לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




תקווה נסתרת

תקווה נסתרת

ההישגים המשמעותיים ביותר שלנו מתעצבים במקום עמוק ונסתר.

מאת

בהיריון הראשון שלי, המודעות לעובדה שאני עומדת להיות אמא הייתה מלווה אותי כל הזמן. דאגתי לשתות מספיק ולהרבות במנוחה, הייתי שולחת מבטים נזעמים אל כל מי שהעז לעשן במקום בו עברתי, ופעם בשבוע, הייתי משתרעת על כיסא-הנדנדה וקוראת את המדריך להריון ולידה. למעשה, נראיתי בדיוק כמו הנשים מהפרסומות: רגועה, קורנת, ומניחה יד על הבטן כשהיא מתענגת על החיים הצומחים בתוכה.

אבל זה היה פעם. קצת יותר מ-11 שנים אחר כך, אני ב"ה מחכה שוב לתינוק, אולם המנוחה הרגועה אינה אלא זיכרון רחוק. להרבות במנוחה? בטח, אם מחשיבים את הנמנום באוטובוס כשאני חוזרת מהעבודה, כשאני מקלידה על המחשב וכשאני שוכבת עם הילדים כדי להרדים אותם. לקרוא את מדריך ההריון? בשביל מה? כבר הייתי שם, עברתי את זה. עכשיו אני עובדת על "המדריך השלם לחינוך ילדים" (כולל הפרקים: "אבל לכולם מרשים!", ו"אני אמור באמת ללכת לישון רק בעשר!").

כמו רוב האמהות שאני מכירה, ימי עוברים עלי בהתרוצצות מהבאת הילדים למוסדות החינוך אל העבודה והביתה לכביסה, ארוחת ערב, אמבטיות, מיטות ועוד עבודה. ברוב שמונת החודשים האחרונים, היו יכולות לעבור עלי שעות ארוכות בלי לזכור בכלל שאני בהיריון. איכשהו העבודה של הכאן ועכשיו תמיד בולטת יותר מהפעילות השקטה והקטנה שמתרחשת בפנים.

אני עושה בכלל משהו?

אבל, בעקבות הערה סתמית של חברה, גיליתי שעצם הדממה היא מה שמקסים בהיריון. בחודשים האחרונים השתתפתי בשני כנסים מקצועיים, כל אחד במקצוע אחר בו אני עוסקת במשרה חלקית, ושניהם השאירו אותי בתחושה שאני לא מספיק מוצלחת. הרבה מהנשים שהגיעו לשם נראו הרבה יותר משכילות, הרבה יותר שאפתניות, הרבה יותר מצליחות ממני. האם אני לוקחת על עצמי יותר מדי בבת אחת? שאלתי את עצמי. יתכן.

אבל ברוך השם אני מאוד שמחה בחיים שלי כמו שהם. באמת לא נראה לי שהייתי רוצה לוותר על משהו בחיי (בסדר, לא לגמרי מדויק. כל מי שמעוניין בעבודות הבית שלי מוזמן בשמחה). ובכל זאת, לא הצלחתי להתנער מההרגשה שהנשים האלה כל כך פרודוקטיביות בחייהן, ואני... בכלל עושה משהו?

"לא פרודוקטיבית?!" קראה חברה שלי כשסיפרתי לה את ההרגשות שלי. "על מה את מדברת? את בהיריון! גם אם היית שוכבת כל היום על הספה, את עדיין היית פרודוקטיבית!"

ואז קלטתי. כמה פעמים אני מתרוצצת ממשימה למשימה, רק משום שעצם ההתרוצצות גורמת לי להרגיש שאני יעילה? תסתכלו עלי! אני כל כך עסוקה שאין לי זמן לשבת ולנוח! בחברה שלנו, נראה לפעמים כאילו המרוץ הזה הוא הסימן האולטימטיבי לפרודוקטיביות. אני כל כך עסוק שטלפון נייד אחד לא מספיק לי; אני צריך שניים! אני כל כך עסוק שאני לא יכול לשבת ולדבר איתך כרגע; אנשים עסוקים כמוני צריכים גם לענות למסרונים שהם מקבלים ולבדוק את האימייל שלהם לעתים תכופות! האם זאת המשמעות של להיות פרודוקטיביים?

צירי לידה

ככל שאני מתקרבת לסופו של ההיריון, אני נאלצת להאט. אתמול, כשהלכתי הביתה, אדם מבוגר עם מקל הליכה עצר לשאול אותי מה הדרך למקום מסוים, ומיד המשיך בדרכו והשאיר אותי מאחור. פסססס... כל האוויר יצא מהאגו המנופח שלי.

לא, אני יודעת שאני לא יכולה להעמיד פנים שאני מאוד עסוקה עקב ההתרוצצויות הרבות שלי. ובכל זאת, האם אני פרודוקטיבית? בלי ספק. בתור אישה הרה אני יוצרת מעצם מהותי. אפילו בשכיבה פסיבית, נשימה, קיום... אני עוזרת לכלכל חיים חדשים בתוכי. איזה ביטוי עוצמתי של יכולת המימוש המוטבעת באדם. למעשה, ביצירתיות שלי אני מחקה את האלוקים עצמו.

באחת הקינות היותר מוכרות על חורבן בית המקדש, מושוות ערי ציון הזועקות על חורבנן ליולדת בציריה. הדימוי הזה תמיד הפליא אותי. כמו יולדת? מה הקשר בין בכי על חורבן המקדש, לבכי של אישה שלמרות הסבל הרב שלה כרגע, עוברת למעשה תהליך שהוא ההיפך הגמור מחורבן?

כבר בחורבן המקדש, נזרעו זרעי לידתו העתידית

אבל יש קשר, וזהו סודו הגדול של העולם. אנחנו יכולים לרחוש ולגעוש כרצוננו על פני השטח; אנחנו יכולים לדבר במקביל עם ארבעה אנשים, לענות לשלושה מיילים, לבדוק את מצב הבורסה, לקנות אונליין ולחמם צהריים במיקרו בבת אחת, ולצעוק לכל העולם "תסתכלו עליי! אני כל כך עסוק!" ובינתיים, הדבר הגדול ביותר, המשמעותי ביותר, הדבר הכי ניסי ושאנחנו הכי מצפים לו, מתהווה במקום נסתר מהעין. תינוק מתעצב ומבשיל לחיים; העולם מתעצב, מתקדם ומבשיל לתקופת המשיח הקרבה.

כבר בחורבן המקדש, נזרעו זרעי לידתו העתידית. בְּכי! אנחנו אומרים לארץ ישראל, בְּכו! אנחנו אומרים לעצמנו - לא בכי על מה שהיה, אלא על מה שיהיה. לא בגלל החורבן על פני השטח, אלא על הפרודוקטיביות שמתחתיו. לבכות כך שלכשיבשיל הזמן, בבכי עצום ובדחיפה עצומה, עולם חדש ייוולד.

15/7/2012

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 5 תגובות ב-4 דיונים

(4) אנונימי, 18/7/2012 08:15

מצפים לביאת משיח צדקנו שיבוא במהרה בימינו

(3) מוריה, 17/7/2012 11:38

מהממת את! ומקסימה!

(2) איריס, 15/7/2012 19:02

נתניה

מרגש

(1) אנונימי, 15/7/2012 11:25

מקסים!

מישהי, 15/7/2012 12:18

וואו! מעורר מחשבה!

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub