לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מניעת התאבדות בגיל העשרה

מניעת התאבדות בגיל העשרה

הסטטיסטיקה מגלה ששמונה מכל עשרה מתאבדים, פיזרו כמה אזהרות לפני ששמו קץ לחייהם.

מאת

"התאבדות"...

רק מלים מועטות זורעות אותה מידה של חרדה בלבם של הורים. המקרים מועטים, תודה לא-ל, אבל המספרים נמצאים במגמת עלייה. לכן, הורים צריכים להכיר את גורמי הסיכון, וללמוד כיצד הם יכולים למנוע התרחשות של טרגדיות כאלה בבתיהם.

גורמי הסיכון

נסכם את גורמי הסיכון העיקריים להתאבדות:

מין המתבגר – מינו של המתבגר משמעותי. יש סיכון רב יותר שבנים מתבגרים יתאבדו. יש סיכוי רב יותר שבנות מתבגרות יבצעו ניסיונות בלתי מוצלחים לאבד את חייהן.

גיל – רובם המוחלט של מקרי ההתאבדות ה"מוצלחים", מבוצעים על ידי מבוגרים מעל לגיל 60, או נערים בגיל העשרה. קיימת סבירות נמוכה יותר שאנשים בגילאי 20-60 יתאבדו.

דיכאון – כל מי שסובל מדיכאון קליני נמצא בסיכון להתאבדות. סימנים לדיכאון קליני כוללים אבדן תיאבון, תחושות ייאוש, הפרעות שינה (יתר שינה או חוסר שינה) ואיבוד עניין בפעילויות שגרמו לאדם הנאה בעבר. דיכאון עלול להיגרם על ידי אחד או יותר מהגורמים הבאים: גורמים ביוכימיים, אבדן רציני שהתרחש לאחרונה, או טראומת ילדות או התעללות שלא טופלו. בדרך כלל, סיכון ההתאבדות גבוה ביותר במהלך שלושת חודשי ההחלמה הראשונים מהדיכאון.

עבר – כל מי שיש לו עבר של התנהגות אימפולסיבית או אלימה, או של ביצוע התאבדות-מדומה או ניסיונות התאבדות - קיים סיכוי רב יותר שיאבד את עצמו לדעת, יחסית למי שלא עשה אחד מדברים אלה בעבר. "התאבדות מדומה" היא פעולה שאינה יכולה לגרום לפגיעה עד כדי מוות, כמו ביצוע חתך בשורש כף היד. ניסיון התאבדות הוא פעולה שהייתה עלולה לגרום למות הקרבן אלמלא התגלתה בזמן, כמו בליעת מנת יתר של כדורי שינה.

מחלה קשה – מחלה גופנית קשה, כרונית, עלולה להוביל לדיכאון עמוק (ר' לעיל 'דיכאון'). בנוסף לכך, מחלה פסיכיאטרית ממושכת, כמו סכיזופרניה או מניה-דיפרסיה, עלולות לגרום לסבל וכאב קשים מנשוא, שעלולים לדחוף מישהו אל מעבר לסף.

אובדן חשיבה רציונלית – חלק מהמחשבה הרציונלית הוא לשקול את תוצאות מעשינו. כאשר מישהו מאבד את יכולת החשיבה ההגיונית, שיקול של תוצאות שליליות אינו משפיע עליו.

העדר מערכת תומכת – כאשר אנשים חשים שהם מחוברים בצורה טובה לחברים שלהם או לקרוביהם, יש פחות סיכוי שירגישו נואשים וחסרי ישע, עד כדי נטילת חייהם. ולהפך, כאשר מישהו חש מבודד מהחברה ומנוכר למשפחתו, הוא נמצא בסיכון גבוה יותר להתאבדות. אחד מגורמי הסיכון הגבוהים ביותר אצל מתבגרים, לדוגמא, הוא כאשר אחד מחבריהם מתאבד או אפילו חושב להתאבד.

תוכנית מאורגנת – אם למישהו יש רעיון ברור איך בדיוק לעשות את זה, יש הרבה יותר סיכויים שהוא יתאבד, לעומת מי שחושב על כך רק בקווים כלליים. התוכנית עשויה לכלול לא רק את השיטה, אלא גם כיצד לחלק רכוש אישי או חפצי ערך. תלמיד אחד, לדוגמא, נתן למורה שלו את מחברותיו האישיות בלילה לפני שקפץ מגג בית הספר אל מותו.

העדר בן זוג – באופן סטטיסטי, רווקים נמצאים בסיכון גבוה יותר. זו אולי אחת הסיבות לייצוג היתר של המתבגרים בין קרבנות ההתאבדות.

התמכרות – כל עבר של אלכוהוליזם או התמכרות לסמים מגביר את סיכויי ההתאבדות, מכיוון שהוא מעיד שהמתבגר הזה מתמודד בקשייו על ידי בריחה.

מה יכולים ההורים לעשות

בראש ובראשונה – להתייחס לכל איום התאבדות ברצינות. האמרה ש"מי שמדבר לא עושה", היא רק מיתוס. הסטטיסטיקה מגלה ששמונה מכל עשרה מתאבדים פיזרו כמה אזהרות לפני ששמו קץ לחייהם.

נסו לא להיות ביקורתיים ("אל תדבר ככה!"), או אנשי מוסר ("אסור לך לעשות זאת" / "תחשוב על המשפחה שלך"). הבטחות שווא ("הכל יהיה בסדר") חסרות תועלת באותה מידה. במקום זה, גלו אכפתיות ("אתה עובר עכשיו תקופה קשה"); נסו לגלות אמפתיה ("אני מבין שאתה מרגיש ייאוש וחוסר תקווה"); ועודדו ביטוי מילולי של רגשות ("ספר לי מה מטריד אותך").

אם בנכם או בתכם ביטאו מחשבות אובדניות, אל תשאירו אותם לבד למשך פרקי זמן ממושכים. הציעו להיות איתם, ואם יש צורך הישארו איתם, או שתארגנו מישהו אחר שיעשה זאת, עד שהמשבר המיידי יחלוף.

לבסוף, התעקשו על ייעוץ נפשי מיידי. קבעו פגישה מהר ככל האפשר לאבחון הילד שלכם על ידי רופא נפש מקצועי ומיומן, שיוכל לאמוד נכון את מידת הסיכון האובדני. לוו על דעת עצמכם את ילדכם לפגישה, והקפידו למלא כל המלצה שתקבלו.

 

24/6/2006

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 14 תגובות ב-12 דיונים

(12) אמא פוחדת, 27/7/2015 06:51

מבוהלת

הבת שלי ניסתה כמה פעמים לחתוך את עצמה היא קיבלה טיפולאצל פסיכולוג שאמר שאין לה נטיות אובדניות ובכל זאת, אני ממש מבוהלת אמרתי לה שאני כועסת עליה / אמרתי לה שהיא תצטער על הסימנים האלה שתהיה גדולה / אמרתי לה שאני כאן בשבילה תמיד / אמרתי לה שזה כואב לי לראות את זה / אמרתי לה שאני מודאגת. למה כל הזמן היא מאיימת להתאבד? זה קורה בשיחות שונות עם חברות שלה. היא כל הזמן מפחידה אותן שהיא חותכת, כל פעם שיש לה ויכוח איתן והן לא עונות לה היא מאיימת מה עושים? אני אובדת עיצות וממש מבוהלת לא יודעת איך לגשת כבר לנושא

(11) אנונימי, 30/12/2014 15:59

לא אכפת להם

בתקופות שאני בדיכאון אני כל הזמן אומרת בבית נמאס מהחיים האלו ובאלי להתאבד, וההורים שלי תמיד אומרים "אל תדברי ככה" או שתולים את הדיבורים שלי בעייפות. אני לא מבינה, עד שלא יקרה משהו הם לא ישימו לב אליי? למה זה ככה? או פעם 1 אמא שלי אמרה "אז צריך לקחת אותך לפיסכיאטר" היא צודקת בזה שאפשר לטפל בדיכאון בעזרת אטר, אבל עצם המילה הזו נתפסת כשלילית ומעוררת רתיעה, ועוד שאם היא הייתה קצת מקשיבה לי לפעמים, מאוד ייתכן שלא הייתי מגיעה לזה..

(10) אנונימי, 5/11/2011 13:57

לא לכל ההורים אכפת

אני איזה יום דיברתי עם אמא שלי ואמרתי לה ...נמאס לי מהחיים, בא לי למות! היא לא ענתה לי כביכול לאמירה זו היא רק החליפה נושא. באמת שעתיים אחר כך היה לי ניסיון, הוא לא הראשון וגם לא השני.... אם אני לא טועה הוא משהו ה 6-7 להורים שלי לא היה אכפת בכלל הם סתם כאילו המשיכו בחייהם, אבל אני בטוח שכל הורה והורה דואג ודואגת לילדים שלו אם הם מגיעים למצבים כאלה קיצוניים...

אמאחת, 1/8/2013 09:54

אפשר להסתכל על זה גם אחרת...

אולי אמא שלך החליפה נושא דווקא משום שפחדה לדבר איתך על כך? אנשים רבים מאוד מאמינים שאם מדברים על משהו נורא - הוא מתקיים. תחשוב כמה אנשים לא אומרים את המילה 'סרטן' אלא רק קוראים לה - המחלה...

(9) , 22/12/2009 16:24

צודק

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub