לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




הורים לבני נוער – הייסורים והשמחה

הורים לבני נוער – הייסורים והשמחה

בוגרים, ילדותיים. מנותקים, מחוברים. אנוכיים, אכפתיים. מכבדים, מזלזלים. די לחוסר השפיות! כמה טיפים מעשיים לגידול נעים של בני נוער.

מאת

נדמה כאילו הם לוקים בפיצול אישיות. הם כל כך בוגרים וכל כך ילדותיים. השיחה אתם היא כל כך מתוחכמת וכל כך מבולבלת (כזה כאילו). הם כל כך מנותקים. הם כל כך מחוברים. הם כל כך אנוכיים. הם כל כך מעניקים. הם יכולים להיראות כל כך יפים וכל כך מוזנחים. הם מכבדים אותנו. הם מזלזלים בנו. הם אוהבים אותנו (באמת אוהבים!). הם מעריצים אותנו (הם פשוט לא שמים לב לזה).

אלו הם בני העֶשְׁרֵה שלנו.

ילדים מתבגרים יכולים להיות נהדרים. ניתן לדבר אתם על הכל – על אמונה באלוקים, בעד ונגד עונש מוות, על חכמתם של המבוגרים מאתנו (טוב נו, כמעט על הכל). אך היזהרו שמא תיכשלו בחוסר תשומת לב כלפיהם, או בתגובה שאיננה מתאימה להם. ילדכם שעד כה היה ילד רציונאלי, יקום לפתע בכעס וייצא מן החדר... עם דמעות בעיניים.

מה שלא תבחרו לעשות, כאשר הם מארחים את חבריהם, רק אל תשאלו את האורחים אודות משפחותיהם, אל תשמיעו את המוסיקה "שלכם" בווליום גבוה מדי, ובבקשה, אל תלבשו את הבגד "ההוא". ואל תקחו את זה אישית: יש לי חברה שתפקידה במקום העבודה הוא להלביש את השחקנים לצילומים שלהם. בתה המתבגרת חושבת שגם לה אין טעם טוב בבגדים.

אתם יכולים לצחוק עם בני העשרה שלכם, שפיתחו כעת חוש הומור של מבוגרים, אבל הם הכי נהנים לצחוק עליכם. אתם לא צריכים להתאמץ במשימה זו; אתם מספקים הזדמנויות רבות לכך באופן טבעי.

המתבגרים יכולים להתלבש בצורה מאד יפה ומושכת – כמו נשים וגברים צעירים. בעיקר אם תתנו להם את כרטיס האשראי שלכם. הם גם יכולים להתלבש בסגנון מאד... בא נאמר... עממי. (האם זהו רק עניין של טעם שונה?!) וגם זה, עם כרטיס האשראי שלכם.

חברה שלי, אמא להמון ילדים, מציעה שלא חשוב מה יאמרו בני העשרה שלכם, או כיצד יתנהגו, תזכרו היטב שהם מביטים בכם מהצד. הם עדיין לומדים מהדוגמה האישית שאתם נותנים להם.

אז כיצד עלינו לגדל את בני הנוער שלנו?

1. הישארו רגועים.

כשאתם נדרשים להיות קשוחים, הישארו רגועים. אם עליכם לחזור שוב ושוב על עמדתכם, הישארו רגועים. אל תיתנו להם להדביק אתכם בהיסטריה שלהם. זהו כלל פשוט אך אפקטיבי, אם רק תצליחו לעמוד בו. הרגעים הטעונים ביותר של התפרצויותיהם לא אורכים זמן רב, אך אם תגיבו אליהם בטון דומה לשלהם, אתם תגרמו להופעתה של תגובה קשה מאד, שתסבך אתכם בצרה רצינית יותר. הניחו לזה לעבור. הישארו רגועים. כשהם אומרים: "אני רוצה לבלות עד אחר חצות". פשוט חיזרו בקול שקט שוב ושוב על המנטרה: "אני מבין שאתה מתוסכל, אך התשובה היא שלילית". או אם הטענה היא: "כל שאר האימהות מרשות!" נסו לענות: "אני מצטערת, אך אני מאד אוהבת אותך, ואני פשוט לא יכולה לאפשר זאת".

אל תיקחו את מה שהם אומרים יותר מדי ברצינות, ואל תקחו זאת אישית. הם לוקים באי-שפיות זמנית.

2. אל תיקחו את מה שהם אומרים יותר מדי ברצינות, ואל תקחו זאת אישית.

אל תיקחו את מה שהם אומרים יותר מדי ברצינות, ואל תקחו זאת אישית. הם לוקים באי-שפיות זמנית.

הם לוקים באי-שפיות זמנית. הימנעו מהיגררות למאבק-כוחות אתם. לצורך זה תוכלו לנשוך את הלשון, לספור עד 10 (או 100!), לעזוב את החדר, להשתמש בטכניקות הנשימה שלמדתם בקורס-ההכנה-ללידה (כאן הנשימות באמת עוזרות!), העיקר שלא תתעמתו אתם ברמה שלהם. בני העשרה מומחים במניפולציות. הם יודעים בדיוק על איזה כפתור ללחוץ. אם אתם עשירים, הם ילחצו על כפתור ה"ניצול הקפיטליסטי". אם אתם דתיים, הם ישמיעו את פזמון ה"אני לא מאמין בכל האיסורים האלה". אל תיכנסו לדיון על שום נושא, אם הוא לא מופיע באווירה רגועה ומתחשבת. אם האווירה היא אכן כזו, סביר להניח שהשאלות הן באמת רציניות. אם האווירה איננה רגועה, יש להניח שהם פשוט מנסים להתגרות בכם. אם איבדתם את העשתונות ונגררתם לוויכוח מולם, המשימה שהציבו לעצמם הושלמה בהצלחה.

3. הימנעו ככל האפשר ממתן ביקורת.

בחרו בקפידה על מה כדאי להילחם (וברור שיתקיימו כמה מלחמות). יתכן שאתם לא אוהבים את הבגדים שהם לובשים (יתכן?!). אך אם הלבוש שלהם אינו עובר על עקרון מאד משמעותי עבורכם (והכוונה היא לא לעקרון כמו "לא לובשים בגדים בהירים בחורף"!), הניחו להם. יתכן שאתם לא אוהבים את פילוסופיית החיים שלהם. אך אם היא לא מסוכנת עבורם, כבדו את השקפותיהם (והתפללו שזה יעבור להם). השתדלו ככל האפשר שלא להביך אותם בפני חבריהם. תמיד טוב לשמור את הנזיפות לבית, למפגש פרטי ביניכם. (בתנו נותנת לנו להצטער עד היום על כמה פעמים שצלצלנו לפלאפון שלה!). ככל שתצליחו לשחרר את החבל, כך ייטב לכם ולהם. גידול הילדים הנו מבחן רצוף של כח-הרצון והסבלנות שיש לנו. נסו ליהנות מצמיחתה של אישיותכם!

4. תנו מחמאות.

פזרו מחמאות כאשר זה מתאים. ציינו לשבח את התנהגותם הטובה של בני הנוער. כמו אצל כל ילד, לפעמים גם אצלם יש להתאמץ בכדי למצוא אותה. גם אם מדובר בפעולה החיובית הכי קטנה ולא משמעותית, וודאו שהגבתם אליה. יתכן שאתם לא עוקבים ולא סופרים מחמאות, אבל תהיו בטוחים שהם כן. כל אחד רוצה הערכה. ולמרות שהם לא מראים זאת, ילדיכם המתבגרים זקוקים לתמיכתכם עכשיו יותר מאי-פעם.

5. קבלו באהבה את הייחודיות של ילדיכם.

שלמה המלך אמר: "חנוך לנער על פי דרכו". העריכו אותם כפי שהם. זהו אתגר כלל-עולמי ובלתי פוסק. מלאכת גידול הילדים איננה ההזדמנות להפוך את חייכם לנוחים יותר, או לאחוז בהזדמנויות שפוספסו בעבר. ילדיך לא יתאימו תמיד לתבנית שתכננתם לעצמכם. יתכן שאתה היית רוצה שבנך ינהל את העסק שבבעלותך, אך הילד נוטה יותר לתחום האומנות. יתכן שאת רוצה שבתך תהפוך לעורכת-דין מפורסמת, אך היא מאז ומתמיד נמשכה דווקא למקצוע הפסיכולוגיה. אל תלחצו עליהם לאמץ את החזון שלכם. הם לא יאמצו אותו, והלחץ שלכם פשוט יגרום להם להתרחק מכם ולהיות מתוסכלים מעצמם. אם הצלחתם לבצע את המשימה הזו, קרוב לוודאי שתנצחו במלחמה.

6. התפללו.

אל תמעיטו בערכה של עזרה אלוקית. תפקיד ההורות הוא גדול מכדי לבצעו לבד.

7. המשיכו לצחוק.

חוש ההומור במקרה זה חיוני ביותר. התורה מלמדת אותנו, שבעזרת צחוק ושמחה ניתן להפוך קטנוניות לגדולה של ממש.

8. תיהנו מהזמנים הטובים, ותמצאו לכם רגע לחוש אותם.

השיחות האלה שנמשכות אל תוך הלילה (כשעיניכם נעצמות מאליהן), הישיבה על ברכיכם (כשאתם כמעט נחנקים), ההנאה המשותפת מאחיהם הצעירים (חוץ מכשהם מתבקשים לעשות בייביסיטר עליהם), הדיונים שנערכים בזמן הארוחות (אלה שמתגברים על רעש-הכלים ועל הקולות הרמים של שאר בני המשפחה!)... כל אלה הם רגעים יקרים ופיסות זמן חשובות במערכת היחסים ביניכם. קחו רגע קט, והביטו בחום על הניצוצות האלה, שמרמזים לכם כיצד ילדיכם הופכים להיות מבוגרים נהדרים - בעזרתכם.

 

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 21 תגובות ב-20 דיונים

(20) נאוה, 10/3/2015 18:41

עדיין קשה....

אני קוראת את המאמר אחרי שבחודשיים האחרונים אני מתמודדת עם ילד עשרה שקצת איבד את הדרך... אני כל היום סביבו בקטע של לתת להקשיב לעזור ..אך מידי פעם הוא מתפרץ עליי ללא סיבה .. אני מפחדת להעניש. מה עושים?

(19) אתי הרטוך, 11/10/2011 18:00

,תגובה למאמר

מאוד נהנתי לקרוא את המאמר. כאם לשלושה מתבגרים מקסימים וכמטפלת העובדת עם בני נוער- מסכימה עם כל מילה.

(18) ענת מנור. מאמנת משפחתית, 7/4/2011 16:38

אהבתי,כל מילה פנינה.

כבוגרת מכון אדלר, ונמחת הורים אהבתי מאוד את הרשימה העיניינית והבהירה כיצד להתמודד עם בני גיל ההתבגרות. אימרה חכמה שלימדו אותי לומר על גיל ההתבגרות- זה לא נגדי(ההורה), זה בעדם.(בני העשרה. ודוגמא נוספת שממחישה את הגדילה. כששוחים בבריכה מקבלים תנופה מדחיפת הקיר . כך הדבר בגיל ההתבגרות- האני הפנימי-אישי-ייחודי נבנה עי' הדיפת הקיר (ההורים וההתנגדות אליהם). ולהיות אופטימיים- זה עובר. חג שמח. יופי של מאמר. ענת מנור , מאמנת משפחתית

(17) שרון, 10/2/2011 13:05

כתבה מעולה

כתבה מעולה ועצות נהדרות אבל לפעמים קשה לביצוע בתי בת ה-15 עלמה מקסימה חכמה ויפה עד מאוד יכולה להביא אותי להתמוטטות. אני אומרת לה "אל תאכלי לפני הארוחה או "תלכי לישון בזמן" והיא תסתכל לי בעיניים ותעשה ההיפך. אם הייתי מקבלת שקל על כל "סליחה , אמא"הייתי מיליונרית

אתי הרטוך, 11/10/2011 18:05

אל ייאוש

אני אם לשלושה מתבגרים ואני לגמרי מזזדהה עם התחושות שלך. מה שאני משתדלת להזכיר לעצמי זה שגם אם הם עושים את ההיפך, עדיין מה שאנו אומרים להם או מראים להם (דרך דוגמא אישית) משפיע עליהם. גם אם לא חשים זאת בטווח הקצר, הדברים משפיעים, ללא ספק...

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub