לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




על קנאת אחים והזדמנות הורית

על קנאת אחים והזדמנות הורית

החופש הגדול עוד מעט מגיע לסיומו והמריבות אולי כבר עברו שיאים. כיצד מרגיעים את המהומה ומחזירים את הבית לשלוות "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד".?

מאת

"אמא!!!!" – נשמעת צרחה קולנית במיוחד מחדר הילדים – "יהודה מציק לי", ואת, היודעת שעוד רגע העניינים יגלשו להם למהומת אחים חסרת מעצורים אצה רצה לך מקצה הבית להפריד בין הניצים ולהשכין שלום בית...

אז כן, נכון, מריבות אחים אינן פוסחות כמעט על אף משפחה, ואין הורה שיוצא פטור ממצוות השכנת שלום בין ילדיו... אולי דווקא בזמן החופש, כשהילדים שוהים כל כך הרבה ביחד, היחסים הקשים בין האחים מתבטאים ביתר שאת.

קנאת אחים מוזכרת לא מעט בתורה; קין והבל, יעקב ועשו, יוסף ואחיו ועוד, אך העובדה שאנו מכירים את סיפורי התורה הנוגעים לנגע זה וכיצד אבותינו ואמותינו הקדושים נאלצו אף הם להתמודד עם דילמות אלו, לא בהכרח מקלה או מלמדת אותנו כיצד מרגיעים את המהומה ומחזירים את הבית לשלוות "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד".

קנאה היא רגש קשה ואכזרי, ולא סתם רמזו לנו חז"ל כי היא נמנית בין שלושת התכונות המוציאות את האדם מן העולם. הקנאה מורכבת משני חלקים, ושניהם סובייקטיביים לחלוטין; מחד, התחושה שאני לא מקבל את מה שמגיע לי ומאידך, מדוע השני מקבל יותר ממני? בעיניו של ילד גם אירועים קטנים יכולים להתפרש כקיפוח, כגון אח שזכה כרגע לתשומת לב יתרה, זה שקיבל מנת שניצל גדולה יותר, לראשון שזוכה לחיבוקה של אמא...

הילד שעדיין אינו יודע לתת שם לרגשותיו ולספר לנו כיצד הוא מרגיש ("אבא, אני מרגיש שאתה נותן יותר תשומת לאחי מאשר לי. אני מרגיש שאתה אוהב אותם ואותי לא") מעביר את התחושות האלו למימד ההתנהגות:  ו"ַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" (בראשית ד', ח). כמה קשה לילדים לראות כי הורה אוהב את אחד מהאחים יותר מאשר אותם; וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו--כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים: וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו--וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם". התגובה הקשה לא מאחרת לבוא: "וַיִּרְאוּ אֹתוֹ, מֵרָחֹק; וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם, וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ "(בראשית ל"ז, ג-יח).

עצם ההקשבה לתחושותיו של הילד נותנת לנו הצצה נדירה לעולמו הפנימי העמוק ולנשמתו ואפשרות להכיר את הלכי רוחו ומחשבותיו וידיעה ברורה יותר "כיצד לחנוך אותו על פי דרכו" (משלי כ"ב, ו).. ולעיתים, עצם ההקשבה עצמה לחוויה האישית של הילד, שההורה מפנה לילדו, כבר מהווה פתרון נפלא לתחושת הקיפוח והקנאה, בפרט כשההקשבה מגיעה עם זמן איכות ייחודי עם כל ילד בנפרד, ללא שיפוטיות וביקורת ("אתה מדבר שטויות".... "זה רק נדמה לך", "אתה מקבל הרבה יותר מתנות מכל ילד אחר בבית הזה"... וכיו"ב).

האם לא היינו רוצים, גם כאנשים מבוגרים, שיהיו סביבנו אנשים הנותנים לנו מתנות יקרות ערך אלו? וכיצד אנו חשים כשזה לא קורה?

אולם לא די בכך. אחד הפתרונות היפים והמאתגרים לקנאת אחים, היא למצוא את הייחודי שבכל ילד, ולתת לכך ביטוי מוחשי בזמן הנכון. "תנו רבנן: שלושה שותפין יש באדם – "הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו" (נדה לא ע"א).  ממשיכה הגמרא ומפרטת אילו חלקים באים לאדם מאביו, אילו מאמו ואילו מהאלוקים. הגמרא מסבירה שדרשה זו באה להדגיש את חלקו של האל ביצירת האדם: בכל אחד מאיתנו נשמה ייחודית שבאה מתחת לכסא הכבוד, בה טמונה יכולת ייחודית, אינטליגנציה מסויימת, כישורים מיוחדים, שלא בהכרח קיימים אצל אחיו, ובעולם הזה אין שתי נשמות זהות, גם אם נולדו לאותו אב ואם; כאשר הילד יודע כי ההורה מכיר אותו ואת יכולותיו, כישוריו ועוצמותיו, ונותן להן מקום וביטוי בחיי הבית והמשפחה, חווית הקנאה מתמעטת או מתבטלת לחלוטין. כי את חווית הקיפוח תופסת כרגע חוויה שונה לחלוטין; מישהו בעולם הזה רואה אותי, נותן לגיטימציה לרגשותי, מכיר בייחודיותי, מבין אותי, מטפח את הזהות האישית שלי (ולא על חשבון האחר), קשוב אלי. האם יש משהו יותר נפלא מכך? האם לא היינו רוצים, גם כאנשים מבוגרים, שיהיו סביבנו אנשים הנותנים לנו מתנות יקרות ערך אלו? וכיצד אנו חשים כשזה לא קורה? כשאנו חשים שקופים, בלתי נראים, מובנים מאליהם, וכשהאחר לא נותן לגיטימציה למי שאנו, לרגשותינו, מחשבותינו, תחושותינו וצרכינו?. בוודאי רגשות של דכדוך, עצב, ייאוש, חוסר אונים ואין מוצא אופפות אתכם.

ואם אנו כמבוגרים חשים כך, תארו לעצמכם מה מתחולל בנפשו של ילד שכך הוא מרגיש, מבלי שיש לו את הכלים להביע את כל זאת ולעשות משהו על מנת שכל זה ישתנה. הוא מסתכל עלינו, על הוריו האמורים לדאוג לרווחתו הנפשית ולצרכיו, ובאופן הטבעי ביותר מצפה שנבין את כל זאת גם מבלי שיאמר דבר.

כשאנו כהורים מפסיקים להבהל מרגש הקנאה ותוצאותיו בהעלאת מפלס הכעסים, העלבונות והצעקות בבית, ומתחילים להתייחס אליו כאל הזדמנות לגלות לילד את ייחודו ומקומו בעולם הזה, אנו זוכים "על הדרך" בחיזוק הבטחון של כל אחד מילדינו, העצמת זהותו הייחודית על כל יכולותיה, כישוריה ומעלותיה, צמצום חווית החוסר והאדרת חווית "היש" וההודיה לשם שנתן לנו כהורים מגוון של נשמות ייחודיות שדרכנו יתחזקו ויפלסו דרכן בעוז ובטחון בעולם זה.

 

 

תרי וינברג MA

ייעוץ פסיכולוגי אישי זוגי ומשפחתי

www.terrywein.com

 

054-6630613 

28/8/2016

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub