לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




 פרשה סתומה

פרשה סתומה

אף אחד לא שם לב שבעומק בעומק, מתחילה צרת השעבוד.

מאת

מצור.

על חומותיה של ירושלים צרים חייליו של נבוכדנצאר מלך בבל.

ירושלים היפה והשבעה, האינטליגנטית והאריסטוקרטית,

השליכה את ירמיהו הנביא לבור בחצר המטרה, (ירמיהו ל"ב: 2),

ואטמה אוזניה מלשמוע את נבואות החורבן שלו.

באותו יום עשרה בטבת בו החל המצור על ירושלים,

ישבו האנשים בבתי הקפה, ונהנו מקרני השמש החורפית,

וקרוב לוודאי שגם בי"א ובי"ב בו,

וגם כמה שבועות לאחריו.

אולי הופיעה כותרת קטנה בעמודיו הפנימיים של העיתון,

שספרה על כך שנבוכדנצאר וחייליו מקיפים את חומות ירושלים,

אבל רובם של אנשי ירושלים המשיכו בחייהם היפים.

מול הבית השרוף, מול החורבן,

גם החרשים ביותר והמכחישים ביותר,

לא היו יכולים להישאר אטומים ואדישים,

אבל כשקורה משהו מעבר לחומה, שאינו נוגע בך ישירות,

אתה יכול לאטום את עיניך וליבך,

ולהתעלם מהסכנה המתקרבת ובאה.

צום עשרה בטבת, הוא הצום היחיד, חוץ מצום יום הכיפורים, שלו היה חל בשבת,

היה עלינו להתענות,

כדי שנזכיר לעצמנו את מה שלמד עם ישראל בדרך הקשה,

גם היום, בישראל של 2018,

שלבחור להתעלם זו בחירה מסוכנת מאוד.

 

"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם"(בראשיתמז': 28)

מפרשת בראשית ועד סוף התורה כולה אין עוד פרשה כמו פרשת 'ויחי'.

כל פרשת שבוע מתחילה בשורה חדשה בספר התורה,

או שלכל הפחות יש רווח של תשע אותיות ריקות בין סיום פרשה הקודמת לזו החדשה.

פרשת 'ויחי' היא היחידה המתחילה בצמוד לסיומה של הפרשה שקדמה לה,

ללא כל רווח בין המילים החותמות את פרשת ויגש, הפרשה שלפניה.

חכמינו ראו את החריגה ותהו 'למה פרשה זו סתומה', היכן הרווח שהיה אמור להיות?

התשובה שנתנו, מעוררת שאלה חדשה:

"לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו, נסתמו עיניהם ולבם של

ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם",

והרי שעבוד מצרים לא התחיל לפני שהלך לעולמו אחרון בניו של יעקב, לוי, הרבה אחרי אביו?

"וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץגֹּשֶׁןוַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד".(שם, 27)

"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה"(שם,28)

כאביו של המשנה למלך, מוקף בבני משפחתו ובנכדיו,

חיו באחד מחלקיה המשגשגים ביותר של מצרים,

מכובדים ומוערכים בבית פרעה ובעיני עמו,

כל כך טוב היה עד שהֵפסק בן אות אחת אפילו לא הושם.

התורה ביקשה את תשומת ליבנו, כך רמזה לנו כי לא באמת היה טוב כל כך.

כי אף אחד לא שם לב שבעומק בעומק, מתחילה צרת השעבוד.

שעוד כמה שנים תתכנס חבורת חורשי רשע לתכנן את צעדיה המעשיים של התכנית האנטישמית,

שרק עשרים אחוז מהעם יישאר בחיים,

שרעמסס–"מֵיטַב הָאָרֶץ"(שם, מז':6) שבה איפשר להם פרעה לגור, ברוחב לב,

תהפוך למחנה העבודה והמוות הגדול ביותר.

יעקב חשש מטוּבה של ארץ מצרים,

חשש מהחיים הנוחים שהציעה,

חשש ממלכודת הדבש.

ולכן הביא איתו ייחורים של עצי שיטים,

אותם ביקש לנטוע במצרים, שמהם יכינו את קרשי המשכן בעתיד,

עצי השיטים יזכירו להם, כי הם גרים בארץ לא להם, וכי הם אמורים לשוב אל הארץ המובטחת.

כי בשלב מאוחר יותר זה כבר יהיה מאוחר מדי...

אבל-'נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד',

עדיין לא שעבוד,

אבל הדעת כבר הייתה במיצר.

 

היום ,יום חמישי, הוא יום תענית,

שנזכה שיפתחו עינינו וליבנו,

ונזכה לצאת מכל מיצר.

 

27/12/2017

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub