לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




טו בשבט: בקיעה

טו בשבט: בקיעה

כמו עץ בשיאו של החורף, גם לנו יש כוח לבקוע את מסך האפלה וללבלב.

מאת

עצים ראשונים מתעוררים עכשיו משנת חורף ארוכה ועמוקה, ומתחילים ללבלב. במשך חודשים ארוכים, עמדו מקורות הצל והחמצן היקרים שלנו בשלכת רדומה. הם ספגו אט אט מים, עמוק מתוך האדמה, ובעזרת מנגנון קיום מדהים זה, הצליחו לשרוד עד עכשיו, אולם כעת נפתח מעגל חדש בחייהם. ברגעים אלה הם מתחילים לשאוב חיות חדשה מתוך תוכם, כדי לצמוח, ללבלב ולפרוח. העצים ישובו לחיים בעזרת המשאבים הקיימים בהם, ויהפכו לישות הנותנת שהם נועדו להיות. הם יבקעו את מסך התרדמה ויתחילו לחיות באמת. מצלצל לכם מוכר?

כמה פעמים חשנו באותו חלל רגיש מתחת לפני השטח, אותו חלל שרק אנשים מעטים מסוגלים לבקוע? למרות מה שנראה כלפי חוץ, ולמרות הנסיבות - כמה פעמים המציאות החיצונית תואמת באמת למה שרוחש מתחת לפני השטח?

שותפות בעייתית, סביבה לחוצה, התחלה, סוף ואפילו אמצע קשים - ייתכן שבזמנים כאלה אנחנו תלויים בתמיכה מבחוץ. אנחנו זקוקים לעזרת אחרים בגלל שאולי חסרים לנו הכוח הפיזי, כוח הסבל או כוח הרצון לעשות את זה לבד. אולי אנחנו משתמשים ב"מקורות כוח" חיצוניים כדי לשמור על האיזון, הכבוד או אפילו השפיות שלנו. בכל אופן אנחנו ב'מצב הישרדות', ולפעמים זה ממש בסדר.

בשלב זה של השנה, העצים מתחילים ללבלב, אחרי זמן רב בו הם עמדו עירומים. הם אמנם המשיכו להתקיים, לשרוד, אך לפעמים לא יותר מזה, וכעת הם בוקעים ומגיחים.

האם הגחתם פעם כמו פרפר מעטיפת הגולם ויצאתם שלמים מתוך מסך של טראומה ואפילה, אחרי שהרגשתם גמורים, שבורים? האם סבלתם לבד מילדות כואבת, התעללות, ניצול או ריקוד הרסני, ובסוף הצלחתם לפרוח למרות הכאב?

האם הגחתם בסופו של דבר בדמות קורבנות או בדמותם של בני אדם מחושלים? מיואשים או מלאי תקווה? מאובנים או מחודשים? כבולים או חופשיים? ואולי קצת מכל דבר...

אם באמת בחרתם בדימויים החיוביים לכל השאלות האלה - אז גם לכם יש סיבה טובה לחגוג את ט"ו בשבט.

לפעמים יידרשו זמן, פרספקטיבה ואינסוף סיוע א-לוהי, כדי שנוכל בכלל להבחין בשינויים שחלו בנו. ולפעמים בדיוק להיפך, השינויים עומדים גלויים, ברורים ודרמטיים לחלוטין. בכל אופן, גם אתם וגם אני נעבור תהליכי שינוי וטרנספורמציה. נעבור מתלות לעצמאות, מנסתר לגלוי. מקיום שקט ומינורי מתחת לפני האדמה, לחיים במציאות גלויה. נבקע מתוך האדמה ומתוך הסחף בני אדם שונים, ואולי אף אנשים בעלי משאבים רבים יותר, יצירתיים יותר ופוריים יותר.

איך אדם מצליח לבקוע, אתם שואלים? יתכן שההבנה שנבראנו בצלם א-לוהים היא הצעד הראשון, ואולי דווקא הידיעה שהוא נתן לנו את האתגרים כדי שנוכל לפתח ולבטא את האישיות האמיתית שלנו, תבהיר לנו את המצב. חשובה מאוד ההבנה שאנחנו חלק בלתי נפרד מתמונה רחבה וכוללת. יועיל מאוד אם נתבונן מעבר למציאות העכשווית והמיידית שלנו, אל מודעות כללית ואישית עמוקה יותר.

איך עוד אנחנו בוקעים? חשוב מאוד לקבל את עצמנו ואת המצב האישי, ולא פחות מזה חשוב שנסלח לעצמנו. היכולת להבחין בין הדברים שנמצאים בשליטתנו, לאלה שלא, ממש קריטית. העזרה לזולת חיונית לרכישת פרספקטיבה. היכולת לגשת למאגרים הפנימיים ולפוטנציאל הגלום בנו בדרך לשינוי - פשוט הכרחית. והמפתח שיאפשר לנו לבקוע ולהגיח בניצחון, הוא בירור והגדרה של איפה בדיוק אנחנו עכשיו, ולאן אנחנו שואפים להגיע בעתיד.

 גם אנחנו, כמו העצים, זוכים לראות בט"ו בשבט ניסים מדהימים. בזמן בו העצים עוברים מצמצום לשפע וריבוי - גם אנחנו יכולים לעבור ממצב של קבלה לנתינה, משום שכעת יש לנו את עצמנו, ואנחנו שוב מחוברים למשאבים הפנימיים שלנו.

ט"ו בשבט שמח!

31/1/2015

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) חיה, 24/1/2016 20:22

חזק מאוד!! יישר כוח!

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub