנו. בדרך כלל, בעלי ואני יוצאים יחד למסעדה באירועים מהסוג הזה, אבל הפעם רציתי לעשות משהו מיוחד. ידעתי שהוא חובב סרטי מדע-בדיוני וחשבתי שישמח אותו לצאת לקולנוע ולראות את הסרט החדש מסדרת 'מסע בין כוכבים' שהוצג באותם הימים. שיערתי שמכיוון שהסרט הזה מבוסס באופן עקרוני על הקו העלילתי התמים של סדרת הטלוויזיה עליה גדלנו, לא יהיו בו יותר מידי תכנים בעייתיים.

נכנסנו לקולנוע קצת מאוחר, ומצאנו את עצמנו מוקפים בצעירים בשנות העשרה וראשית שנות העשרים לחייהם. האווירה מסביב נראתה קלילה, ואני - עייפה עד לשד עצמותיי הודות לתינוק ערני במיוחד, ומוטרדת ממחשבות החגות סביב אינספור דאגות שונות לילדים - כבר התחלתי להרגיש לא נוח. חייכתי אל בעלי וניסיתי להירגע.

בהיתי במסך באימה, עצובה ומזועזעת עד עמקי נשמתי

התיישבנו במקומותינו בדיוק כשהסרט התחיל. הוא נפתח בסצנה תמימה של ספינת שיטור גלקטית המשייטת את דרכה בחלל, לשמירה מפני ספינות בלתי רצויות. ואז, תוך חמש דקות, פרצה מלחמה בין הספינה המככבת לבין ספינת אויב. עשרות אנשים נהרגו, תינוק נולד ובו בזמן אביו נהרג במוות אכזרי, כשהוא מתנדב לבצע משימת התאבדות. בהיתי במסך באימה, עצובה ומזועזעת עד עמקי נשמתי.

שאר הסרט עבר עליי בטשטוש. חלק מהסצנות היו משעשעות, אבל בכל פעם שעוד מישהו נהרג (מה שקרה לעתים קרובות), בא לי לבכות.

אחרי שבעלי ואני יצאנו מהקולנוע, פטפטנו מעט על הסרט. שנינו היינו קצת מסוחררים מהצפיפות, מהקולות הרמים ומהמסך הבהיר, אולם בכל זאת היינו במצב רוח טוב. אולם מאוחר יותר, בנסיעה הביתה ובמשך שעות אחר כך, משהו הטריד אותי והחזיר אותי שוב ושוב אל הסצנות האלימות בסרט. אחרי ששחזרתי את מותו של האב הצעיר והאומלל בפעם התשיעית ברציפות, ניסיתי לברר מה בדיוק מטריד אותי. בתור בוגרת מגמת קולנוע באוניברסיטה (בפרט שאת עבודת הגמר שלי עשיתי על סרטי מלחמה), הייתי אמורה כבר להתרגל לכך שאנשים מתים בסרטים. פתאום הבנתי שלא זה מה שמטריד אותי, אלא מה שניתק אותי מתמימות הנעורים המאושרת – כבר לא חשתי בלתי מנוצחת.

לאחרונה קראתי מאמר שתיאר היכן שואפים בוגרי התיכון המצטיינים ביותר באזורנו להמשיך את לימודיהם. המאמר התמקד בבחור בעל כישרון מיוחד שבהשתפכות יתרה תואר בתור "עילוי אמיתי". הנושא הזכיר לי את החלומות המקצועיים שלי בצעירותי - כשרציתי להיות הכותבת הצעירה ביותר שתסריט שלה יוצג בהוליווד – ופתאום הבנתי, "אני כבר לא אהיה עילוי לעולם". בבת אחת נגוזו הצהרות הילדות המתוקות של "כשאני אהיה גדולה", ובמקומם הופיעו 'החיים האמיתיים' של הגדולים. פתאום התחלתי להפנים עד כמה הפכפכים בטבעם חיי האדם.

עם כל מיתה שראיתי על המסך, חשבתי יותר על סופיותי

החיים הפכו להיות מצרך יקר, דבר שעלול להשתנות בן רגע. וכך, בעוד שהבימאי השליך אנשים לאש לוהטת ואל מחוץ לספינות החלל מתוך חוסר אכפתיות משווע, אני נפגעתי מכל מכה. איזה אסון, חשבתי לעצמי, איזה אובדן של פוטנציאל אנושי – לעולם לא ייוולד בעולם עוד אדם שיהיה בדיוק כמוהם. ועם כל מיתה שראיתי על המסך, חשבתי יותר על סופיותי - האם אני מנצלת היטב את הזמן שהוקצב לי בעולם הזה?

אנחנו נכנסים לתקופה שמעוררת אותנו לחשוב על טבעם בר החלוף של החיים – שלושת השבועות ותשעה באב, ימי חורבן בית המקדש. בית המקדש, מקום 'מגוריה' של השכינה האלוקית, הביא ברכה מרובה על עם ישראל והיווה עבורו מקור הגנה נוסף – הוא היה "ספינת האם" שלנו. עם חורבנו, הפך עם ישראל להיות פגיע יותר לתקיפה רוחנית או פיזית. במשך שלושת השבועות האלה, קרו לעם ישראל אסונות רבים, שהביאו למותם של אנשים רבים מספור – נשמות יקרות אשר סולקו מהעולם הזה.

אני ממשיכה להזכיר לעצמי שהאנשים שנהרגו בסרט היו רק שחקנים, שאחרי מותם הדרמטי הגיעה קריאת "קאט!" של הבמאי ועבודה מאומצת של שעות כדי להסיר את האיפור הכבד. אבל בעולם הזה, הקיום שלנו בדרך כלל הרבה פחות דרמטי. ובכוחנו, בעזרת ה' כמובן, ליצור את היופי ואת ההתרגשות – לחתור לממש את הפוטנציאל בזמן המוגבל שניתן לנו. רק אז נוכל להגיע, כפי שניסח זאת אחד מכוכבי הסרט, ל"אריכות ימים ושגשוג".

29/6/2010

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) שירה, 1/8/2014 00:27

ריאלטי

מדהים כמה שזה נכון !! את כותבת מדהים ! באמת שאת כישרון !! ממש יפה.

(1) הילה, 6/7/2010 19:52

וואו

כל כך כל כך נכון!! כבר כמה שבועות אני מנויה על האתר הזה ורק בימים האחרונים התחלתי לקרוא וזה ממש ממלא אותי.. במיוחד בחופש..

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub