לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




להתחבר לתשעה באב

להתחבר לתשעה באב

איך אפשר להתאבל על משהו שלא מכירים?

מאת

בליל ט' באב אנחנו יושבים על הרצפה וקוראים את ספר איכה בקול בוכים: "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה, כְּאַלְמָנָה... בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה, וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ..."

אנחנו מבכים את בית מקדשנו שחרב. אנחנו נזכרים בירושלים שהייתה של זהב ויושבת עכשיו עזובה באפלה, ורחובותיה מאדימים מנהרות דם. מגילת איכה מתארת עם מהולל המובל כבול בשרשרות ברזל, בעוד להבות החורבן ממלאות את האוויר. אנחנו בוכים על "עַל הַר-צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם, שׁוּעָלִים הִלְּכוּ-בוֹ".

בתשעה באב אנחנו צריכים לזכור את חורבנו של בית המקדש שקרה לפני כמעט 2000 שנים. זהו יום האבל הלאומי שלנו. אולם קשה להצטער על אבדנו של מקדש שמעולם לא ראינו במו עינינו. האם נוכל לחוש גם היום בצער הגלות?

בשנת 67' כשהכותל המערבי שב לידינו בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים, החיילים בכו על אבניו. זה היה רגע מדהים, אולם שני חיילים עמדו מאחור, בתחושת ריחוק. הם לא הרגישו את הקשר לכותל ולא הבינו את חשיבותו. פתאום אחד החיילים החל להתייפח.

"למה אתה בוכה?" שאל חברו.

"אני בוכה על זה שאינני מרגיש צורך לבכות."

הצער חומק מאתנו. אבל היום זה אחרת

רבים מאתנו לא מרגישים צורך לבכות על חורבן בית המקדש. אנחנו לא מתחברים לחורבן, לצער ולכאב של הגלות. למרות ששמענו על אסונות שונים שקרו בתשעה באב במשך ההיסטוריה, הצער חומק מאתנו.

אבל היום זה אחרת.

לא קל לנו. רק שנה עברה מאז 'צוק איתן'. רק שנה עברה מאז אותן נשמות יקרות נחטפו, נקרעו באכזריות ממשפחותיהן ונרצחו באכזריות. טילים ירדו עלינו ואזעקות קורעות את האוויר (אגב, זליגה וטפטוף של אזעקות כאלה כבר חזר לסדר יומן של משפחות רבות מדי...). חיילים אמיצים הקריבו את חייהם, בעוד אמהות, אבות, אחים, אלמנות צעירות וילדים, בכו על קברים טריים. מנהרות מתוחכמות, שנועדו לארוב ולהרוג אנשים חפים מפשע, נחשפו עמוק מתחת לפני האדמה, והעולם הפנה את גבו למאבקנו. אנטישמיות נושאת את ראשה המפלצתי ברחבי העולם. רסיסי זכוכית את רחובות פריז, ואני נזכרת בסיפורים ששמעתי בילדותי מהורי וסבותיי לפני שנים רבות. "יהודים, הסוף קרוב", זועק גרפיטי ברומא. אנחנו מאוימים, אומרים לנו לחזור למשרפות או לתוך הים. ובינתיים העולם קורא לנו נאצים, בגלל שאנחנו נלחמים על קיומנו.

"אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל-אֹהֲבֶיהָ. כָּל-רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ, הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים... אָמְרוּ: בִּלָּעְנוּ! אַךְ, זֶה הַיּוֹם שֶׁקִּוִּינֻהוּ, מָצָאנוּ רָאִינוּ!" (איכה)

צער הגלות

להתאבל על החורבן זה להרגיש את הבדידות, הריחוק והכאב להיות יהודי בעולם של היום. נזרינו בארבע כנפות הארץ ונשלחנו לגלות. ולמרות שאנו מרגישים 'מסודרים' במדינות אליהן הגענו, למרות שבנינו בתים ועסקים, הקמנו בתי כנסת ובתי ספר... אנחנו עדיין הומלסים מבחינה רוחנית. אין לנו בית מקדש שבו קרבת האלוקים הייתה מוחשית ונראית לעיני כל העולם.

בימי המקדש, נביאים היו פוסעים ברחובות הארץ. היתה בהירות, קרו ניסים מוחשיים. היינו מתאספים בירושלים, חוגגים את הרגלים ומחזקים את הקשר הרוחני שלנו. אומות העולם הבחינו בקשר הגלוי שלנו עם אלוקים. בכל פעם שנכנסנו אל המקדש, ידענו שאנחנו עומדים בבית השם. כל אבן דברה אל נשמותינו. נגענו בקדושה. הר הבית היה שער שדרכו היו עולות תפילותינו לשמים, מכל קצות העולם. הייתה שם תחושה מוחשית של חיבור לשמים בעודנו כאן על האדמה, למרות המגבלות הפיזיות. הרגשנו מוגנים ושמורים בידי אבינו.

ולמרות שהיום זכינו שוב באדמתנו ואפשר שוב ללטף את אבני הכותל, זכר קדוש מהמקדש, אנחנו עדיין סובלים מטראומת הגלות. פיגועים ואסונות תוכפים אותנו. איננו מבחינים בתוכניתו הברורה של אלוקים או לחוש באהבתו המתמדת, בלי לעצור ולהתרכז בכך. אין לנו חזון וחסרה לנו בהירות הראיה. אנחנו מפוחדים. מרגשים פגיעים. למרות שאנחנו חלק מהעולם, מבודדים ומחרימים אותנו.

קחו את העצבות והשתמשו בה כזרז לבניה מחדש

בתשעה באב גורשנו מבית אבינו. איננו מתאבלים רק על המקדש, אנחנו מתאבלים על עצמנו, על העם שלנו, על הקשר הנפלא עם כל היקר לנו, שאבד. אם נרצה לחוות תשעה באב אמיתי, עלינו להתחיל בהבנת אסון הגלות, שמרחיק אותנו מאלוקינו עד היום.

השבת המצב לקדמותו

ברגע שנתחיל להכיל את משמעותו של תשעה באב, נוכל להתחיל את דרכנו לתיקון. מטרת היום אינה להתבוסס בצער או מלנכוליה חסרת טעם. היהדות מכוונת אותנו לחיות תמיד עם תחושת מטרה. קחו את העצבות והשתמשו בה כזרז לבניה מחדש. החליפו את רגשות החורבן במעשים בונים. החליטו שהיום הזה יביא לנו הזדמנות לממש את הפוטנציאל הרוחני שלנו.

מה אנו יכולים לעשות.

1. אהבה חסרת גבולות

בימי בית המקדש השני, כוחנו היה מונח באחדותנו. כשהתדרדרנו למחלוקות קטנוניות, לשנאת חינם ולרכילויות מרושעות, איבדנו את השמירה השמימית. החפץ חיים כותב: "אִם כֵּן, כָּל כַּמָּה שֶׁלֹּא נִרְאֶה לְתַקֵּן זֶה הַחֵטְא, אֵיךְ תּוּכַל לִהְיוֹת גְּאֻלָּה, כֵּיוָן שֶׁזֶּה הַחֵטְא פָּגַם כָּל כָּךְ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה גָּלִינוּ מֵאַרְצֵּנוּ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחֵנוּ לָבוֹא לְאַרְצֵּנוּ?!"

אל תניחו לזמן הזה לעבור. אם אתם מכירים מישהו שסובל, דמיינו איך הייתם מרגישים אילו הייתם במקומם. שאלו את עצמכם: מה אני יכול לעשות כדי להקל או לשפר את המצב? אפילו שיחת טלפון מפעם לפעם, הצעה לעשות סידורים או שליחויות יכולים להקל את העול. אל תמעיטו בכוחו של היחיד. בדיוק כמו שמִלה מכאיבה אחת יכולה להרוס, דרושה רק מלה טובה אחת כדי לבנות. אל תרשו לעצמכם לזרוע רכילות, הערות סרקסטיות משפילות או מריבות חסרות טעם. הרגישו בצערם של אחיכם ואחיותיכם שנמצאים תחת איום טילים ופיגועים (גם היום!) אנחנו חייבים להראות לאלוקים שאנחנו שוב בניו המאוחדים.

2. קשר רוחני

למרות שבית המקדש חרב, הקשר שלנו עם אלוקים נשמר לאורך השנים דרך לימוד התורה. הצלחנו לשרוד אינקוויזיציות ופוגרומים, מסעות צלב ושואות, משום ששמרנו אמונים. היום, רבים מאתנו התרחקנו והתנתקנו מבחינה רוחנית. גם אנחנו, גם אם יש לנו את הידע, הרבה פעמים אבדה לנו ההתלהבות והחשק ליהדות. הבה ננסה למצוא עצות לחדש את השמחה שבמצוות, ולהתחיל בשיקום הרוחני הדרוש כדי שנוכל לבנות מחדש את העם. אלוקים נתן לנו את התורה, כדי שנוכל לשקם את נשמותינו, בכל מצב בו נמצא את עצמנו. זוהי תקוותנו לעתיד, המפתח שבעזרתו יבוא קץ לגלות.

3. התאבלו על ירושלים

האם אנחנו מרגישים באמת את החוסר שיצרה הגלות? האם אנו עוצרים בכלל לחשוב על חורבן ביתו של האלוקים? מתחת לחופה אנחנו שוברים כוס לזכר חורבן ירושלים. כשאנחנו בונים או משפצים בית, אנחנו משאירים שטח קטן לא מטויח כדי להזכיר את חורבן המקדש. ברגעי השמחה הגדולים ביותר שלנו, אנחנו נאלצים להיזכר שהשמחה אינה שלמה. איך נוכל לשמוח בבית חדש אם ביתו של האל נשרף?

בואו נעצור רגע כדי להתאבל. בואו ניזכר במקדש שעמד פעם בתפארתו. נחפש עמוק בפנים, ונכמה לקשר עם אלוקים שהגן עלינו. נזיל דמעה היום על העם שלנו, ועל כל מה שאבד לנו.

21/7/2015

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) ד"ר יהודה זינגר, 26/7/2015 09:01

תשעה באב

תשעה באב זה יום אסון לכל אורך הדורות. האסון האחרון הינו: השואה. השואה הנה תולדה ישירה של מלחמת העולם הראשונה שפרצה בתשעה באב לפני מאה ואחת_101) שנים.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub