_(hebrew).jpg)
צום העשרה בטבת, הוא אחד מארבעה ימים בשנה, המציינים לנו תקופות חשוכות בהיסטוריה היהודית. שלושת הימים האחרים הנם: תשעה באב (יום חורבנם של בית ראשון ובית שני), י"ז בתמוז (היום בו פרצו טיטוס ולגיונות הרומאים את חומות ירושלים, בשנת 70 לספירה), וג' בתשרי (יום המציין את הירצחו של גדליה בן אחיקם, המושל היהודי ביהודה, מטעם בבל).
עשרה בטבת, מציין את תחילת המצור שהטיל נבוכדנצר, מלך בבל על ירושלים ואת תחילתו של הקרב, שבסופו נחרבו ירושלים ובית המקדש ועם ישראל הוגלה לבבל למשך 70 שנה. אנו מוצאים תיעוד לעשרה בטבת, כבר בדבריו של הנביא יחזקאל, שהוגלה לבבל, כחלק מקבוצת הגולים הראשונה שנשלחה לשם בידי נבוכדנצר, 11 שנים לפני חורבן בית המקדש עצמו.
בשל חומרתו של צום זה, נוהגים לקיימו גם כאשר הוא חל בערב שבת (יום שישי), לעומת שאר ימי הצום, שמועדיהם עשויים להשתנות בהתאם לשבת.
"תרגום השבעים"
מלבד האירועים שהזכרנו, התרחשו אירועים קשים נוספים בסמוך ליום זה. בשמונה בטבת, כינס המלך המצרי פתולמיי, 70 חכמים יהודים ואילץ אותם בעל כרחם, לתרגם את התנ"ך לשפה היוונית. על אף שהתלמוד מספר לנו על נס שאירע במהלכו של התרגום – כל שבעים החכמים, שישבו בתאים נפרדים, תרגמו את התנ"ך בצורה זהה לחלוטין – ראו החכמים, בני התקופה, את התרגום באור שלילי ביותר. התלמוד מציין כי כאשר יצא תרגום זה לאור, "כיסתה חשיכה את העולם".
תרגום התנ"ך ליוונית, יצר מעין "הכשר" לשפה זו והשפיע רבות על החברה היהודית.
תרגומו של התנ"ך ליוונית, סייע ליהודים "ההלניסטים" לקדם את תוכניתם, לקרב את תרבות יוון לחיי היהודים ולנסות לשלב את ערכי יוון ואת אורח החיים היווני ביהדות. תרגום התנ"ך ליוונית, יצר מעין "הכשר" לשפה זו והשפיע רבות על החברה היהודית, כשהוא תורם להתבוללות ולהתקרבות "חלקה" ומהירה יותר לתרבות היוונית.
פטירתו של עזרא הסופר
בתשעה בטבת נפטר עזרא הסופר. חכם זה, היה ענק שבענקים, כשהתלמוד אף משווה אותו למשה רבנו! "אילולא ניתנה התורה למשה, היא היתה מועברת לבני ישראל דרך עזרא". תחת שרביטו והשראתו של עזרא הסופר, הונהגה "שיבת ציון" מגלות בבל ובסיועו של נחמיה – נבנה הבית השני, אם כי בגרסה צנועה יותר מזו של מקדש שלמה המפואר.
עזרא היה זה שחידש את בריתו של משה רבנו, בין ישראל לאלוקים והוא זה שעצר את תופעת נשואי התערובת שפשתה בקרב העולים לירושלים.
עזרא היה זה שחידש את בריתו של משה רבנו, בין ישראל לאלוקים והוא זה שעצר את תופעת נשואי התערובת, שפשתה בקרב העולים לירושלים. הוא חיזק את שמירת השבת מבית ומחוץ ובנה מערך לימודי, הסברתי ואינטלקטואלי להעמקת הידע ולפיתוח התורה שבעל פה, שניתנה למשה בסיני.
עזרא הסופר, שהיה אדם ללא רבב, רחום וחנון, בעל מעוף, ידע רב וכריזמה סוחפת, הוא השליח, שבזכותו שרדו היהדות והעם היהודי עד היום. משום כך, אין כל פלא, שאנו מציינים את יום פטירתו כיום אבל. מכיוון שאין הגיון בקיום שלושה ימי צום רצופים, אוחדו מועדי השמונה והתשעה בטבת, ליום צום אחד – העשרה בטבת.
איחוד מועדי אבלות
חכמי ישראל, שלא היו מעונינים למלא את לוח השנה בימי אבל, דגלו בצירוף ימי זיכרון וימי צום זה לזה. לכן מציין תשעה באב גם את יום הזיכרון לחורבן קהילות שו"ם (שפיירא, וורמייזא ומגנצא שבגרמניה, היום שפייר, וורמס ומיינץ) במסע הצלב של 1096, על אף שקהילות אלה נחרבו בחודש אחר.
מדיניות זו, של איחוד ימי זיכרון, הייתה מקובלת בעולם היהודי עד לשואה, שהשתוותה בגודלה, לכל מה שקדם לה בהיסטוריה היהודית בגולה. על אף כל זאת, גם לשואה הוקצה יום הזיכרון דווקא לעשרה בטבת, מתוך התחשבות בחלקים גדולים באוכלוסייה הישראלית.
מי ייתן ובעתיד נוסיף רק ימי שמחה ללוח השנה שלנו.
מאמר בנושא קרוב: 
_(hebrew).jpg "יותר מהיר מהזמן")
_(hebrew).jpg "תשעה באב: לחגוג את הצער היהודי")
_(hebrew).jpg "איך לברך לשנה טובה יותר...")
(30) אנונימי, 28/12/2009
המש תגובה קודמת - אך לגבי התרגום
לגבי איחוד תאריכים - כך לא מובן משו"ע תק"פ שם הם מוזכרים כימים נפרדים אך בסליחות שלנו האירועים נכללו בסליחות של עשרה בטבת. לגבי האבלות סביב התרגום - אכן נראים דבריו של ד"ר רון קפלן ואם נשים לב, שהמקורות ה"שמחים" הם מחוץ לארץ (אני לא טוען שמהחוגים המתיוונים דוקא) ואילו המקורות בא"י הם הפחות צוהלים, ולריקי Ph.D., צ"ע שהרי כידוע בשלב זה עם ישראל כבר לא היה 12 שבטים ואף אם נאמר שזה היה סימלי - האם החגיגות היו אמיתיות או מצד "שלום מלכות"?ויש לזכור שמשפחת הנשיא היתה מקורבת למלכות, ואפילו אז "ההיתר" ליוונית בא ביחד עם דרשה מיוחדת, אפילו אז רק לעניין הכתב (לא התוכן!) ומסיבות דומות לשינוי הכתב בימי עזרא... ואכן אני מאמין שהיחס היה מעורב - כי הבנתי שהשמחים היו הקהילה היהודית הגדולה באלכסנדריה שלא ידעו עברית ועתה זכו להיפגש עם התורה, ויש לזכור שהתורה עוד תורגמה לפני כן (הר עיבל) אך הפעם אולי הנסיבות היו פחות חיוביות ויחד עם השמחה שהעם שלא יודע עברית עכשיו מקבל את התורה, זה עדיין בא תחת כורח של מלך נכרי, ויש בו מן פגיעה בקדושה וכפי שאומרים "ניתן לתרגם את לשון הקודש אך לא את הקודש שבלשון" וכפי המתואר, נאלצו להכניס שינויים וכפי שמוזכר בספרותהמאוחרת "נמסרה התורה לקליפות" ומזה ניתן להבין שהכוונה שהתורה הועברה בלי הפנימיות שלה שזה כמובן כטפל לעומת עיקר ולכן מהצד החיצוני של האירוע אולי מדובר במשהו חיובי אבל מהצד הפנימי ובטווח הרחוק מדובר באסון (ואולי בגלל זה נקבע כתענית צדיקים כי צריך להיות בדרגה מסויימת ממש להבין את משמעות האסון) ובזה ישולבו דברי המגיבים השונים בעניין זה, וכן שילוב אסון התרגום לאסון המצור - כדי להבין אותם, צריך להיות בעלי ראיה מעמיקה ומרחיקה (הרי גם בזמן המצור העם היה יחסית שאנן כפי שהנביא צווח) ורק לאחר זמן מבינים שמה שבהתחלה נראה שולי ואולי אף חיובי, הפך לגרעין לאסון... אך מעז ייצא מתוק וצום העשירי יהפוך לשמחה וימים טובים!
(29) אנונימי, 28/12/2009
לרינה (26)
המאמר דוקא מדייק. יש להבחין בין מה שנקבע כיום הזיכרון לשואה ויום הקדיש הכללי על ידי הרבנות הראשית (עשרה בטבת(, לבין כ"ז בניסן שנקבע שנתיים אחרי והפך לחוק אחרי עוד שמונה שנים. גם לזכור שתאריך זה (שנקבע אחרי החלטת הרבנות) באה להדגיש את האתוס של היהודי הלוחם ונקבע בהתאם לאירועי מרד גטו ורשה, ומקפל בתוכו ביקורת על "הליכה כצאן לטבח" (עניין מביש בקום המדינה שהחל להתמוסס עם משפט אייכמן) וזה בנוסף לבעיה ההלכתית בקביעת אבלות בניסן. לכן לדעתי יש עדיפות לקביעת הרבנות הראשית כי: הוא נקבע קודם, לא נגוע בתפיסה של היהודי הלוחם שמתייחס לשאר כהולך כצאן לטבח, מונע הוספת עוד יום אבל (איחוד תאריכים...), מונע אבלות בניסן ומקפל בתוכו עיקרון חשוב מאד של מבט היסטורי מתחילת גורם הגלות לפסגת הגלות ועקרון התעלמות מקריאת הכתובת שעל הקיר (אמנם הביטוי נלקח מהסיפור המופיע בדניאל בזמן גלות בבל, אבל מאד מאפיין את עשרה בטבת שנקבע ביחזקאל כיום מיוחד בדיוק בגלל הסיבה הזו ולכן יש חשיבות לעיצומו של יום ומה שלא הוזכר במאמר שמבחינת ההלכה, אם עשרה בטבת היה חל בשבת - דבר שלא יוצא בכללי הלוח הנוכחים - היו צמים אותו בשבת כמו יום כיפור!).
(28) , 27/12/2009
תודה רבה
תודה ממש, הבנתי בעצם למה באמת אני צמה היום..צום קליל ומועיל ..
(27) , 27/12/2009
תודה רבה ,הבנתי למה אני צמה בדיוק..
(26) רינה, 10/1/2009
איחוד ימי זיכרון
תודה רבה על הידע - בכל התחומים, אני נהנית מאוד מהקריאה.
לגבי איחוד ימי זיכרון , מן הדברים שנכתבו משתמע כאילו יום הזיכרון לשואה נכלל אף הוא ב-י'' בטבת - ולא היא. חשוב לתקןאת הניסוח.
תודה