לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




יהודי חסר בית

יהודי חסר בית

לילדים להורים גרושים קל לבכות בתשעה באב. הקושי האמיתי שלהם הוא למצוא תקווה.

מאת

בקיץ שעבר, הייתה הפעם הראשונה שבה לא שמעתי בתשעה באב את מגילת איכה בבית הכנסת. נשארתי בבית ובני בן השנה ישן בעריסתו. ישבתי לבד על הרצפה וקראתי את איכה.

בשנים הקודמות, הייתי תמיד מזדעזעת מתיאוריו הקשים של הנביא ירמיהו – תיאורי אבלות וחורבן. תיאורי אנשים חסרי כל השוכבים ברחובות וילדים המתחננים לאוכל.

רגשותיי השנה היו שונים. אכלתי את הסעודה של הלחם עם האפר, וחלצתי את נעלי העור שלי. אך משום מה האווירה לא נשאה את אותה עצבות קודרת כמו בעבר. אמנם היו בי גם הפעם כמיהה כואבת ואבל, אולם רגשות תקווה וחיות פיעמו בשולי מחשבתי.

אלוקים לא עזב אותנו לנצח, מסביר הנביא ירמיהו, הוא מייסר תחילה ואחר כך מרחם ברוב חסדיו.

כבת להורים גרושים, אני מבינה מהו חורבן של בית

תשעה באב מתואר כניסיון – אתגר לראות שיום זה אינו רק יום של בכי אלא גם זמן של תקווה. בשנים שעברו תמיד הרגשתי את הבכי של תשעה באב. כבת להורים גרושים, אני מבינה מהו חורבן של בית, ועל זה בדיוק אנחנו מתאבלים בתשעה באב – על חורבנו של הבית היהודי האמיתי, בית המקדש בירושלים. למרות שלא הייתי ענייה וחסרת כל ולא סבלתי מאימי המוות, הבנתי היטב את כאב הנדודים. גם אני איבדתי את ביתי. גם אני הרגשתי כאילו אני חיה בגלות. מובן שבמצבים מסוימים גירושין הם דבר הכרחי והתורה מאפשרת זאת. אולם עדיין יש לכך השלכות.

אירועים מיוחדים בחיים שהיו אמורים להיות סיבה למסיבה, היו כרוכים במתח רב. עם מי אחגוג את סיום הלימודים? הצד של אמא? הצד של אבא? אירועים משמחים הפכו פתאום לתרגילים בדיפלומטיה. תחושת הביטחון הילדותית שלי נלקחה ממני ואני הפכתי במהירות למתווכת, מגשרת ותומכת בהוריי.

גם אמי וגם אבי מצאו בסופו של דבר בני זוג אחרים והמשיכו בחייהם. למרות שידעתי שהוריי אוהבים אותי ודואגים לי, פעמים רבות חשתי כאילו אני שריד לנישואין שנכשלו. כן, היו לי אם ואב אוהבים, אולם תחושת השייכות הנובעת מזה שיש לך בית ומשפחה, עזבה אותי מזמן. את הכאב הזה חוויתי בעוצמה הרבה ביותר אחרי חופשת קיץ מסוימת שבה הלכתי לגור אצל אבי. אשתו החדשה ואני לא הסכמנו זו עם זו ברוב הדברים. ולמרות שהתאמצנו בכל כוחנו לשמור על סביבה תרבותית, מבני האישיות השונים שלנו התנגשו זה בזה. בסופו של הקיץ יצאתי מביתו של אבי בתחושת פגיעה ונטישה. אשתו ואני היינו כמו מים ושמן, ואני הרגשתי כאילו אדם זר נכנס אל תוך ביתי. ידעתי שאנחנו יכולות לעבוד על הקשר בינינו, ושרוב הסיכויים שנגיע לנקודה של שלום יחסי, אולם ה'בית' כבר לא יהיה 'בית'.

חוויתי כמה שנים כואבות ובודדות מאוד. כצעירה רווקה הרגשתי כאילו אין לי בסיס-אם לחזור אליו. יצאתי עם מספר גברים בתקווה לבנות בית משלי, אולם פגישה אחרי פגישה ושום דבר לא התקדם. בסופו של דבר התחלתי להתקרב ליהדות. נהניתי מחוויית השבת, מקהילה אוהבת ומהקשר הרוחני. עם זאת, דווקא בתשעה באב הראשון החלטתי לקבל על עצמי חיים על פי התורה. כשקראתי את מגילת איכה באותה הפעם, וראיתי את הדמעות על חורבן המקדש זולגות מעיניהן של היושבות לצדי, הרגשתי שמשהו בי זע. הבנתי שחייב להיות ביהדות משהו אמיתי במיוחד, אם היא מצליחה לעורר אנשים בצורה כל כך עמוקה ומשמעותית. היה בה ללא כל ספק משהו הרבה יותר עמוק מקניידלך וגפילטע-פיש. התורה מכילה את כל ההתנסויות והרגשות האנושיים, ובתשעה באב הרגשתי שמבינים אותי. איבדנו את הבית הלאומי שלנו, את הקשר הקרוב שלנו עם אלוקים. ולזה יכולתי להתחבר.

עם זאת, תשעה באב האחרון היה שונה עבורי. לא ישבתי עוד בבית הכנסת, סוף סוף היה לי בית משלי. וכעת, כאם וכרעיה, פרק זה בגלותי האישית בא לסופו.

כן, אני עדיין מתאבלת על חורבן המקדש ומקוננת על גלות עם ישראל. אני עדיין חשה את הכאב.

אולם אני גם יודעת שיש תקווה. יש לי בעל נהדר ותינוק מקסים. עברתי שנים רבות לא פשוטות, ובאותם ימים לא יכולתי להעלות בדמיוני שום דבר טוב שיצא מהמצב שלי. אולם ברכה נפלאה הגיעה בסופו של דבר. אם לא הייתי מתמודדת עם הגירושים של הוריי, עם אותן שנים קשות ובודדות, לא נראה לי שהייתי מחפשת ומוצאת את העושר הרב שיש לי היום בחיי. החיים בצל גירושיהם של הוריי, אילצו אותי להבין שנישואין הם הרבה יותר מ'אהבה רומנטית'. גירושין הפכו לצערנו לדבר כל כך מקובל היום. ובכל זאת, ככל שנכנסתי יותר לחברה שומרת המצוות, מצאתי יותר ויותר משפחות שלמות עם נישואין בריאים.

בדיוק כמו שהגלות האישית שלי הסתיימה, כך תבוא אל סופה גם גלותנו הלאומית

מובן שהעולם הדתי אינו מחוסן מפני קשיים זוגיים או גירושין, אולם גיליתי שלאנשים סביבי היו כלים טובים יותר להתמודד עם ניסיונות שונים בחיי הנישואין. הדגש על שלום הבית והאמונה שבן/בת הזוג שלך יועדו לך משמים, הם רעיונות שהשפיעו עליי עמוקות. הבנתי גם שיציאה עם בחורים למטרת יציאה בלבד, לא תביא לי את הבית, האהבה או הביטחון אותם חיפשתי. הייתי צריכה לצאת לפגישות מתוך מטרה. הייתי צריכה למצוא מישהו עם אותן מטרות ואותם ערכים. ואני מודה לאלוקים בכל יום שבסופו של דבר מצאתי את האדם הזה.

הדברים שעברתי נותנים לי את הכוח לעמוד מול האתגרים שניצבים מולי היום. אפילו אם משהו נראה "רע", אני יודעת שלאלוקים יש תוכנית, ושכל מה שאני מתמודדת איתו היום הוא לטובתי האמיתית.

לקראת תשעה באב בשנה זו, אני מנסה להפנים אל לבי את הלקחים הללו. הסבל שלנו אינו לשווא. הוא באמת חלק מתוכנית אלוקית. ואני יודעת שבדיוק כמו שהגלות האישית שלי הסתיימה, כך תבוא אל סופה גם גלותנו הלאומית. במהרה בימינו אמן.

14/7/2013

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 10 תגובות ב-9 דיונים

(9) אופירה, 14/8/2016 14:48

לקח מהסיפור מוסר השכל

אני חושבת שחשוב שהורים שחווים קשיים בנשואים יקראו ויבינו מה ילד חווה בנישמתו לאחר הגרושים עדיף לפתור את הבעיות ע"י איש מקצוע נכון יש תקווה. "אומה שיש לה תקווה היא אומה נצחית"

(8) חנוך, 4/8/2014 23:37

יאוו!!!

ממש יפה!!!לא יאומן!!!

(7) נעמה, 16/7/2013 12:10

ריגשת עד דמעות

כבחורה שעוברת הרבה ממה שאת עברת ריגשת אותי מאד. מאחלת את כל הטוב! בעזר"ה עוד היום בבית המקדש הבנוי!

(6) אנונימי, 16/7/2013 10:12

פשות מדהים!

חיזק אותי מאוד!!! תודה רבה...

הושע, 4/8/2014 23:47

זה נכון

זה באמת ממש מחזק

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub