לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




האם אתם שייכים להורי ההליקופטר?

האם אתם שייכים להורי ההליקופטר?

זה שתרחפו מעל הילדים שלכם בכל רגע נתון, רק יחמיץ את המטרה האמיתית של ההורות.

מאת

פטנט חדש שיצא לשוק מבטיח להורים ברחבי העולם שלווה: שעון GPS שהילד יענוד (במחיר 149 ליש"ט בלבד!) ידווח לכם בכל רגע בדיוק היכן הצאצא נמצא, בדיוק של שלושה מטרים. ואם הילד מוריד את השעון, או פושע חוטף אותו ומסיר בכוח את השעון, תקבלו מיד אזעקה בטלפון הנייד או במייל.

אבל האם זה מספיק? תהתה העיתונאית שסקרה את נפלאות הפטנט החדש. "אחרי שיהיה לכם את השעון, תרצו להמשיך במעקב. תרצו להקים בית נייד ליד בית הספר או הפארק או הבית של החבר, כדי שתהיו קרובים כשהאזעקה תגיע – הרי איך תוכלו לעזור אם אתם במרחק קילומטרים מהאירוע? המשטרה תקרוס תחת העומס, מרכזי הקניות יהיו מלאים בהורים מייללים, היסטריים, שרצים אחרי ילדים עם שעונים, ולילדים לא תהיה שום פרטיות".

למי שהפטנט עדיין קוסם, לאחד המגיבים למאמר היה רעיון: "המוצר לא מספק. הוא צריך להיות מקושר להליקופטר קטן עם ציוד וידאו, כדי שתדעו בכל שנייה גם מה הילדים שלכם עושים."

דימוי ההליקופטר לא נבחר במקרה. הרבה הורים מן הסתם יתעכבו על פרטי הפטנט: אבל אם אתם אלו שתלכו ותקנו אותו, אפילו שאינכם גרים במקום מסוכן מעל הממוצע וילדכם בריא ושפוי, אתם כנראה סובלים מתסמונת מודרנית הקרויה 'הורות הליקופטרית'. הורה-הליקופטר הוא בדיוק הסוג שחיכה בקוצר רוח להמצאת הפטנט הזה. הוא זה שחייב לדעת בכל רגע היכן נמצא הילד שלו ומה הוא עושה. הוא חייב להיות מעורב בכל פרט בחייו. הוא מנסה לנהל עבורו את החיים, לפתור לו בעיות ולהציל אותו מכל כאב. הם אוהבים את ילדיהם מאד, הורי ההליקופטר, אבל האם הם עוזרים להם?

הם אוהבים את ילדיהם מאד, הורי ההליקופטר. אבל האם הם עוזרים להם?

זו מסוג אותן תופעות חברתיות שעולות לכותרות רק כאשר הן באות לביטוי בצורה מעוותת במיוחד. כך היה עם סיפורה של הנערה האמריקנית שהתאבדה בשנה שעברה בעקבות תעלול-רשת שאימהּ של חברתה ללימודים הפעילה נגדה, כנקמה על יחס מעליב לביתה. מובן שאותה האם לא יכלה לשער שאלו יהיו התוצאות: עדיין, העובדה שהיא חשה צורך לנקום את עלבון ביתה בצורה כה חמורה הרימה לא מעט גבות.

הטרגדיה הזו היא בסך הכל הקצנה חולנית של תופעה נפוצה בהרבה. כמו שאומר ריץ' ברברה, שהיה במשך 30 שנה יועץ חינוכי בתיכון בארה"ב: "אני מעודד מעורבות של הורים, אבל ראיתי הורים שבאו למשרד שלי עם טפסי הרשמה לקולג' שמילאו עבור ילדיהם, שבכלל לא רוצים ללכת לקולג'. ראיתי הורים שהרגילו את הילד להתקשר אליהם מיידית על כל דבר קטן שקורה בבית הספר..."

צוותים חינוכיים ברחבי העולם מכירים את התופעה. ההורה ההליקופטר רץ לבית הספר אם נראה לו שהילד לא זוכה ליחס ראוי מהמורה. הוא נכנס לאובססיה כדי לעזור לילדו להכין שיעורי בית מושלמים. הוא מתכנן עבורו את המערכת שלו. הוא דורש שיעבירו אותו כיתה לפני ששנת הלימודים בכלל התחילה. ואם אתם חושבים שזה נגמר בבית הספר, אתם טועים. מסתבר שהורי ההליקופטר ממשיכים לרחף מעל גם כשהילדים מתחילים לחפש עבודה.

ההליקופטר מסרב לנחות

בכתבה מקיפה על הנושא ב-USA Today, סיפרו חברות עסקיות שונות – מי בתדהמה ומי בשעשוע – על מעורבותם הבלתי נגמרת של ההורים. "הורים התקשרו אלינו אחרי שקיבלנו את הבן או הבת שלהם לעבודה כדי לדון על המשכורת והתנאים השונים", סיפרה אחראית גיוס בוגרי אוניברסיטה בחברת היולט-פקרד. "וזה לא מביך את הדור הזה. הם מבקשים את המעורבות של ההורים."

בוובר-שאנדוויק, חברת יחסי ציבור, דיווחו על חוויות דומות. "אב אחד התקשר אלי לברר על תוכנית התמחות עבור הבן שלו", סיפרה מנהלת תוכנית ההתמחויות של החברה. "הייתי מאד מופתעת."

החיים הם לא פיקניק עבורי. אין לי את כישורי החיים הדרושים אפילו להעמדת פנים שאני מבוגר אחראי

אבל המעסיקים לומדים שלא להיות מופתעים. וכי מה אפשר לצפות? ילדים שגדלו עם פיקוח בלתי פוסק והורים שמגבים אותם, עובדים בשבילם ומגוננים עליהם על כל צעד ושעל, לא יכולים פתאום לפתח חשיבה עצמאית רק משום שהגיע הזמן שיחפשו עבודה.

הכתבה ב-USA Today גררה תגובות רבות, אחת מהן הייתה זו של בחורה באמצע שנות העשרים שלה, שזכתה לצמד הורים שתפקדו כהליקופטרים. "תאמינו לי", היא כתבה, "החיים הם לא פיקניק עבורי. האכילו אותי בכפית כל החיים ועכשיו אני בנקודה שאני אמורה לחשב דברים בעצמי ולבנות את החיים שלי, ואני פשוט לא מסוגלת. אין לי את כישורי החיים הדרושים אפילו להעמדת פנים שאני מבוגר אחראי. לא ידעתי שזה יסתיים כך – חשבתי כשאסיים את הלימודים אהיה מצוידת לחיים, אבל זה כנראה לא עובד כך אם טיפחו אותך יותר מידי. לא אני ולא אחותי בת ה-27 לא יכולות לקבל החלטות בעצמנו... ההורים שלנו תמיד סידרו הכל בשבילנו, בדרך כלל בלי שנצטרך להיות מעורבות כלל. אני שונאת את זה... כל מה שרציתי היה לגדול ולהיות כבר מבוגרת, ועכשיו אין לי אף אחד מהכישורים הנדרשים כדי להסתדר בעצמי."

חייבים להתגבר על הפיתוי

להורים יש פיתוי גדול למנוע מהילדים כל קושי וצער ולגונן עליהם ככל האפשר. אבל ההגנה המוגזמת היא בעצם קיפוח – קיפוחם מהיכולת ללמוד לקבל החלטות, להכיר את החיים, ולהתמודד. הטיפוח המוגזם של הילד הוא הקיפוח מהזכות להתבגר.

מפתה מאד לענוד לילד שעון GPS במקום להדריך אותו היטב בכללי בטיחות וזהירות. מפתה מאד להתערב בחיי החברה שלו כדי שלא יסבול דחייה. מפתה מאד להכין לו את שיעורי הבית כדי שלא יזכה לנזיפה מהמורה. מפתה לתכנן את החיים עבורו במקום לתת לו לקבל את ההחלטות שלו בתהליך של ניסוי וטעייה – שרק כך מתבגרים. מפתה מאד, אבל זה אינו תפקידם של הורים.

שלמה המלך פסק כבר לפני אלפי שנים את הקריטריון לחינוך טוב: "חנוך לנער על פי דרכו – גם כי יזקין לא יסור ממנה." אנשים נוהגים לצטט רק את החלק הראשון ולשכוח את החלק השני – שהוא הסיבה לצורך בחינוך ראוי. תפקידה העיקרי של ההורות הוא בחינוך שיחזיק מעמד גם כשההורים כבר לא בשטח כל הזמן. הורים חייבים לראות מעבר לכאן ולעכשיו. הילדים לא יהיו בקן לנצח, וניסיונות מלאכותיים לשמר אותם שם מעבר לגיל ההתבגרות יוצרים בעיות פסיכולוגיות קשות וממילא אינם יכולים להמשיך לנצח. מהות ההורות היא הכנת הילד לחיים, העזרה שניתנת לו לעלות על המסלול שבו הוא ימשיך הלאה, גם כשלא נהיה לצידו בכל רגע. הורות בסגנון הליקופטר לעולם לא תשיג את היעדים הללו.

רוב ההורים שירכשו לילד שעון GPS ירכשו אותו עבור עצמם: כדי להרגיע דאגות, לספק את הרצון לדעת מה קורה בכל רגע, להעניק להליקופטר שלהם את הציוד המתוחכם ביותר. הורים המסוגלים להעמיד את טובת הילדים בראש סדר העדיפויות, יקנו לילד מיומנויות חיים במקום לקנות לו שעון יקר, או לרוץ למורה שלו פעם בשבוע, או למלא טפסים במקומו.

האמרה העממית אומרת שהחיים הם לא חזרה גנראלית, אבל תקופת הילדות וההתבגרות הם הדבר הכי קרוב להכנת השחקן הראשי לתפקידו. אם אנחנו מתעקשים לשחק במקומו או ללחוש באוזנו בלי הרף – איך תראה ההצגה שלו כשהוא יעמוד לבד על הבימה?

 

17/1/2009

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) שירלי, 6/2/2009 04:43

איפה אפשר למצוא פרטים על הפרשה בארה"ב בה

האם נקמה את עלבון בתה והנערה התאבדה?

(3) מיכלוש, 22/1/2009 18:50

ישנה סיבה לדאגה..

מאמר חזק. נוטה מאוד לאמת ולכן זה מעט עצוב. רמת החרדות כיום, מכתיבה להורים דרך חינוך שלא היתה קיימת בעבר.
ניתן להבין, אך עם זאת חובה להרפות ולתת לילדים להתבגר באופן טבעי.

(2) איריס, 21/1/2009 03:02

זו לא הדאגה לילדים....

זו החולניות להשגיות, להצלחה חברתית ולמה יגידו בסביבה החברתית אם ה"מוצר לא יצליח בשוק".....זו אהבה עצמית ועודף גאווה אמריקנית. לדעתי, הורה שמחליט לילדו מה ללמוד וכמה להרוויח לא אוהב אותו באמת! כי הוא לא נותן לו להיות מה שהוא באמת.
ובעצם זהו סמפטום למרוץ המטורף אחרי ההשגיות והחומריות, מה שגרם גם לנפילה הכלכלית בארה"ב.

(1) ליאור, 18/1/2009 11:56

תשובה למאמר!!!!!!!!!!!!!!!!!

הרעיון נחמד אך גבולי בצורה מסויימת ,
אין אפשרות לישלוט על הילד 24 שעות .
שאלה לי לכותב המאמר :האם יש אפשרות להוסיף לשעון GPS מצלמה קטנה שעון לילד
טלוויזית כף -יד להורים .
בברכה
ליאור

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub