הכעס הוא אתגר נפוץ בדרך להורות אפקטיבית, אך הוא גם משמעותי ביותר ועל כן יש להשקיע בהתמודדות מולו. בדומה לרגשות אחרים, כעס הוא מתנת הא-ל, המאותתת לנו כי דבר-מה דורש את התייחסותנו.

כעס דומה לזמזם שבתנור, המודיע לנו כי העוגה מוכנה. הכעס "מזמזם" כדי להודיע לנו שמישהו חוצה את הגבולות שלנו ופוגע בנו בדרך כלשהי. ה"זמזום" מכוון אותנו לעשות משהו בנדון, לתקן את המצב.

מישהו חונה לפניכם, חוסם את אפשרות היציאה שלכם, ואתם מרגישים את כעסכם מתעורר. חופש התנועה שלכם הוגבל. הכעס מאותת לכם להיכנס להילוך של פתרון בעיות, כדי לנסות לתקן את המצב.

הבעיה היא שבמקום להשתמש בכעס כאיתות – תכופות אנו משתמשים בו ככלי. אנחנו מתחילים לצרוח כדי לגרום לאותו נהג להזיז את מכוניתו או כדי לזרז את הילדים בבוקר.

במקום לחשוב על הדרך הטובה ביותר לפתור את בעייתנו, אנו משתמשים תכופות בכעס עצמו כדי לפתור אותה.

הכעס – פתרון זמני

נראה שזה אכן עובד! פעמים רבות הילדים מתחילים לעשות את מה שהיו אמורים לעשות. אם תצעקו מספיק חזק, כולם יקפצו והעניינים יתקתקו!

עם זאת, ישנן תופעות-לוואי שליליות לשימוש בכעס ככלי. כשאתם משתמשים בכעסכם לעתים קרובות, הוא נוטה להרוס מערכות יחסים, כולל קשרי נישואין, קשרים עסקיים, חברויות ומערכות יחסים בין הורים לילדים.

באופן כללי, הילדים אינם ראויים לכעסכם. כשמדובר בהתנהגות בלתי הולמת במידה סבירה או בחוסר ציות בעניין פעוט, כעס אינו רק לא במקום, הוא עלול אפילו לגרום נזק פסיכולוגי ממשי. יתרה מזאת, כעס מופרז עלול להוביל למרדנות מוגברת בילדים ולחוסר ציות, מכיוון שהם מפתחים מעין 'נוגדנים' אליו, ומגיבים בצורה שלילית.

מנקודת המבט של התורה, ברגע אחד של אובדן עשתונות אתם עלולים להפר כמה מצוות המתייחסות אל:

• פגיעה ברגשותיהם של אחרים.

   

• התנהגות שחצנית.

   

• שימוש בקללות ובשפה גסה.

   

• שימוש באלימות.

כעס הוא אחד מתכונות האופי שיש להתרחק מהם כמה שיותר.

התחילו עם עצמכם

לפני שנוכל ללמד את ילדינו כיצד לשלוט בכעסם, עלינו ללמוד מיומנות זאת בעצמנו. ברגע שנשמעה אזעקת הכעס, עלינו ללמוד כיצד לכבות אותה ולהתחיל בתהליך פתרון הבעיות. הכעס על ילדינו מאותת לנו שדרושה פעולה מתקנת.

ייתכן שילדינו זקוקים לחינוך, עזרה או משמעת. כהורים, אנו בעיקר מחנכים. תפקידנו אינו להעניש את הילדים כשהם מרגיזים אותנו. במקום זאת, עלינו ללמדם להבחין בין טוב ורע כשהם מתנהגים שלא כשורה.

חינוך יעיל דורש תוכנית פעולה מוכנה מראש, לא תגובה אימפולסיבית הנשלפת מהמותן ברגע של כעס. תוכניות כאלה דורשות חשיבה צלולה ורגועה. כשאנו כועסים, איננו יכולים, וגם אל לנו לנסות, לתכנן תוכניות חינוך או לבצע פעולות הקשורות למשמעת. חשוב שנחכה עד שנירגע, לפני שנוכל להתייחס לבעיה.

קורסים להתמודדות עם כעס, חוגי הנחיית הורים ותרגילים להתמודדות עם לחצים עשויים לעזור לכם בהפחתת המתח.

ברגע שהשתלטנו על כעסנו, עלינו ללמד את ילדינו כיצד להרגיע את עצמם ולבטא את צרכיהם בדרכים לא תוקפניות. אם נלמד את ילדינו 'התמודדות בריאה עם רגשות כעס', ניתן להם מתנה לכל החיים – מתנה שתוסיף שלווה גם לחיינו אנו!

עזרי הלימוד

1. הראו לילדים כיצד לשלוט בכעסם על ידי שליטה בכעסכם במצבים מכעיסים.

כשהילדים "משגעים" אתכם, אמרו להם שאתם עלולים להתחיל להתרגז. חשוב שתאמרו זאת מיד ובבירור, בתחילת תגובת הכעס, כשקל ביותר להפסיקו. הימנעו משימוש במילה "כועס", "רותח" וכו' לתיאור רגשותיכם. מילים אלה עלולות לגרום לילדכם להרגיש כי מה שאתם מרגישים הוא באשמתו, כיוון ש"כועס" מרמז ש"אני כועס עליך" ו"רותח" מרמז ש"אני רותח בגללך".

אל תאשימו את הילדים בכעסכם. למרות שנראה כאילו הם מעוררים את כעסנו, ייתכן שהעבריין האמיתי הוא חוסר השינה שלנו, או המתח בעבודה וכו'. בסופו של דבר אנו עצמנו הסיבה לכל התגובות הרגשיות שלנו. כמו כן, איננו רוצים ללמד את הילדים להאשים אחרים ברגשותיהם – הם ינצחו אותנו בלי להניד עפעף במלחמה זו. "הוא אשם שהרבצתי לו, בגלל שהוא לקח את הצעצוע שלי!" נשמע מוכר?!

2. לאחר שהכרזתם על הרגשתכם, אמרו לילדים מה אתם עומדים לעשות בנדון.

תוכלו לומר, "אני עומדת לשבת ולנשום עמוק, ולחשוב על מה שאני עומדת לעשות." הישיבה מפחיתה את פרץ האדרנלין שמעורר הכעס. נשימה עמוקה ואיטית ממלאת את המוח בחמצן, מפסיקה את תגובת החירום בגוף ומשפרת חשיבה צלולה. הישיבה נותנת לכם הזדמנות לחשוב על התערבות הורית יצירתית שנועדה לפתור את הבעיה המיידית.

זכרו לדבר לאט ובטון חרישי לאורך כל הדרך. "לאט ובשקט" – הפכו זאת למוטו שלכם. הרמב"ם מציין זאת כדרך בעלת יעילות מוכחת לצמצם את כעסכם.

3. עמדו על כך שילדיכם ידברו אליכם בטון שקט ומלא כבוד כשהם מרגישים מוטרדים או מתוסכלים.

אמרו להם שהם אינם רשאים לצעוק עליכם או להעליב אתכם, ועליהם למצוא דרכים מכובדות לבטא את עצמם. אם תעמדו על כך מצעירותם, הם לא יקללו כשיגיעו לגיל ההתבגרות. אם ילדיכם כבר בגיל ההתבגרות וסובלים מהתפרצויות זעם, אמרו להם שאתם משנים את החוקים! אל תסכימו לעלבונות ולהתעללות מילולית מאיש – במיוחד לא מילדיכם. מובן שפירוש הדבר שגם עליכם להפסיק לצעוק ולהעליב ולהתחיל להתנהג בכבוד ובשקט.

4. קבלו תמיד את רגשות הכעס של ילדיכם, אבל הראו להם כיצד לבטא את רגשותיהם בצורה הולמת.

אם ילדכם משתולל לאחר שאמרתם לו שאינו רשאי לישון אצל חבר, הכירו תחילה ברגשותיו וקבלו אותם. אתם יכולים לומר, "אני יודע כמה מאוכזב אתה מרגיש. אני מבין שזה מאכזב." צעד זה חיוני.

ביטול, זלזול או התעלמות מרגשות עלולים לגרום לבעיות רגשיות קשות בילדים. לאחר שתכירו ברגשותיהם, השתמשו בהזדמנות זו כדי לחנך את הילד. "למרות שאתה מאוכזב, זה לא מקובל שאתה צורח עליי עכשיו. אני עוזב את החדר. כשתרצה לדבר על זה בצורה רגועה ומכובדת, תוכל למצוא אותי בסלון."

הקפידו לסיים את המשפט לאחר שהכרתם בכעסו של הילד. אל תתחילו את המשפט הבא במילה "אבל". אל תאמרו, "אני יודע שאתה מאוכזב, אבל זה לא בסדר לצרוח..." הוספת המילה "אבל" מבטלת את כל היתרונות של הכרה ברגשות הילד.

5. במידת הצורך, השתמשו בתוצאות שליליות כדי לסייע לילדים לזכור להימנע מהתנהגות פוגעת בשעת כעס.

לדוגמא, אתם יכולים לומר לו: "מעתה ואילך, אם תרים עליי את קולך (תקלל, תכה וכו'), יהיה עליך לכתוב עמוד על החשיבות של דיבור מכובד (או תוצאה שלילית אחרת)."