לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




שרוף במיוחד

שרוף במיוחד

מסר שלמדתי מחבר מחנך, שמתאים לכולנו לקראת השנה החדשה.

מאת

התלמיד הזה פשוט הוציא אותי מדעתי: הרגשתי שעוד רגע אני יוצא מהכלים.

בכל פעם שהצלחתי לאסוף את הכיתה שיקשיבו, הקפיץ הזה שוב ושוב קם מהכיסא, הסתובב בכתה, נגע במשהו ולא היה מסוגל לשבת רגע אחד בשקט. פתיל הסבלנות שלי עוד רגע ויגיע לנקודת האל חזור.

מה לעזאזל נסגר עם הילד הזה? מה הוא עושה לי דווקא?

בשארית כוחותיי אספתי את עצמי ואמרתי לו בקול מאופק רגע לפני פיצוץ:

"צא בבקשה לכיתה ד' המקבילה. גש אליי בהפסקה".

הוא לא הבין מה אני רוצה ממנו ושאל אותי ברצינות:

"למה? אבל מה עשיתי?"

"אתה לא באמת שואל, נכון?"

אני כן...", אמר כביכול בתמימות של ילדים. האם באמת הוא לא הבין מה שהוא עושה לי?"

"אני מנסה להעביר שיעור ובפעם הרביעית אתה מפריע לי ולכיתה ללמוד. זה בלתי אפשרי. אני לא מסוגל רק בגלל ילד אחד לעכב כיתה שלימה. אולי יהיה לך יותר מעניין בכתה המקבילה".

הוא יצא. נבוך ופגוע. המשכתי את השיעור אבל הלב ייסר אותי. אולי טעיתי? האם בגלל ההספקים אני אמור לפגוע בו? ומה אשם הקולגה שלי מהכתה המקבילה שאני לא מצליח להשליט סדר בכתה שלי? נתתי לתלמידים מטלה, הסייע החליף אותי והלכתי לכיתה של הקולגה שלי. ציפיתי לחטוף ממנו בראש:

מה בדיוק חשבתי לעצמי שהעברתי אליו את אחד מהתלמידים הכי לא רגועים שיש לי? ואיך הוא בדיוק אמור להתמודד אתו? כשהגעתי, הסתכלתי דרך החלון אל הכתה והלסת כמעט נשמטה לי:

התלמיד הזה עבר וחילק דפים בין התלמידים, חיוך על פניו ונראה שהוא מבסוט ומאושר מהחיים.

אחרי שסיים לחלק, חבר המחנך קרא ואמר לו: "עכשיו לך בבקשה למזכירות וצלם לנו 40 פעם את הדפים. שתסיים תיגש אליי. אבל תזכור, אני סומך עליך! אם לא תעשה את זה טוב, כל ההכנה של הכיתה תידפק. אתה מסוגל?"

הוא הישיר מבט וענה ברצינות: "בטח המחנך, אתה יכול לסמוך עלי".

המחנך קלט אותי וסימן לי שהכל בסדר ושנדבר כבר בהפסקה. בחדר מורים ניגשתי אליו ושאלתי אותו: "איך עשית את זה?". ענה לי:

"אתה חושב שיש לך תלמיד מופרע שלא מסוגל לשבת והורס לך את השיעור? האמת היא שבסך הכול יש לך תלמיד 'עוגיית עבאדי'".

"עוגיית מה?" שאלתי, לא מבין לאן הוא חותר

"תגיד" הוא חייך והמשיך: "ראית פעם בסופר את השקיות של 'עוגיות עבאדי', אלא שכתוב עליהם: שרוף במיוחד"?

"כן," עניתי: "האמת שאני ממש אוהב ומחפש אותם..."

"אחלה," ענה לי.

"עכשיו, תחשוב רגע. מה נראה לך? שבאמת ישבו להם מהנדסי המזון ואמרו לעצמם: בואו נשרוף את כל העוגיות ואז נשווק אותם? תשכח מזה. זה בסך הכול פגם בייצור. רק מה, במקום להתבאס, הם הלכו על משהו גאוני יותר:

לקחו את כל העוגיות השרופות ו'הפגומות' וחשבו: איך הם יוכלו להפוך את החיסרון שלהם ליתרון, ואז צץ להם רעיון: בואו נכתוב 'שרופות במיוחד' כי יש אנשים שדווקא אוהבים את הטעם השרוף והחרוך הזה וככה הרווחנו פעמיים: גם הפכנו חיסרון ליתרון וגם פתחנו עוד טעם חדש של עוגיות.

התלמיד שלך לא מסוגל לשבת רגע אחד בשקט? מצוין! בוא תחשוב איך אתה יכול להשתמש בו. להעצים אותו. להפעיל אותו. תראה לו שאתה סומך עליו ועל הדרך תבנה ותגדיל אותו! יש לך תלמיד עוגיית 'עבאדי'. הרווחת!"

מאז בכל פעם שאני מגיע לסופר ומסתכל על עוגיות ה'עבאדי' הללו, אני לא יכול שלא להיזכר בתלמיד הזה ובחברי המחנך שהסביר לי מדוע יכולים שני אנשים להסתכל על אותה העוגייה.

אחד יראה שהיא שרופה והשני יראה עד כמה שהיא טעימה. ואפילו ילך לחפש אותה.

2/9/2018

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-3 דיונים

(3) שחף, 20/9/2018 08:33

מדהים, תודה !!

(2) אנונימי, 4/9/2018 13:35

איזה מאמר יפה תודה רבה. מקסים צריך להתשתדל להיות יצירתיים

(1) אנונימי, 3/9/2018 15:04

שכויח לרב הרש.מדהים .כתמיד

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub