רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

חגים ומועדים

כוחה של שנאה

כ׳ באב ה׳תשע״ו כ׳ באב ה׳תשע״ו 24/08/2016 | מאת טרי וינברג

כפי שנוכחתי לדעת בט' באב השנה במלוא הכאב, אדם יכול במחי יד להרוס אדם אחר, להחריב את ביתו ואת עולמם של ילדיו.

מוצאי שבת, כבר אכלנו ארוחה מפסקת לקראת צום ט' באב, ואני פוסעת בדרכי לבית הכנסת שם נמצאת קהילתי האהובה לתפילת ערבית ושמיעת מגילת איכה. הלב שלי עצוב וכואב כל כך הפעם, ואני עוד לא יודעת אפילו למה, חורבן בית המקדש נוגע בי במקומות העמוקים ביותר בנפשי.

בדרכי לשם, פותחת את הטלפון שהיה סגור כל השבת לראות האם יש משהו דחוף שעלי לטפל בו ונחרדת. כל כך נחרדת מלקרוא את מבול ההודעות המזעזעות שנפשי מתבלבלת ואיני מוצאת את דרכי לבית הכנסת אליו אני הולכת גם בעיניים עצומות. לא הפעם.

רגלי, מבלי לשים לב מוליכות אותי בחזרה הביתה, איני מבינה אפילו איך אני מוצאת את עצמי ברחוב שלי. ההלם והתדהמה הפכו את ליבי ואת נפשי. סיפור משפחתי עצוב מאד שאני מטפלת בו הגיע לשיאים חדשים, וכשאני מצליחה להתאפס אני מרימה טלפון למטופלת שלי ומודיעה לה שתתכונן לצאת מהבית ולפגוש אותי על מנת להגיש תלונה במשטרה. חייה וחיי ילדיה בסכנה, ואיני יכולה לחכות רגע נוסף לפני שיקרה אסון. כמו שאני, בכפכפי גומי, בבגדי חול שמתאימים ליום האבל על חורבן בית המקדש, אני נוסעת לאסוף אותה למשטרה. אני יודעת שחורבן חדש עומד בפתח בשל שנאת חינם.

במקום לשמוע את מגילת "איכה" בבית הכנסת אני שומעת אותה מפיו של חזן ברדיו בדרך לשם, וכל מילה ומילה נצרבה בליבי. בוכה כל הדרך. אני הולכת ומבינה מהו בית מקדש וכיצד בני אדם יכולים להחריבו, אך עדיין הדברים לא צלולים במוחי, זה רק הדהוד של רעיון רחוק שעוד לא לגמרי מובן לי. שנאה, חינם, בית מקדש, בית שהשכינה לא שורה בו, המילים מהדהדות אך אני עוד לא מבינה מה הקשר.

כן, כמובן שקראתי בשבת את כל אלפי המילים שנכתבו בעיתונים ועלוני השבת מדוע נחרב בית המקדש, ומאות מתוכם עוסקים בשנאת חינם, אך הביטוי הזה הפך כה שגור שהוא מובן בדרך השכל אך לא מורגש דרך הלב. זה נשמע אפילו הזוי; או קי, אז אנשים שונאים זה את זה, זה לא נחמד אבל זה לא חדש, תכונה אנושית מגונה שכזו, אך בגלל זה נחרב בית המקדש? לא בגלל חוסר יושר, או קנאה, או זעם או תסכול? מה ההבדל? הרי גם אלו תכונות אנושיות, מגונות, אך אנושיות. מה הסיפור הגדול כאן?

לקח לי שעות להבין. את ט' באב העברתי בין תחנת המשטרה לבית המשפט לראיון ברדיו. אני פונה יחד עם עוד אנשים לכל איש ואיש במדינת ישראל שיכול לסייע, מי בכלל יכול לחשוב על אוכל או שתייה? האבלות כל כך כבדה וכואבת שהתיאבון פשוט נעלם. על הדרך אני מבינה שרק מתוך הזדהות עצומה עם גודלו של היום, כל צרכי הגוף נמחקים; לא צריך להגיד לך "צום קל" או לבדוק אם לקחת כדורים, אם אכלת ושתית מספיק בארוחה המפסקת.  לנשמה נותר רק להתחנן לבוראה שיעזור במקומות בהן לבני אדם נגמרה היכולת.

חיות אינן שונאות, אם הן רעבות אז הן יכולות לטרוף, אך לא מתוך שנאה. בני אדם מסוגלים להרוס זה את זה ואת עולמם רק בגלל שנאה. אם אדם נותן לה דרור כל ייצריו משתחררים.

ואז הכל התחבר לי. שנאה. שנאה אנושית. שנאת חינם. חורבן, הרס, סכנה גדולה. חיות אינן שונאות. הן רעבות אז הן יכולות לטרוף, אך לא מתוך שנאה. בני אדם מסוגלים להרוס זה את זה ואת עולמם רק בגלל שנאה. אם אדם נותן דרור לשנאה – כל ייצריו משתחררים. אם האל מבקש מאיתנו ריסון ואיפוק של יצרינו, באה השנאה ואומרת: היי, קדימה לדרך, קום, צא, תטרוף, תחריב, הכל מותר! כמה אתה רוצה? 3 במאה? 10 במאה? "חצי חינם"? לא למה – קח את כל זה בחינם! בוא תהרוס את עולמו של האלוקים. לך תהרוס את ברואיו, לך תהרוס את ביתו. איזה חגיגה גדולה תהיה כאן, בוא נצא, נעשה מדורות, נצית אש, נשמיץ, נאיים, נחריב, איזה כייף גדול!

ככה זה בגיהנום. אש, שריפה, לונה פארק של הרס וחורבן, מתקנים על מתקנים שבהם שורפים, הורסים, מחריבים, כמה fun!

אתם מבינים מהי שנאת חינם? השטן משלהב את היצרים, נותן דרור ללשון ומשחרר אותה לדרכה לאלימות מילולית, נותן דרור לכח הגוף ומשחרר אותו לאלימות פיזית, נותן דרור לרוע ומשחררו לאלימות נפשית. הוא יודע שאין לו כח על החיות, כי אין בהן שנאה, אין לו כח על הים, כי אין בו שנאה, אין לו כח על השמים, כי אין בהם שנאה, אבל יש לו כח על בני האדם, כי רגש זה קיים בתוכם. והוא מתוחכם וערמומי ומחכה לשעת הכושר בה יהיה רפיון השכל והמחשבה, ויישכח קיומו של בורא עולם שרואה כל זאת, ומצית להבות שנאה והרס בלב האדם. בחינם. על כלום. לא דורש שום תמורה לאגרה.

ואז נחרב הבית. קודם כל משכן הקודש, משכן המשפחה שבתוכנו נחרב מרוב אלימות נפשית, המקום הקדוש ביותר שבו אנו וילדינו אמורים להיות מוגנים ושמורים, ומכאן ועד חורבן משכנו של האל המרחק קצר ביותר. למדתי בט' באב הזה, כשברקע המשחקים האולימפיים בריו, שכשיצר הרע מנצח הוא אוהב לעשות זאת בגדול, לשבור שיאים אולימפיים. עוד מדליה ועוד מדליה. איזה חגיגה מוזהבת של נצחון אחר נצחון. וכמה הוא שמח!

הבנתי סוף סוף לעומק, עד הסוף, מהי "שנאת חינם" שבני אדם מסוגלים להפנות זה אל זה. יש אנשים שיגידו "כמו חיות", אך זה לא נכון. חיות לא שונאות. חיות לא מחריבות עולם. חיות לא מחריבות את קודש הקודשים בנשמת האדם ובבית המקדש.

השם נתן לנו שתי מתנות, האחת היא השכל ובו שוכנים החוכמה, הבינה והדעת, ואת הנשמה, משכן הרגשות. ובתווך הוא נתן לנו את חופש הבחירה

הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ (דברים ל, יט).

האל הסתכל בתורה וברא את עולמו. שישה ימים עמל על מנת שיהיה לאדם מקום טוב לדור בו. מקום עם גבולות; גבולות בין אור לחושך, גבולות בין שמים וארץ, גבולות בין יבשה לים, בין יום לבין לילה, בין עוף השמים לחיות היבשה. כיצד הוא ברא את כל אלו? אלוהים השתמש במילים על מנת לברוא עולם נפלא לאדם נפלא, כאשר בעולם הזה הגבולות הן היסוד לקיומו. האדם התבקש רק בקשה קטנה: אנא, זכור ושמור את כל אשר בראתי למענך ואל תחריב את עולמי. תשמור על הגבולות, תשמור על היכולת שנתתי לך (בצלמי ובדמותי) לדבר ולהמשיך לברוא לך עולם נפלא. האל המשיך ללוות את האדם בתוך קודש הקודשים בטבורו של בית המקדש, משכן גשמי בו שכנה והתגלתה השכינה. אך הוא גם רוצה להמשיך להיות חלק מעולמו של האדם והוא גם מבקש להכין לו משכן בתוך נשמתו של האדם: "ועשיתם לי משכן ושכנתי בתוכם" (שמות כה ח).

רבי עקיבא ממשיך את אותו קו מחשבה ואומר לנו משפט נפלא:  "דרש רבי עקיבא איש ואשה זכו שכינה ביניהם לא זכו אש אוכלתן" (מסכת סוטה יז ע"א). על מנת שנשמור על הזוגיות שלנו האל מבקש לו מקום בינינו. לא נתנו לו מקום בינינו? השנאה תדאג להבעיר את מדורתה בינינו.  

לא מספיק לנו יום אחד בשנה של אבל גדול על חורבן שני בתי המקדש. היום הזה חולף ועובר ואדם לא תמיד זוכר את חופש הבחירה בין הטוב והרע, בין החיים והמוות, בין הקללה לברכה, ונותן דרור לרגשותיו ויצריו. אדם יכול במחי יד להרוס אדם אחר, להחריב את ביתו ואת עולמם של ילדיו. בית המקדש איננו, אך את בית המקדש הפרטי שבתוכנו ואת השכינה שכל כך רוצה לשכון בינינו, בידינו להקים ולקיים מדי יום ביומו. ואולי זה כל מה שהוא מבקש מאיתנו היום: תהיו טובים עם עצמכם, תהיו טובים לזולת, אל תחריבו את עולמי, אז אוכל לשוב ולשכון ביניכם, בתוך בית מקדשי.

 

טרי וינברג MA

ייעוץ פסיכולוגי אישי, זוגי ומשפחתי

054-6630613 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן