לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




תלמדו מהעצים

תלמדו מהעצים

רדומים? שקועים בשגרה? אל דאגה, ט"ו בשבט מגיע.

מאת

ט"ו בשבט, היום ה-15 בחודש שבט, מכונה ראש השנה לאילנות. במובנם הצר של הדברים, שם זה מתייחס לנקודת ייחוס הלכתית הקשורה למצוות התלויות בארץ. לפני אכילתו של כל פרי או ירק שגדל בארץ, צריכים להפריש ממנו מעשר. בפירות שנקטפו באותה שנה, הבעלים יכול להפריש מפירותיו של עץ אחד, עבור פירות מאותו מין שנקטפו מעץ אחר. אולם, לא ניתן להפריש מעשרות מפירותיה של שנה אחת עבור פירותיה של שנה אחרת.

על פי המסורת, השנה החדשה לפירות האילן מתחילה בחמישה עשר (ט"ו) בשבט, משום שרוב גשמי השנה כבר ירדו ולשד העצים של השנה החדשה כבר התחיל לזרום – תהליך ההתעוררות של העצים משנת החורף, כבר התחיל. עץ שפירותיו חנטו – החלו להיווצר מהפרחים - לפני ט"ו בשבט, פירותיו נחשבים לפירות מהשנה שעברה. עץ שפירותיו חנטו אחרי ט"ו בשבט, פירותיו שייכים לשנה הבאה.

לבד ממשמעותו של התאריך לעניין תרומות ומעשרות, אין כל מקור בתלמוד או במדרש לחגיגת ט"ו בשבט. ובכל זאת, במקורות מאוחרים יותר, אנחנו מוצאים מנהגים רבים המתייחסים לאותו יום: המנהג לאכול ממבחר פירות הארץ; המנהג ללבוש בגדי שבת ויום טוב לכבוד ראש השנה לאילנות - משום שהתורה משווה את האדם לעץ (דברים כ, יט).

כי האדם עץ השדה

הבה נבחן את ההשוואה בין האדם לעץ, כדי שנוכל להבין את המסר שט"ו בשבט מעביר לבני האדם.

לעצים יש מחזוריות של חיים. העץ הכבד והעמוס של הקיץ משיר את פירותיו בסתיו, ואחר כך מאבד את עליו בזה אחר זה. בחורף, העץ עומד עירום מכל פאר העבר. ומכל כיוון שנסתכל עליו, נראה כאילו הוא מת.

אולם אז מגיע ט"ו בשבט. באמצע ימי הקור, כשנראה כאילו כל הצמחייה קפואה או מתה, השרף מתחיל לזרום מתחת לקליפת העץ. הוא עולה אט-אט מתוך השורשים הטמונים באדמה הקשה, עושה את דרכו מעלה, ונופח חיים חשים בענפים הפרושים כלפי מעלה.

המחזוריות היא חלק מהטבע האנושי ואסור לאדם להתייאש בזמנים בהם נראה כאילו צמיחתו הרוחנית נעצרת

גם אנו עוברים בחיינו מחזורים של צמיחה. תקופות של התחדשות וצמיחה יכולות להתחלף בתקופות של קפיאה על השמרים או של שנת-חורף. הרב שלמה וולבה אומר שהמחזוריות הזאת היא חלק מהטבע האנושי, ומציין שאסור לאדם להתייאש בזמנים בהם נראה כאילו צמיחתו הרוחנית נעצרת - לרוב, אחרי תקופת ה"שפל" תגיע תקופת התעלות שתישא בחובה הזדמנויות חדשות לצמיחה.

זה המסר של ט"ו בשבט: אפילו כשאנחנו מרגישים רדומים, שקועים בשגרה, ושכאילו איבדנו את הרצון להתקדם - אסור לנו להתייאש. בדיוק כפי שהחורף מהווה הפסקה שנתית במחזור החיים של העץ, כך תקופות של תרדמת וחוסר פעילות, הם שלבים חיוניים במעגל החיים האנושי. בדיוק כפי שעם בואו של האביב, השרף נושא החיים מטפס בהיחבא בתוך האילנות אל הענפים הפונים לשמים, כך גם לנו יגיעו כוחות חדשים, עמוק מתוך המאגרים הרוחניים שלנו, כל עוד נכוון את מטרותינו כלפי שמים.

דרוש טיפול וטיפוח

ראש השנה לאילנות נושא מסר נוסף. הרב גדליה שור מתייחס להבדל בין עצים לצמחים חד-שנתיים. למרות שהעצים דורשים טיפול קבוע, הם מניבים בכל שנה פירות בלי צורך להינטע מחדש. לעומתם, הירקות והצמחים החד שנתיים חייבים להיזרע בכל שנה מחדש, כדי שיוכלו לצמוח.

עם זאת, עץ שאינו זוכה לטיפול נכון ימות. האדם, דומה לעץ. אנחנו לא צריכים להתחיל בכל פעם מההתחלה, במטרות שאנו מציבים לעצמנו. אנחנו יכולים להמשיך ולבנות על בסיס הישגי העבר, כדי להתקדם הלאה. אבל כמו העץ, גם אנחנו זקוקים לטיפול נכון כדי למנוע נזק רוחני ולצמוח מחדש.

ט"ו בשבט מעורר אותנו לזכור את קווי הדמיון בין האדם לעץ. אנחנו צריכים לשמור על עצמנו בזהירות, כדי שנוכל לשאוף להישגים נעלים יותר, בלי צורך להתחיל בכל פעם מההתחלה.

*מתוך Power Lines – תובנות ומחשבות על החגים היהודיים (הוצאת תרגום).

5/2/2012

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) ליזה, 9/2/2012 11:17

אייסם

אני האבתי את הסיפור למה יש טו בשבט ?

(3) מני, 6/2/2012 13:43

המקור לסדר ט"ו בשבט שב על ידי המקובלים בצפת.

אך נפלה שגגה במאמר. התורה אינה משווה את האדם לעץ השדה. "כי האדם עץ השדה", נכתב בלשון תמיהה על ידי התורה, וע"ע במה שכתבו המפרשים. משום מה הוא עוות והפך למה שמשתמשים בו היום.

(2) יעל, 6/2/2012 13:28

נפלא! פשוט נפלא!

כלומר יש לנו תקופות של קיפאון. אבל אסור לקפוא על השמרים. כי כאשר קופאים, זה מצב מת. גם האדם צריך לנוע לנוע. והמצב ה"קפוא" שהוא נמצא בו זה מנוחה בעצם. מעורר מחשבה!

(1) גור אריה, 5/2/2012 18:56

מזכרון יעקב

לרב נוסבאום, למשפט שניכתב במאמר: "אין כל מקור בתלמוד או במדרש לחגיגת ט"ו בשבט. ובכל זאת, במקורות מאוחרים יותר, אנחנו מוצאים מנהגים רבים המתייחסים לאותו יום" , להלן מקור המינהג לטעת עצים, כפי שהונהג על ידי המורה יעבץ בזכרון יעקב: בט"ו בשבט בשנת תר"ן (1890) יצא המורה והסופר זאב יעבץ עם תלמידיו מבית הספר בזכרון יעקב לנטיעה חגיגית, וקבע בכך אופי חדש לט”ו בשבט. נימוקו לצעד זה: "למען חבב את הנטעים, נטעי הארץ אשר נטע ה' לאבותינו ... וכו' ". יוזמה זו נקלטה במושבות עבריות נוספות, ובשנת 1908 הכריזה הסתדרות המורים על ט"ו בשבט כחג הנטיעות, ומאוחר יותר אימצה הקרן הקיימת לישראל את המועד הזה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub