רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

הורות

הארוחה המשפחתית

ח׳ בכסלו ה׳תשע״ז ח׳ בכסלו ה׳תשע״ז 08/12/2016 | מאת אמונה ברוורמן

אם אנחנו רוצים זמן איכות עם הילדים שלנו, צריך לארגן את סדר היום שלנו בהתאם.

כולם יודעים כמה חשוב שבני המשפחה יאכלו יחד – חלק מהתועלות התפרסמו בדו"ח 2011 של "המרכז הלאומי האמריקאי להתמכרויות ושימוש בחומרים ממכרים": ציונים טובים יותר, פחות השמנה, פחות התמכרויות, קשר טוב יותר עם ההורים ובריאות נפשית טובה יותר. אפילו ארוחה משפחתית אחת בשבוע (אולי שבת?) יוצרת שינוי גדול (למעשה, ירידה של 15% בסיכון לשימוש בסמים וירידה בתופעות דיכאוניות ובפשיעה).

 

זה נראה כמו פתרון קסם פשוט, שאינו דורש מחשבה, למגוון בעיות רציניות. ובכל זאת, משפחות רבות מתקשות מאוד ליישם אותו.

 

אני חייבת להתוודות שהילדים שלי מעולם לא עסקו בפעילויות ספורט קבוצתיות. למרות שנהגתי במיניוואן, מעולם לא ליוויתי את ילדיי למגרש הכדורגל. מערכת החוגים שלהם הייתה מינימאלית, אך מלבד לתקופות לחץ של הופעות בית ספריות, המשפחה שלנו אכלה יחד בכל ערב.

 

אני לא מחפשת שבחים. זה באמת לא היה הישג קשה מדי. למזלנו, משרדו של בעלי נמצא במרחק 5 דקות נסיעה מהבית. הוא יכול לחזור הביתה לארוחת ערב (אמבטיות, סיפורים ושיעורי בית, תלוי בגיל), ואחר כך לחזור למשרדו או לצאת ללמד. זאת אמנם הייתה החלטה משותפת שלנו, אבל לא היה קשה לי ליישם אותה.

  

אם זמן איכות עם הילדים הוא דבר חשוב, אז אנו צריכים לתכנן את סדר היום שלנו בהתאם

אולם עבור משפחות שלילדיהם יש תחומי עניין רבים ומגוונים, שאינם כלולים במערכת הלימודים – עצם ההקפצות, רכישת הציוד ושמירה על ניקיונו, נוכחות במשחקים ובהופעות –  כל אלה יכולים להוות סיוט לוגיסטי.

 

איך אפשר להכניס ללו"ז גם את הסעודה המשפחתית הכל כך חשובה? (אולי שבת?)

 

אז אם רוצים לערוך שינוי כזה בחיים, שואלים שאלה חדשה, "כמה זמן צריכה להימשך הארוחה?"

נראה לי שזאת שאלה של סדר עדיפויות.

 

למה אנו מניחים שארוחה משפחתית צריכה להידחף בין כל שאר הפעילויות? האם איננו יכולים להפוך את ההנחה על ראשה ולשאול איך דוחפים את כל הפעילויות האלה מסביב לארוחה המשפחתית שלנו? ודאי שפעילות ספורט קבוצתית יכולה להיות חוויה נפלאה לילדים, ושיש הרבה מה ללמוד מזה, אולם לכמה שעות פעילות ספורטיבית או חוגים אנחנו באמת זקוקים לאחר שעות הלימודים? האם שעה אחת לא מספיקה? האם לחוגים האלה יש אותה רשימת תועלות כמו לארוחות המשפחתיות?

 

אולי הנקודה פה היא: מה הילדים רוצים, מה כולם עושים או אולי השם הטוב שלנו?

 

אני מאמינה שלא כל ארוחה משפחתית שהיא, ולא משנה כמה היא קצרה, מועילה באותה מידה. אני חושבת שחייבת להיות התחייבות לזמן מינימאלי כלשהו. אם אתם יוצאים לנופש, בדרך כלל דרוש יום שלם רק כדי להירגע ולהשתחרר. זמן הארוחה לא כל כך שונה מזה. קודם צריכים להשתחרר, ואז להירגע, להחליף הילוך ולדבר עם המשפחה שלנו. אני חושבת שארוחה של 8 דקות לא מאפשרת את כל זה.

 

אי אפשר להשיג זמן איכות בלי להקציב לו מספיק זמן

 בדומה לכך, מעולם לא קניתי את המנטרה של "לא חשוב הכמות, העיקר האיכות". אי אפשר להשיג זמן איכות בלי להקציב לו מספיק כמות של זמן. ילדים ומערכות יחסים אינם מתגים שניתן להדליק ולכבות כרצוננו. אולי הם צריכים לשבת בשקט 20 דקות ליד שולחן האוכל, לפני שיהיו מוכנים לדבר. למעשה, אולי הם היו רוצים לפנות אלינו דווקא ב-10:30 בלילה, כשמשהו עולה להם בראש – ואז, האם נהיה בבית? האם אנו זמינים? הרבה פעמים, הנושאים הרציניים עולים רק אחרי ששיעורי הבית נעשו והיום עומד להסתיים. 

הארוחה המשותפת היא מיקרוקוסמוס של החוויה הזאת. אי אפשר לזרז אותה. מובן שאיננו יכולים לערוך סעודות ממושכות כל יום (אולי בשבת?), ולא כולם עובדים קרוב לבית. צריכים למצוא פשרות. אולם בואו נהיה כנים ומציאותיים. חייבים לבחון את סדרי העדיפויות שלנו. אם מה שאנו רוצים באמת הוא זמן איכות עם הילדים שלנו, ובעיקר ארוחות עם הילדים שלנו, צריך לארגן את סדר היום שלנו בהתאם. 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן