לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




למדו את ילדיכם לקחת אחריות

למדו את ילדיכם לקחת אחריות

כדי שהילדים שלנו יגדלו להיות אנשים בעלי יכולת לתפקד במערכות יחסים ועבודה, עלינו ללמד אותם מהי אחריות. כיצד עושים זאת?

מאת

פעם, שמעתי מנהל בית ספר אומר שהלוואי והיה מרוויח שקל אחד על כל אימא שמופיעה בבית ספר עם הכריכים שנשכחו בבית, או השיעורים והספרים שלא הוכנסו לילקוט. "במקום לבוא להציל את הילד" אמר, "מוטב שאותו ילד ילמד על בשרו מה קורה באופן טבעי כשלא מגלים אחריות – מבלי שהאימא תתערב!"

אני זוכרת את הפעם הראשונה כשבני הקטן שכח את ארוחת העשר שלו בבית. לא גרנו בקרבת בית הספר. לכן, לא הלכתי לבית הספר להביא לו את הכריך. גם שמעתי שכך, ילמד להיות אחראי יותר. אז כל אותו יום דאגתי… מה אם הוא רעב? ואיך יוכל להתרכז בשיעור? ומה אם הוא מאוד יכעס עליי שלא הבאתי לו את ארוחת העשר לכיתה…

כשנסעתי לקחת את בני עם סיום הלימודים, שיננתי לעצמי את המשפט שאומר כבדרך אגב, "חמודי, אני כל כך מצטערת, שכחת את ארוחת העשר שלך היום!" ציפיתי שיתפרץ לרכב בצעקות למה לא הבאתי לו את ארוחת העשר. אבל במקום זאת, הוא נכנס למכונית תוך פטפוט עליז עם חבריו ואני כבר לא יכולתי להתאפק.

 

"חמודי, אני כל כך מצטערת, שכחת את ארוחת העשר שלך היום!"

"ממש לא נורא! איציק נתן לי חצי מהכריך שלו ויואב אף פעם לא אוכל את הפרי שלו אז הסתדרתי."

 

התסריט היה שונה מן הצפוי אבל חיזק בי את התחושה שפעלתי נכון. ציפיתי שמתוך רעב, בני ילמד לקח ולא ישכח את הארוחה שלו. במקום זאת, הוא מצא דרך לדאוג לעצמו. הוא נטל אחריות ולא קרא לי כדי לחלץ אותו.

אין כמו דוגמא אישית

כולנו מכירים אנשים חסרי אחריות. אלו אותם אנשים שלא מצלצלים כשבאמת צריך אותם. אנחנו לא מעונינים בהם כבני זוג, כחברים או שותפים. קשה לסמוך על אנשים כאלה. כדי שהילדים שלנו יגדלו להיות אנשים בעלי יכולת לתפקד במערכות יחסים ועבודה, עלינו ללמד אותם מהי אחריות .

איך עושים זאת?

כנקודת התחלה, חשוב מאוד שלילדים יהיו הורים אחראיים. האם אנו משמשים דוגמא לאחריות? הנה מספר שאלות עליהן נוכל להשיב בכדי לבדוק את עצמנו:

 

  • האם אנו דוחים דברים או מעדיפים לעשותם מייד?

  •  

     

  • האם אנו מגיעים בזמן לישיבות/פגישות/הסעות או שאנו נוטים לאחר?

  •  

     

  • האם אנו מקיימים את ההבטחות שלנו?

  •  

     

  • האם אנו מסתפקים בתקציב שיש בידינו או שאנו נוטים להיכנס ל"משיכת יתר"?

  •  

     

  • במסגרת עבודה או פרוייקט, האם אנו מתמסרים כל כולנו או שאנו מסתפקים בביצוע בינוני?

 

אז מה עושים?

אם אנחנו אכן הורים אחראיים, עשינו כבר את מחצית הדרך. במחצית השנייה, נותר לנו לעזור לילדינו ללכת בעקבותינו והנה כמה עצות מעשיות.

 

  1. הטילו על ילדכם "משימות אחריות" המתאימות לגילם. תנו לילדכם לעשות כל מה שהוא יכול. ברגע שיהיה מסוגל להתרחץ או להתלבש בעצמו, עודדו אותו לעשות זאת. אל תעשו את זה במקומו. הוסיפו לו עוד מטלות, במסגרת היכולות שלו, כמו לסדר מיטה, לשטוף את הצלחת, או לערוך את השולחן. הסבירו לו (בנועם) שכל אחד במשפחה תורם את חלקו והעניקו לו המון תשבחות על כל עזרה שתקבלו.

  2.  

     

  3. אל תציפו את ילדכם במטלות רבות מדיי. קחו בחשבון את היכולות של הילד ואופיו ודאגו להטיל עליו מטלות בהן יוכל להצליח. הצלחה ושבחים רק יעודדו אותו לעשות יותר. מטלות רבות מדיי עלולות להוביל לכישלון ולהרוס כל מוטיבציה.

  4.  

     

  5. תסמכו עליו. אני גיליתי שהציפיות שלנו מילדינו הן נבואות המגשימות את עצמן. כשמטילים על הילד משימה, ניתן לשוחח על זמן מוסכם לביצוע. ואז יש להניח לו להמשיך במשימה ולהאמין שהיא תבוצע.

    תנו לילד לסיים את המטלה על פי דרכו שלו מבלי "לנדנד" לו או כל הזמן להזכיר לו. אם הוא לא מצליח למלא את המשימה, תבדקו מה תוכלו לעשות כדי לעזור לו.

  6.  

     

  7. לעולם אל תתנו לילד את התואר "חסר אחריות". גם זו נבואה שמגשימה את עצמה. ואפילו אם עשה משהו בלתי אחראי לחלוטין, כמו ללכת לסרט לאחר שהבטיח לעזור לחבר להתכונן למבחן, הימנעו מתוויות! במקום זאת, עודדו אותו לפצות את החבר כמה שיותר מהר.

    אם ילדכם נוטה לשכוח, אל תעירו לו הערות בסגנון "מזל שאת הראש שלך, אתה לא שוכח!" הערות אלו מכאיבות ומזיקות.

  8.  

     

  9. עזרו לילדכם להתארגן בלימודיו. למדו אותו כיצד בודקים כמה זמן נחוץ לשיעורי הבית ואיך להתארגן עם הזמן. כדאי גם לבנות יחד מערכת שעות מחוץ לשעות בית הספר, כך ילמד איך להתארגן כדי להכין שיעורי בית, להתרחץ ועדיין ליהנות או לשחק בחוץ.

    כשילדכם מגיע לשלב בו עליו להגיש עבודות, תכננו אתו כמה זמן יידרש לו כדי להיות בספרייה, לערוך חיפושים ולכתוב את פרקי העבודה השונים. עזרו לילדכם לחלק את העבודה לשלבים ולערוך תכנית על מנת לבצע אותה.

  10.  

     

  11. אל תעשו את העבודה במקומו. מפתיע אותי תמיד מחדש לראות עד כמה הורים נופלים במלכודת ועושים את השיעורים במקום ילדיהם או יחד עם ילדיהם. אחד ממכרי סיפר כמה זמן לוקח לו מדי ערב לשבת עם ילדיו ולהכין שיעורים. הילד צריך לדעת שהשיעורים הם באחריותו בלבד. השיעורים הם מטלה שהילד צריך לבצע בכוחות עצמו. כמובן, כל ילד זקוק לעזרה מדי פעם וכל ילד אוהב להיבחן לפני הכתבה או בחינה. אבל ההורה לא צריך לשבת ליד הילד כשהוא מכין את שיעוריו במסגרת שגרתית. (ילדים עם בעיות לימודיות זקוקים אולי ליותר תשומת לב).

  12.  

    על הילד להיות אחראי לטעויות שלו, חכו קצת לפני שאתם נחלצים לעזרתו.

     

  13. על הילד להיות אחראי לטעויות שלו, חכו קצת לפני שאתם נחלצים לעזרתו. שרי, בת השתיים עשרה שברה את הזגוגית של השכן כששיחקה בכדור. הוריה הזהירו אותה שלא לשחק בצד הזה של הבניין בדיוק מאותה סיבה. שרי ניסתה לשכנע את הוריה לסייע לה ולשלם מחצית מחשבון התיקון כדי שתוכל לשמור על החסכונות שלה לקניית רולר-בליידס חדשים. הוריה של שרי ישקלו מהו הפתרון הנכון שיעזור לבתם לקחת אחריות על מעשיה תוך כדי התייחסות לאופייה ואופן ההתמודדות שלה עם מצבים שכאלו בעבר. אין חוקים נוקשים או פזיזים בעניין, אבל חילוץ מהיר של הילד לא מועיל במיוחד.

  14.  

     

  15. למדו את הילד לכלכל את כספו. ילדים צריכים ללמוד לא להוציא יותר כסף ממה שיש ברשותם – יהיה זה דמי כיס, או שי שקיבלו מסבא וסבתא או סכום כסף שהרוויחו. הסבירו לילדכם שזה לא נכון ללוות כסף כשהוא רוצה משהו ולהחזיר אחר כך כשהוא מקבל עוד כסף. זהו חינוך כושל. עודדו את ילדכם להמתין שיהיה לו מספיק ולא להיכנס לחובות.

    ילדים עובדים צריכים ללמוד לשים בצד סכום לצדקה וחיסכון, ועם היתר יוכלו להשתמש על פי שיקול דעתם. כשהילד מתבגר, שוחחו אתו על איך מנהלים תקציב ואילו סוגי תוכניות חיסכון והשקעות מומלצים.

  16.  

     

  17. עודדו את ילדכם לעבודת התנדבות, לעבודת קיץ או לעבודה לאחר הלימודים. אלו הן מסגרות הדורשות מהילד לעמוד בזמנים, להיות נחמד גם כשלא נוח לו, ולהבטיח שהוא עומד בחובותיו. אלו הן חוויות מעשירות מבחינת האחריות הטמונה בהן.

 

החיים הם לא רק רשימת זכויות, אלא גם רשימת חובות. כשילד גדל ללא חוש אחריות ואינו מסוגל למלא אחר המחויבויות של החברה, הוא עלול לשקוע בדיכאון ובדידות. מי רוצה להיות חלק ממשהו המייעד אותו לכישלון?

מצד שני, כשהילד לומד לקבל אחריות, תפישתו לחיים תתבסס על כמיהה לצמיחה ולהגשמה.

 

14/6/2011

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 7 תגובות ב-6 דיונים

(6) Einat Cohen, 20/6/2011 01:58

It is a great article, like it a lot - thank you.

(5) יובל כהן, 11/8/2009 00:28

מאמר מקסים תודה רבה

(4) נגה לוי, 23/10/2005 13:35

התענינתי

התענינתי במאמר הוא מאד אותנטי
מעשי ולא יותר מדיי שיפוטי כלפי ההורים

(3) רות, 3/8/2004 19:46

מאמר מעניין. הייתי מעוניינת לשמוע ולקבל עצות הן מהורים והן מבני נוער ש"חוו" חווית ברוגז בין הילד להוריו או אחיו

תמרה, 21/6/2011 20:01

"ברוגז"

יש לי ילדה בת 17 . מאז היותה בת 15 היא מספרת לי על בנות כיתתה שמשחקות ב"ברוגז" עם ההורים. לאורך כל הדרך הקפדתי לומר שזו אינה דרך, ואין היא תורמת לכלום המפסידה הגדולה זו החברה , במקום זה עליה לשוחח עם אימה על העניין. שמחתי לשמוע אותה נותת את העיצה הזו לאחת החברות ( לאחר זמן מה). בתי הבינה שזה לא מעשה חכם, וכשיש ביננו חילוקי דעות או ויכוחים שאופיניים לגיל זה, היא יודעת שאין זה מעשה נבון לשחק ב"ברוגז" ולכן זה לא קיים אצלנו.

הצג את כל התגובות
 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub