איך שהנציגה סיימה, ידעת שאת השיחה הזו אתה הולך לקחת עד לתחנה האחרונה שלך:

היא הייתה קצרה, לקונית ובסך הכול בקשה להזמין אותך לראיון אצל המוסד השני שסימנת אבל מבחינתך ידעת מה זה אומר:

לא התקבלת לבחירה הראשונה שלך. כל התוכניות, החלומות, ללכת ביחד עם החברים הכי טובים שלך ולהיות 'חבורה' בחטיבה החדשה התנדפו להם לאוויר, משאירים את הלב שלך מעוך כאילו מישהו לקח אותו והכניס אותו לבלנדר גרמני.

ההורים שלך הסתכלו עליך בדאגה, שותקים, מנסים למצוא את המילים שאמורות להסביר לך בדיפלומטית אוהבת שזה לא אתה, זה הם. בלילה לפני השינה, כשעמדת מול המראה וראית את הדימוי העצמי שלך כאילו ירד מזירת האגרוף וחטף פיצוצים לפנים, ידעת והרגשת שמשהו בך נסדק. נשבר. הביטחון שלך שכב על הרצפה, מובס, מושפל ואבוד.

*

אח שלי היקר, יודע מה מבאס בכל העניין הזה? שמצד האמת הדחייה שלך לא קשורה בכלל אליך ואל מי ומה שאתה אלא לגמרי אליהם ולמוסד שהחליט שאתה לא מתאים למספר המשקפיים שדרכו הם ראו אותך. אז מה זה אומר? שאתה פחות טוב? שאתה לא מוצלח? שתגיע פחות רחוק מחברים שלך שכן התקבלו?

בוא תשמע סיפור על עוד בחור צעיר שלא רק שהוא נדחה מהבחירה הראשונה, אלא גם השנייה חשבה שהוא לא מתאים לה עד שלבסוף הוא הצליח להתקבל בבחירה השלישית. אין כמו הסיפור הזה לתת פרופורציות בעניין הדחיות והקבלות לחטיבה:

הדראפט בNBA (ליגת הכדורסל המקצועני) הוא הליך שיש בו יותר מן הדמיון להליך הקבלה לחטיבות: קבוצות הNBA יכולות לבחור אחת לשנה איזה שחקן הן רוצות מבין שחקני המכללות (הקולג'ים) וכן משאר קבוצות העולם לפי הסדר: בדרך כלל הקבוצה שסיימה במקום הגרוע ביותר בוחרת ראשונה וכן הלאה.

1984 - שחקן נהדר בשם מייקל ג'ורדן בטוח שהוא הולך להיבחר ראשון. לאכזבתו יוסטון בחרה שחקן אחר לפניו:האקים אולג'וואן. לא בגלל שג'ורדן לא היה טוב, אלא באותו זמן האקים אולג'וואן יותר התאים לדרישות של הקבוצה. בבחירה השנייה הגיעה ההפתעה האמיתית כאשר קבוצת פורטלנד בחרה בכדורסלן בשם סם בואי - שכמעט אף אחד לא שמע על קיומו. בכל פעם שעולה הספור הזה, מציינים מחדש את בחירותו ההזויה לפני מייקל ג'ורדן.

בוא נחשוב על הרגע המיוחד הזה, כשמייקל ג'ורדן הנחשב לשחקן הכדורסל הטוב ביותר בכל הזמנים יושב ורואה איך פורטלנד מעדיפה מישהו אחר על פניו: למה היא עשתה את זה? רק אלוהים יודע, אחרת הפספוס של פורטלנד לא היה נחשב לפדיחה הגדולה בהיסטוריה של קבוצת כדורסל.

בחזרה לג'ורדן המתוסכל ,שיושב, מסתכל מול המראה פגוע ולא מבין: מה לעזאזל לא בסדר עם המשחק שלו? אולי זו הקליעה מבחוץ? אולי זה הניתור? אולי הוא לא יודע לשמור טוב? (ג'ורדן נבחר תשע פעמים לחמישיית ההגנה של הליגה) אולי הוא בכלל לא כזה אתלטי כמו שהוא חשב?

ועכשיו למציאות: נראה לך? ג'ורדן ורחמים עצמיים מעולם לא הלכו ביחד. מעבר ליכולות הפנומנליות שלו, הצטיין מייקל ג'ורדן בנחישות שלא ראתה אף אחד ממטר. הוא פשוט הסתכל במראה, התפוצץ מצחוק ופלט איזה משפט: "איזה מסכנים..." והמשיך הלאה לעבר הבחירה השלישית שכן רצו אותו: ה'שיקאגו בולס'.

וכל השאר היסטוריה.

*

מודעים לכמות היזמים, מפורסמים והאנשים שהפכו את העולם וקיבלו מכתבי דחייה מאין ספור מוסדות בעולם שתופסים אחר כך את הראש ולא מבינים איך הם וויתרו על יהלומים כאלו?

יודעים כמה סופרים, רופאים, מדעני גרעין, חוקרים והוגי דיעות קיבלו מכתבים שלילים ממקומות שתקרת הזכוכית שלהם לא ידעה לזהות את הכישרון והיצירתיות של אלו שהם דחו ואח"כ הם קיבלו הביתה את גביע הטיפשות?

מה כל זה אומר? שלא רק שהמוסדות שהביאו מכתב דחייה מסוים היו מקבלים מכתב דחייה בעצמם מאיגוד הנביאים והרציונליים, אלא שמעבר להרגשה הלא נעימה (שגם היא ניתנת לבחירה), אין בינם לבין ניבוי ההצלחה בחיים כלום.

לא קיבלו אותך? פספוס שלהם. יש כל כך הרבה מקומות נהדרים שבהם תוכל/י להתפתח ולממש את הכישרונות שלך. איך תדעו מהו המקום הנכון?

אותו מקום שיחייך אליך וידע להעריך אותך ואת המתנות שקבלת, הוא זה שגם יעניק לך כנפיים לעוף ולהרים את השמיים.

וזה שהחברים כן התקבלו ואתם לא, לא מלמד שהם יותר איכותיים, אלא : ייתכןשהנשמה שלהם מתדלקת בבנזין ושלך בסולר. או בגז. ולא רק שצריך להמתין לתחנה המתאימה אלא שמנוע שמכניסים לו דלק לא נכון יכול גם להידפק.

אומרים שהרגע שבו אלוהים החליט להביא אותך לעולם, הוא הרגע שבו הוחלט שהעולם פשוט לא יכול להסתדר בלעדיך כי ישנו חלק בעולם שאת/ה ורק את/ה, עם התכונות וכוחות הנפש שלך יכול/ה למלא.

ואת זה גם מיליון מכתבי דחייה לא יוכלו לשנות.