לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




החיים הם לאהבה

החיים הם לאהבה

אהבה אינה מותרות. גידול ילדים בריאים רגשית דורש הרבה תשומת לב וחיבה.

מאת

בשלוש עשרה השנים האחרונות היה לי העונג לחקור זרם "קדום" של יהודים מירושלים, שחיים את חייהם כפי שעשו אבות אבותינו במשך אלפי שנים. יהודים אלה דבקים במסירות במטרה אחת: שימור מדויק של התבונות והמנהגים של תרבותם, כפי שהועברו להם על-ידי הוריהם וסביהם. דרכם אני זוכה להצצה נדירה אל האופן בו קהילות יהודיות בעבר התייחסו לחיים באופן כללי ולנושאי חינוך בפרט. יהודים מסורתיים אלה מייצגים מכרה זהב אנתרופולוגי.

לעולם לא אשכח את הערב כאשר תלמיד חכם אחד, השייך לקהילה הזו, דיבר על חשיבות האהבה. בשעה שתלמידיו ישבו לצדו, מוכנים לגמוע את מילותיו, הוא הרים חומש בלוי, פתח אותו והחל לקרוא: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע; אשר אנוכי מצווך היום לאהבה..."

הרב הישיש עצר לרגע, עיניו עצומות והוא שקוע במחשבות. לאחר מכן, כשעיניו עדיין עצומות, הוא חזר ואמר, "ראה נתתי לפניך היום את החיים... אשר אנוכי מצווך היום לאהבה". הוא קירב את הספר לעיניו, צמצם אותן כדי לראות את האותיות הקטנות, והקריא את דברי הפרשנות מהמאה ה-11 של המלומד הספרדי, רבי אברהם אבן עזרא: " 'לאהבה – העיקר', החיים הם לאהבה" – אמר הרב.

הוא עצם שוב את עיניו וחזר על הדברים, "לאהבה - העיקר. החיים הם לאהבה". לכל ברייה עלי אדמות יש מטרה ומטרתנו שלנו היא ליצור מערכות יחסים, ליצור קרבה.

תשומת לב היא המפתח

בימינו, עמיתיי המלומדים באוניברסיטאות לוס אנג'לס והרווארד מגלים את מה שאותם יהודים ירושלמיים יודעים זה מכבר. רוב החוקרים החילוניים כיום סבורים כי ילדים מצליחים יותר כשהם גדלים כאילו אהבה היא מטרת החיים. במילים אחרות, חוקרי האוניברסיטאות מתחילים להדגיש את חשיבותה של תשומת לב וחיבה - שני עמודי התווך בגישת היהדות לגידול ילדים.

השלב הראשון באהבתנו לילד הוא גילוי רגישות לצרכיו ונתינת מענה לצרכים אלה. אין זו משימה קלה. הורים טריים רבים המומים מהקושי הכרוך בשמירה על רגישות והקשבה לילד במהלך היום והלילה. עם זאת, אנחנו חייבים לעשות זאת. היותנו קשובים לילד, והאהבה שהקשבה זו מייצגת, חיוניים להתפתחות ילדנו.

כשאנו קשובים לצרכי הילד, אנו יוצרים בו תחושה של ביטחון והגנה

כשאנו קשובים לצרכי הילד, אנו יוצרים בו תחושה של ביטחון והגנה - תחושה אותה מכנים הפסיכולוגים "התקשרות" – והדבר מספק את החוזק הפנימי הדרוש לילדים כדי להתמודד עם מתח בהמשך חייהם. פסיכולוגים מחלקים את ההתקשרות למספר צורות, כשהעיקריות שבהן הן התקשרות בטוחה והתקשרות לא בטוחה. 'התקשרות בטוחה' פירושה שהילד מרגיש כי הוריו הם עוגן עליו הוא יכול לסמוך, והדבר מעניק לו תחושת ביטחון בעולם. ב'התקשרות לא בטוחה', לעומת זאת, הילד מרגיש חוסר ביטחון כתוצאה מחוסר יציבות, חוסר עקביות או היעדרותה של נוכחות הורית הולמת. כשחוקרים מהאקדמיה העריכו את רמות ההתקשרות אצל ילדים בני שנה, ולאחר מכן עקבו אחר הילדים במשך מספר שנים, הם גילו כי 40% מהילדים שהייתה להם התקשרות לא בטוחה הפגינו בהמשך סימפטומים של פסיכופתולוגיה, בהשוואה ל-6% בלבד מקרב הילדים בעלי ההתקשרות הבטוחה.

מחקרים גם קושרים בין הורות קשובה להערכה עצמית. יתרה מכך, הורים קשובים לא רק מגדלים ילדים שנהנים מהערכה עצמית גבוהה יותר מזו של ילדים אחרים, דימוי עצמי חיובי זה מחזיק מעמד אפילו 20 שנים לאחר מכן. במחקר על נשים שגדלו באנגליה, החוקרים מצאו כי לילדות שגדלו בבתים בהם ההורים התייחסו אליהן בחיוב והאזינו להן, היה סיכוי גבוה פי שתיים לפתח דימוי עצמי חיובי בבגרותן. לילדים שמרגישים טוב עם עצמם יש שאיפות גבוהות יותר, הם מצליחים יותר בבית הספר, מרוויחים יותר כסף כשהם גדלים ומתמודדים עם מתח בצורה יעילה יותר מילדים בעלי הערכה עצמית נמוכה.

הורים דואגים לעתים שאם יהיו קשובים, הדבר יפגע בעצמאות ובביטחון של ילדיהם. ההפך הוא הנכון.

הורים דואגים לעתים שאם יהיו קשובים ומכווננים כלפי ילדיהם, הדבר יפגע בעצמאות ובביטחון של הילדים. ההפך הוא הנכון. "ילדים שמרגישים סיפוק עקבי וחיובי של צרכיהם בשלבים מוקדמים, לא נהיים 'מפונקים' ותלותיים", מסביר ד"ר טרי לוי, נשיא האגודה לטיפול והכשרה בנושא התקשרות ילדים. "הם הופכים להיות עצמאיים יותר ומלאי ביטחון".

אם בתשעת החודשים הראשונים לחייהם ילדים זכו לתגובה מיידית לבכיים, הם בוכים הרבה פחות אחרי תשעת החודשים הללו. לעומת זאת, ילדים שלא מקבלים תשומת לב מספקת בשלב מוקדם, נוטים להיות תלותיים, סובלים מחרדת נטישה ומגיבים בבהלה כשעליהם לחקור את הסביבה או כשהם נשארים עם מטפל לא מוכר.

"לינה משותפת" התייחסות בשעות הלילה

למרות שילדינו תמיד זקוקים לתגובות רגישות מצידנו, הם זקוקים להן במיוחד בשעות הלילה. השילוב בין השינה לחשיכה גורם לילדים להרגיש פגיעים במיוחד. עלינו להתאמץ במיוחד כדי להיות קשובים למצוקתם הלילית.

השפעתה של התעלמות מהבכי הלילי של ילדים, הודגמה ב'ניסוי' התרבותי המודרני היחיד שבו ילדים היו מבודדים מהוריהם מרצונם (של ההורים) בזמן השינה. החל משנות ה-30 של המאה הקודמת, הורים שחיו בקיבוצים בחרו להלין את ילדיהם הרחק מהבית, בלינה משותפת בבתי הילדים. מספרם הקטן של אנשי צוות בבתי ילדים אלה, הפך את ההתייחסות המיידית לכל ילד שבוכה לבלתי אפשרית, אולם, חלוציה של תנועת הקיבוצים קיוו שילדיהם יסתגלו לסידור זה.

במחקרים רבים נמצא כי ילדים שגדלו בלינה משותפת סבלו ממספר גדול ביותר של הפרעות פסיכולוגיות, כולל טראומות של חסך בהתקשרות, דיכאון חמור, סכיזופרניה, הערכה עצמית נמוכה והתמכרות לסמים ואלכוהול. עד 1994, יותר ממחצית מכל ילדי הקיבוצים שישנו בלינה משותפת סבלו מסימפטומים ומבעיות פסיכולוגיות הקשורות להתקשרות לא בטוחה.

פרופסור קרלו שוינגל, חוקר מאוניברסיטת ליידן בהולנד, חזר על ממצאיהם של חוקרים רבים אחרים, כשזיהה את הגורם להתפרקות הפסיכולוגית שחוו ילדי הקיבוצים: "למרות שלינה משותפת מאפשרת פיקוח מספיק על בטיחות הילדים, היא מותירה את הילדים עם תחושה לא יציבה ומצומצמת של ביטחון".

ככל שהמשיכו לזרום הנתונים בנוגע לנזק שנגרם כתוצאה מהלינה המשותפת, הקיבוצים נטשו בהדרגה את הרעיון. האחרון מתוך 260 בתי הלינה המשותפת של הקיבוצים נסגר סופית ב- 1998.

לתת לו לבכות?

מפחיד לחשוב שישנם כיום ילדים בעולם המערבי, שנחשפים בדיוק לאותו סוג של מענה בלתי מספק לצורכיהם - בבתיהם שלהם. שיטת ה"לתת לו לבכות", להתמודדות עם קשיי שינה של ילדים, מציעה להורים חלופה יעילה למטרד הכרוך בהתייחסות לילדים בשעות הלילה. פסיכולוגים התנהגותיים העומדים מאחורי השיטה הוכיחו, שתינוקות שבכיים בשעות הלילה אינו זוכה למענה או התייחסות, מפסיקים לבכות תוך שלושה ימים. על אף שהתוכנית הוצגה כגישה "חדשנית ומהפכנית" ללמד ילדים לישון כל הלילה, היא למעשה מהווה תחייה מחדש של הניסוי הקיבוצי הקטסטרופאלי. הדבר היחיד שהיא מלמדת את הילדים הוא - ייאוש.

התעלמות מבכיו של הילד בשעות הלילה עשויה להביא לשקט בסופו של דבר, אולם היא לא מעודדת תחושת ביטחון

אנשים נמשכים לשיטת ה"לתת לו לבכות" מאותה סיבה שהם נמשכים לשיטות הרסניות אחרות של גידול ילדים: היא מציעה פיתרון התנהגותי מהיר. עם זאת, מחנכים אינטליגנטיים לוקחים בחשבון את השפעותיה ארוכות הטווח של כל אסטרטגיה לגידול ילדים: התעלמות מבכיו של הילד בשעות הלילה עשויה להביא לשקט בסופו של דבר, אולם היא לא מעודדת תחושת ביטחון.

ילדים שגדלו בשיטת ה"לתת לו לבכות" התעוררו לעתים תכופות יותר בלילה, ישנו פחות טוב וחשו יותר עייפות במשך היום, מאשר ילדים שהוריהם הגיבו אליהם בשעות הלילה. יתרה מזאת, ילדים שלא זכו לתשומת לב בלילה, נמצאים בסיכון להתעוררות הבעיות הפסיכולוגיות שנתגלו אצל ילדי הלינה המשותפת בקיבוצים.

יצירת סביבה קשובה

הורות קשובה אינה מסתכמת בהתייחסות לבכיו של הילד בשעות הלילה. לדוגמה, נמצא שבמשך היום תינוקות רכים משתוקקים לקשר עין עם אמותיהם (או אדם אחר המטפל בהם). באופן טבעי הם מתמקדים באובייקטים הנמצאים במרחק של 15-30 ס"מ, בדיוק המרחק הדרוש כדי לראות את עיני ההורים כשהם מחזיקים אותם בזרועותיהם. תינוקות מגיבים בעונג ובעניין רב כשמראים להם תמונה של פנים. תגובתם אינה משתנה כשהחלק התחתון של התמונה מכוסה. אולם, אם מכסים אפילו עין אחת, התינוקות מפגינים אי שביעות רצון והופכים אפאטיים.

ככל שילדים גדלים, הם ממשיכים להזדקק לתשומת-לב הורית. פעוטות פורחים כשאנו משחקים עמם וילדים בגיל הגן נהנים מאוד כשאנו מקריאים להם סיפורים. נראה שאין זה משנה מאוד לילדינו במה אנו משחקים או אילו סיפורים אנו מקריאים, כל עוד אנו מעניקים להם את מלוא תשומת לבנו.

ילדים בגיל ביה"ס היסודי צריכים שנקשיב להם בשעה שהם מספרים לנו כיצד עבר עליהם היום ותכופות הם יחזרו שוב ושוב על אותם סיפורים, רק כדי לזכות בתשומת לבנו היקרה. הם כמהים לכך שנשתתף עמם בשיעורי הבית ובמשחקים. אם ילדינו לומדים שהם יכולים לסמוך עלינו שנעניק להם את תשומת הלב שהם כה זקוקים לה בשנות חייהם המוקדמות, הם ימשיכו לפנות אלינו גם בהגיעם לגיל ההתבגרות.

מרכיב החיבה

חיבה אין פירושה רק תשומת לב. תשומת לב דורשת מאתנו להיות קשובים לצרכי הילד, אולם חיבה היא השלב הבא. חיבה פירושה חום, וזהו הכלי החזק ביותר שעומד לרשותנו כדי לשדר אהבה. עלינו לעשות מאמצים מיוחדים כדי ליצוק מרכיב מופלא זה למערכות היחסים שלנו.

מסתבר שאמהות באוגנדה נוטות להיות יותר קשובות ומגיבות מאשר אמהות מערביות רבות. ד"ר מרי איינסוורת', מרצה להתפתחות הילד, מצאה כי כתוצאה מכך, לילדים באוגנדה יש התקשרות בטוחה יותר עם אמותיהם בהשוואה לקבוצת הביקורת בארה"ב. עם זאת, אמהות באוגנדה לא מנסות לעודד חיבוקים או נשיקות, והתינוקות באוגנדה לעתים נדירות מפגינים דפוס שדומה לדפוס של חיבה.

אולם, למניעת חום וחיבה יש השלכות. ד"ר איינסוורת' מצאה שילדים אוגנדיים שנחסכה מהם חיבה התייחסו זה לזה באדישות. ד"ר קווין מקדונלד, מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה סטייט בלונג ביץ', מדווח שהתנהגות כזו הינה צפויה ביותר. ילדים שגדלו בחברות פחות חמות מפגינים פחות התנהגויות חברתיות ואלטרואיסטיות. מצד שני, הורות חמה נוטה ליצור התנהגות חברותית ולא חששנית בקרב ילדים.

החיבה גם מעודדת ילדים ליצור חברויות וקשרים עמוקים. שפע מחקרים מדווחים כי ילדים שזכו לקבל יותר חיבה, נוטים להיות בעלי אינטראקציות חיוביות יותר עם בני גילם ונוטים ליצור יותר חברויות קרובות. ד"ר בולבי מדווח שלילדים שגדלו בסביבה מלאת חיבה, סיכויים גבוהים פי שלוש להינשא ולהישאר נשואים, לעומת ילדים שגדלו בסביבה נטולת חיבה.

מניעת עבריינות

חיבוקים ממוססים עבריינות - כך טוענים חוקרים במרכז הרפואי באוניברסיטת דיוק, שהשוו בין הרקע של ילדים נורמליים לזה של ילדים עבריינים. לאחר נטרול מספר רב של משתנים גילו החוקרים כי החיבה - הפגנת החום של ההורים - הייתה המרכיב הפעיל. הם מסכמים את הדו"ח בציינם כי בהשוואה בין הילדים האלימים לילדים הלא-אלימים, מספר הילדים האלימים שאבותיהם מעולם לא חיבקו אותם או הביעו כלפיהם חיבה מילולית היה כפול מזה של הילדים הלא אלימים.

היעדר חיבה הורית הוא "אחד המנבאים החשובים ביותר של עבריינות חמורה ומתמשכת"

קרימינולוגים מאוניברסיטת אילינוי ומאוניברסיטת נורת'איסטרן מדווחים גם כי היעדר חיבה הורית הוא "אחד המנבאים החשובים ביותר של עבריינות חמורה ומתמשכת". סוציולוגים מאוניברסיטת ויסקונסין ומאוניברסיטת פלורידה סטייט סקרו את הספרות הפסיכולוגית ומצאו גם הם כי היעדר חום, חיבה או אהבה מצד ההורים, מתקשר לתוקפנות, עבריינות, התמכרות לסמים ופשעים חמורים.

הטמעת טוּב לב בילדים

פסיכולוגים חלוקים בדעותיהם לגבי האופן בו חום מעודד טוּב-לב. יש הסוברים כי ילדים פשוט מוכנים יותר לקבל את ערכי ההורים והמורים, כשדמויות סמכות אלה הן דמויות מלאות חיבה. אחרים סבורים כי מדובר במכניזם ביולוגי, וטוענים שחיבה מפתחת במוח אזורים האחראים על מצפון ואוריינטציה מוסרית פנימית.

ד"ר הארי חוגני, נוירולוג בביה"ח לילדים של מישיגן, גילה ב-1998 כי אצל ילדים שגדלו בסביבות נטולות אהבה נמצאו עדויות לחילוף חומרים לא נורמלי, באזור ספציפי באונה הטמפורלית במוח - אזור הנחשב כקשור לתפקוד חברתי. ד"ר חוגני סבור כי ניתן לשער שמה שהתגלה בסריקות המוח, קשור להזנחה ולהיעדר קשר בין האם לתינוקה בשלב קריטי בהתפתחות התינוק.

קבוצת חוקרים בראשות אלינור איימס באוניברסיטת סיימון פרייזר בקולומביה הבריטית, ערכו את המחקר היסודי ביותר על ילדים שגדלו בבית יתומים ברומניה, וסיכמו את דבריהם בכך ש"החוויה של גדילה בבית יתומים נוטה להשפיע על כל תחומי האינטליגנציה, כולל מוטוריקה עדינה וגסה, התפתחות שפה והתפתחות אישית-חברתית".

יחדיו, המרכיבים הבסיסיים של אהבה – תשומת לב וחיבה – עשויים להוות את הגורמים החשובים ביותר בהתפתחות האדם. אהבה אינה מותרות.

למצוא זמן לאהבה

באופן מעשי, המשמעות של כל הנתונים האלה היא שעלינו להעניק לילדינו שפע של תשומת לב וחיבה. דבר זה דורש זמן – זמן רב יותר מכפי שאנשים שאינם הורים מאמינים בדרך כלל. אמא אחת, שהייתה בעלת תארים אוניברסיטאיים מתקדמים, התוודתה באוזניי לאחרונה: "כל האתגרים האקדמיים עמם התמודדתי, כולל כתיבת עבודת הדוקטורט שלי, לא משתווים לאתגר העומד בפניי כעת בגידול שלושת ילדיי".

תכופות, מציאת זמן שנוכל להקדיש לילדינו היא ההיבט הקשה ביותר בהורות. ד"ר בולבי התייחס לאתגר זה בשנת 1980 במהלך שיחה שערך עם הצוות הפסיכיאטרי בבית החולים ע"ש מייקל ריס:

טיפול בתינוק או בילד קטן הוא עבודה של 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. פעמים רבות זו גם עבודה מלאת דאגה. גם אם המעמסה הופכת להיות קלה קצת יותר ככל שהילדים גדלים, הם עדיין זקוקים להרבה זמן ותשומת לב מההורים, כדי לפרוח.

עבור אנשים רבים כיום, אמיתות אלה אינן נעימות. הענקת זמן ותשומת לב לילדים פירושה ויתור על פעילויות ותחומי עניין אחרים. ועדיין, אני מאמין כי ההוכחות לדבריי הן ללא דופי. מחקר אחר מחקר... כולם מעידים על כך כי מתבגרים ומבוגרים צעירים בריאים, מאושרים ובעלי ביטחון עצמי הם תוצר של בתים יציבים, בהם שני ההורים מקדישים לילדיהם הרבה זמן ותשומת לב.

הרבה לפני לידת הילד הראשון, עלינו להשלים עם העובדה שחיינו חייבים להשתנות באופן דרמטי; שעלינו לארגן מחדש את סדר העדיפויות שלנו ושיהיה עלינו לעשות כמה ויתורים.

ילדים בודדים

יותר ממחצית ההורים האמריקנים שנשאלו אמרו שאין להם מספיק זמן לילדיהם

בעולם המערבי כיום, יותר מ-60% מהאמהות שיש להן ילדים קטנים הן אמהות עובדות. יותר ממחצית ההורים שנשאלו אמרו שאין להם מספיק זמן לילדיהם. כמות הזמן שהורים מבלים מדי שבוע עם ילדיהם ירדה פי 12 שעות בעשרים השנים האחרונות!

המתבגר האמריקני הממוצע מבלה שלוש שעות וחצי משעות היום כשהוא לבד לחלוטין. במילים של כתב ניוזוויק: "הבדידות הלא רצויה יכולה להִמשך גם בערב. ארוחות הערב של דור זה מתחילות לעתים קרובות מדי, כשהחום היחיד שיש בהן מגיע מהמיקרוגל".

הילדים שגדלו בבתי היתומים האדישים והידועים לשמצה ברומניה, זכו רק לעשר דקות של שיחה עם אדם אחר ביום. המתבגרת האמריקנית הממוצעת, משוחחת 7 דקות ביום עם אמה ו-5 דקות ביום עם אביה. הסופרת פטרישיה הרש, המתארת את חוויותיה בזמן כתיבת ספר על בני נוער מבתים עשירים בוירג'יניה, אמרה ש"כל ילד עמו שוחחתי לעומק הודה בסופו של דבר שהיה רוצה יותר נוכחות של מבוגרים בחייו, ובעיקר את נוכחות הוריו".

סיכונים מקצועיים

לגברים יש הרבה מה להרוויח ומעט מה להפסיד כשנשותיהם הולכות לעבודה. הם מפיקים תועלת מההכנסה הנוספת והם פחות רגישים לבדידות ילדיהם מאשר רוב האמהות. פרופ' דייוויד גלרנטר מאוניברסיטת ייל מסביר:

הניחוש שלי הוא שרוב האמהות העמידו תמיד את טובת ילדיהן לפני הכסף, הכוח או היוקרה והן עדיין עושות זאת. והייתי טוען גם שהבעל הטיפוסי היה שמח לשלוח את אשתו לעבודה. הוא לא זקוק לכך שישכנעו אותו שהכנסה גבוהה יותר תמורת טיפול גרוע יותר בילדים זו עסקה שהוא יכול לחיות אתה. בעבר, החברה מנעה מבעלים ללחוץ (בצורה גלויה או סמויה) על נשותיהם לעזוב את הילדים ולצאת לעבודה. היום, זה כבר לא ככה.

נשים, לעומת זאת, מרגישות לחץ אדיר בניסיון לאזן בין דרישות העבודה וההורות. ללא ספק, אחרי הילדים, הנשים הן הנפגעות בבתים בהם שני ההורים עובדים. אנה קווינדלן, בעלת טור ב'ניו יורק טיימס' ואם לשניים, כתבה לאחרונה:

בטי פרידן כתבה בספרה, "התעלומה הנשית", שהשאלה עבור נשים באותם ימים הייתה, "זה הכל?" כיום, כמובן, אנו מרגישות אחרת. כיום אני מקווה שזה הכל, כי אינני מסוגלת ליותר מזה.

אפילו הפמיניסטית הקיצונית של שנות השישים, שרה דייווידסון, הודתה ב-1984 שמציאת שביל הזהב בין המשפחה והקריירה היא הנושא הקריטי והבלתי פתור בחייהן של נשים. היא ביטאה את התסכול של מיליוני נשים כשכתבה, "כל הזמן שברשותי מתבזבז על שלושה דברים: תינוקות, עבודה ושמירה על הנישואין. אני יכולה להתמודד עם שני דברים בצורה נהדרת, אבל שלושה זה כבר יותר מדי".

למתח בו נתונות נשים עובדות יש תכופות תוצאות בריאותיות. חוקרים באוניברסיטת דיוק מצאו כי אמהות שעבדו במשרה מלאה (גם אם היה להן ילד אחד בלבד), מפרישות רמות גבוהות יותר של קורטיזול - הורמון המופרש בשעת מתח - בהשוואה לגברים או לנשים עובדות שאינן אמהות. במחקר של אמהות העובדות במשרה מלאה באנגליה, נמצא שהן חוות כפליים מחלות ופציעות בהשוואה לאמהות שנשארו בבית לגדל את ילדיהן.

מחקרים אחרים מצאו כי אמהות עובדות "זוכות" בציונים הגבוהים ביותר בתחושות מתח וחוסר זמן בקרב מבוגרים. הן מדווחות על לחץ רב והערכה עצמית נמוכה יותר מאשר עקרות בית עם פעוטות, ומאמצות דפוס של "תשומת לב מועטה לבריאות ולרווחה האישית של עצמן", כדי להתמודד עם העומס של ריבוי התפקידים.

אמהות עובדות עלולות גם להתרחק רגשית מתינוקותיהן, כדי להימנע מחרדת נטישה עם חזרתן לעבודה. "אמהות עובדות רבות נמנעות מאינטימיות עם ילדיהן, כדי לשמור על עצמן ולהימנע מהכאב שעלול להתעורר בחזרתן לעבודה", אומר ט' ברי ברייזלטון, פרופסור לרפואת ילדים באוניברסיטת הרווארד, "זה מכאיב מדי לאפשר את הקרבה המענגת, רק כדי לוותר עליה אחר כך".

הימנעות אינה התשובה

זוגות רבים בהם שני בני הזוג עובדים יודעים שמשהו לא כשורה, אולם מחפשים אחר פתרונות שלא יפגעו בקריירות שלהם. הטריק הישן 'להתקשר לסבתא' אינו פתרון כיום, כיוון שרוב הסבתות עובדות בעצמן. עלון שהופץ על-ידי חברת תקשורת גדולה מציע מספר "פתרונות" טכנולוגיים, כולל שליחות הודעות בפקס, הקלטת סיפורים לפני השינה על קלטת והסרטת אירועים בחיי הילדים במצלמת וידאו, כדי שההורים יוכלו לצפות בהם בהמשך.

ואם ההורים עסוקים מכדי להקליט לילדיהם סיפורים לפני השינה, הם יכולים לסמוך על עידן המידע שיפתור להם את הבעיה – בעיקר אם הם גרים בארצות-הברית, שם קיים שירות של הקראת סיפורים לפני השינה באמצעות הטלפון, תמורת פחות מדולר לדקה.

רבים שמים את ילדיהם במעונות יום, אולם פיתרון זה אינו מספק משתי סיבות. ראשית, אותן מסגרות נדירות ואיכותיות בהן יש יחס גבוה בין מספר המטפלות למספר הילדים - יחס המתקרב ככל האפשר לאינטראקציה של אחד-על-אחד כפי שיש לילד עם ההורה - הן מסגרות יקרות ועלותן מתקרבת לסכום שמרוויחות אמהות עובדות. שנית, המסגרות הנפוצות שאותן יכולים הורים להרשות לעצמם, נותנות הרבה פחות ממה שילדים זקוקים לו ביותר – תשומת לב וחיבה.

חוקרים מאוניברסיטת שיקגו ומאוניברסיטת אילינוי הוכיחו כי לילדים רבים ששהו במעונות יום רגילים בגיל שמונה חודשים, היו הפרעות בהתקשרות עד הגיעם לגיל 12 חודשים. הם מסכמים את דיווחם באזהרה כי, "פרידות חוזרות מהאם העובדת במשרה מלאה מהוות גורם סיכון לפסיכופתולוגיה".

ד"ר ג'יי בלסקי, מרצה באוניברסיטת מדינת פנסילבניה מזהיר באופן דומה שבמקרים רבים מדי, מעונות היום יוצרים "התקשרות לא בטוחה, תוקפנות מוגברת, חוסר צייתנות והתכנסות בעצמך".

מילוי הצרכים הרגשיים של ילדינו אינו משימה קלה. ילדים זקוקים לאהבה. הם לא יכולים לשגשג ללא תשומת הלב והחיבה שלנו. אם פירוש הדבר שעלינו לטרוף את הקלפים של סגנון החיים שלנו, הרי שזוהי פעולה שלעולם לא נתחרט עליה.

אם אהבה היא מטרת החיים, אז הדברים ה"רגילים" שהדגישו אנשי הזרם הדתי ה"קדום" מירושלים – נוכחות ההורים כדי לחבק וללטף את ילדיהם – היא היא בעלת החשיבות הגדולה ביותר.

17/5/2008

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 13 תגובות ב-13 דיונים

(13) אנונימי, 3/2/2015 09:43

נקיפות מצפון

האם אתה רוצה לפרנס אותי ??? הלואיייי ויכולתי להשאר בבית כל היום!!

(12) אסתר, 8/10/2014 05:27

איך כל זה מסתדר עם החינוך הליטאי???

איך כל הדברים הנפלאים שכתבת מסתדרים עם כך שהחברה החרדית, ובעיקר הליטאית, מחנכת את בנותיה להיות המפרנסות הראשיות של המשפחה??? מלמדים אותן שהגבר צריך ללמוד תורה כל היום, שזו המשמעות של "בית של תורה", ולכן היא צריכה לקחת עליה את עול הפרנסה... וכמובן גם ללדת ילדים רבים. אז איך זה מסתדר עם תשומת הלב והחיבה והזמן שצריך להשקיע בילדים??? איך אשה חרדית שעובדת לפרנסת משפחתה הגדולה ונשואה לאברך שכמעט לא מביא שום הכנסה משמעותית, יכולה להשקיע בילדיה את כל הזמן שדרוש??? בקיצור, יש כאן בעיה אמיתית. זה יפה להתפעל מאותו זרם ירושלמי קדום, אבל זה לא מאפיין את החברה החרדית של היום. זה אולי מסתדר אצל "חוצניקים" ששם אבא עשיר תומך בנישואים של ביתו עם אברך שלא מפרנס... אבל בארץ ישראל זה סיפור אחר לגמרי. יש כאן מסרים סותרים, מסר כפול מה זה בעצם להיות "אשת חיל" בדור שלנו. ועכשיו כשהתחילה מהפכת השכלה בציבור החרדי והרבה בנות במקום ללמוד הוראה הולכות ללמוד מקצועות אחרים, הייטק וכד', וזה גם מעלה את ערכן בשוק השידוכים כי הן יכולות לפרנס יותר טוב - אז מה יהיה עם תשומת הלב והחיבה ההורית והזמן הדרוש לגידולם שמוסבר כל כך יפה בכתבה הזאת?!

(11) אנונימי, 15/6/2008 12:15

מקסים

כל הכבוד

(10) אביטל, 25/5/2008 02:51

פסלתם את המעונות, וכתבתם שמטפלת זה יקר.(וזה נכון!).אז מה אתם מציעים? השארתם אותי בתחושה כמה אני לא בסדר שהילדים שלי במעון. אבל אני חייבת לעבוד,וקשה לי להשאר כל הזמן עם הילדים,אז מה לעשות? חבל שהמאמר לא כולל פתרונות מעשיים.

(9) איריס, 21/5/2008 05:43

יופי ...

כעת, נא לשלוח את המאמר להסתדרות העובדים ולנציבות שירות המדינה - אולי זה יביא את הבשורה בקיצוץ שעות העבודה (לא חצי שעה למשך שנה....) לאמהות - מקימות הדור הבא של העם.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub