רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

תשעה באב

יהודי חסר בית

ז׳ באב ה׳תשע״ג ז׳ באב ה׳תשע״ג 14/07/2013 | מאת דבורה אייכלר

לילדים להורים גרושים קל לבכות בתשעה באב. הקושי האמיתי שלהם הוא למצוא תקווה.

בקיץ שעבר, הייתה הפעם הראשונה שבה לא שמעתי בתשעה באב את מגילת איכה בבית הכנסת. נשארתי בבית ובני בן השנה ישן בעריסתו. ישבתי לבד על הרצפה וקראתי את איכה.

בשנים הקודמות, הייתי תמיד מזדעזעת מתיאוריו הקשים של הנביא ירמיהו – תיאורי אבלות וחורבן. תיאורי אנשים חסרי כל השוכבים ברחובות וילדים המתחננים לאוכל.

רגשותיי השנה היו שונים. אכלתי את הסעודה של הלחם עם האפר, וחלצתי את נעלי העור שלי. אך משום מה האווירה לא נשאה את אותה עצבות קודרת כמו בעבר. אמנם היו בי גם הפעם כמיהה כואבת ואבל, אולם רגשות תקווה וחיות פיעמו בשולי מחשבתי.

א-לוהים לא עזב אותנו לנצח, מסביר הנביא ירמיהו, הוא מייסר תחילה ואחר כך מרחם ברוב חסדיו.

כבת להורים גרושים, אני מבינה מהו חורבן של בית

תשעה באב מתואר כניסיון – אתגר לראות שיום זה אינו רק יום של בכי אלא גם זמן של תקווה. בשנים שעברו תמיד הרגשתי את הבכי של תשעה באב. כבת להורים גרושים, אני מבינה מהו חורבן של בית, ועל זה בדיוק אנחנו מתאבלים בתשעה באב – על חורבנו של הבית היהודי המרכזי, בית המקדש בירושלים. למרות שלא הייתי ענייה וחסרת כל ולא סבלתי מאימי המוות, הבנתי היטב את כאב הנדודים. גם אני איבדתי את ביתי. גם אני הרגשתי כאילו אני חיה בגלות.

אירועים מיוחדים בחיים שהיו אמורים להיות סיבה למסיבה, היו כרוכים במתח רב. עם מי אחגוג את סיום הלימודים? הצד של אמא? הצד של אבא? אירועים משמחים הפכו פתאום לתרגילים בדיפלומטיה. תחושת הביטחון הילדותית שלי נלקחה ממני ואני הפכתי במהירות למתווכת, מגשרת ותומכת בהוריי.

גם אמי וגם אבי מצאו בסופו של דבר בני זוג אחרים והמשיכו בחייהם. למרות שידעתי שהוריי אוהבים אותי ודואגים לי, פעמים רבות חשתי כאילו אני שריד לנישואין שנכשלו. כן, היו לי אם ואב אוהבים, אולם תחושת השייכות הנובעת מזה שיש לך בית ומשפחה, עזבה אותי מזמן. את הכאב הזה חוויתי בעוצמה הרבה ביותר אחרי חופשת קיץ מסוימת שבה הלכתי לגור אצל אבי. אשתו החדשה ואני לא הסכמנו זו עם זו ברוב הדברים. ולמרות שהתאמצנו בכל כוחנו לשמור על סביבה תרבותית, מבני האישיות השונים שלנו התנגשו זה בזה. בסופו של הקיץ יצאתי מביתו של אבי בתחושת פגיעה ונטישה. אשתו ואני היינו כמו מים ושמן, ואני הרגשתי כאילו אדם זר נכנס אל תוך ביתי. ידעתי שאנחנו יכולות לעבוד על הקשר בינינו, ושרוב הסיכויים שנגיע לנקודה של שלום יחסי, אולם ה'בית' כבר לא יהיה 'בית'.

חוויתי כמה שנים כואבות ובודדות מאוד. כצעירה רווקה הרגשתי כאילו אין לי בסיס-אם לחזור אליו. יצאתי עם מספר גברים בתקווה לבנות בית משלי, אולם פגישה אחרי פגישה ושום דבר לא התקדם. בסופו של דבר התחלתי להתקרב ליהדות. נהניתי מחוויית השבת, מקהילה אוהבת ומהקשר הרוחני. עם זאת, דווקא בתשעה באב הראשון החלטתי לקבל על עצמי לחיות על פי התורה. כשקראתי את מגילת איכה באותה הפעם, וראיתי את הדמעות על חורבן המקדש זולגות מעיניהן של היושבות לצדי, הרגשתי שמשהו בי זע. הבנתי שיש ביהדות משהו פנימי במיוחד, אם היא מצליחה לעורר אנשים בצורה כל כך עמוקה ומשמעותית. היה בה ללא כל ספק משהו הרבה יותר עמוק מקניידלך וגפילטע-פיש. התורה מכילה את כל ההתנסויות והרגשות האנושיים, ובתשעה באב הרגשתי שמבינים אותי. איבדנו את הבית הלאומי שלנו, את הקשר הקרוב שלנו עם א-לוהים. ולזה יכולתי להתחבר.

עם זאת, תשעה באב האחרון היה שונה עבורי. לא ישבתי עוד בבית הכנסת, סוף סוף היה לי בית משלי. וכעת, כאם וכרעיה, פרק זה בגלותי האישית בא לסופו.

כן, אני עדיין מתאבלת על חורבן המקדש ומקוננת על גלות עם ישראל. אני עדיין חשה את הכאב.

אולם אני גם יודעת שיש תקווה. יש לי בעל נהדר ותינוק מקסים. עברתי שנים רבות לא פשוטות, ובאותם ימים לא יכולתי להעלות בדמיוני שום דבר טוב שיצא מהמצב שלי. אולם ברכה נפלאה הגיעה בסופו של דבר. אם לא הייתי מתמודדת עם הגירושים של הוריי, עם אותן שנים קשות ובודדות, לא נראה לי שהייתי מחפשת ומוצאת את העושר הרב שיש לי היום בחיי. החיים בצל גירושיהם של הוריי, אילצו אותי להבין שנישואין הם הרבה יותר מ'אהבה רומנטית'. גירושין הפכו לצערנו לדבר כל כך מקובל היום. ובכל זאת, ככל שנכנסתי יותר לחברה בעלת ערכים יהודיים, מצאתי יותר ויותר משפחות שלמות עם נישואין בריאים.

הדברים שעברתי נותנים לי את הכוח לעמוד מול האתגרים שניצבים מולי היום. אפילו אם משהו נראה "רע", אני יודעת שלא-לוהים יש תוכנית, ושכל מה שאני מתמודדת איתו היום הוא לטובתי האמיתית.

לקראת תשעה באב בשנה זו, אני מנסה להפנים אל לבי את הלקחים הללו. הסבל שלנו אינו לשווא. הוא באמת חלק מתוכנית א-לוהית. ואני יודעת שבדיוק כמו שהגלות האישית שלי הסתיימה, כך תבוא אל סופה גם גלותנו הלאומית. במהרה בימינו אמן.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן