רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

הורות

מריבות לעיני הילדים

י׳ באייר ה׳תשע״ו י׳ באייר ה׳תשע״ו 18/05/2016 | מאת אמונה ברוורמן

ילדים צריכים לראות קצת מחלוקות – ופתרון ידידותי של קונפליקטים.

מאז ומתמיד זה היה כלל ברור: לא לריב לעיני הילדים. אולם, כמו כל כלל נוקשה אחר, צריכים לעתים להגמיש ולהתאים גם אותו.

למרות שכל המומחים בתחום טוענים שמריבות רציניות אינן אמורות להתבצע בנוכחותם של הילדים – לא צעקות, לא צרחות ואפילו לא שתיקה רועמת, לא שיחות על עתיד הקשר הזוגי או על הצורך לחנך את הילדים – פסיכולוגים, יועצים ומחנכים רבים סוברים היום שילדים יכולים וצריכים לראות גם קצת חוסר הסכמה, ודרכים ידידותיות לפתרון סכסוכים.

ילדים שאף פעם לא ראו ויכוחים בין ההורים, ומאמינים שזה בעצם אף פעם לא קורה, עלולים להיות חסרי מוכנות לאתגרי החיים.

מתחים, מחלוקות ופשרות הם מרכיב בכל מערכות היחסים, ולא משנה אם מדובר בקשר משפחתי, בידידות, בקשר במסגרת העבודה או במערכת זוגית. ילדים צריכים לדעת שמידה מסוימת של "מריבה" היא נורמלית, כך שלא ייבהלו או יזדעזעו בפעם הראשונה שבה יתקלו בתופעה, וכדי שיוכלו לרכוש את הכלים הפסיכולוגיים הדרושים להתמודדות עם לחץ, ותהיה להם הכרות מעשית עם דרכי פשרה.

ילדים צריכים לראות שמערכת היחסים יכולה לשרוד מחלוקות, ומעבר לכך – לפעמים אפילו מתחזקת מהן. הורים צריכים לתת דוגמא למריבות לא כואבות, לדיון רגוע ולפתרון קונפליקטים באוירה מכבדת.

לא יתכן לחיות עם אדם אחר ולא לריב. אחים רבים. הורים וילדים רבים. חברים לחדר רבים. בעלים ונשים רבים. זוהי תופעת לוואי בלתי נמנעת מחיים משותפים עם האחר. יהיה לא הגיוני ונאיבי לצפות לחיים נטולי מחלוקת.

הילדים נפגעים כשאנו מאבדים שליטה

השאלה היא איך מתמודדים עם הקונפליקטים. יש שמרגישים שהמשפחה שלהם צריכה להציג כלפי חוץ מראה מושלם. הם משקיעים המון בהעמדת פנים, ועלולים לדחוק את ילדיהם להתנהגות לא טבעית זאת, כדי לשמר את הפנטזיה. לא רק שהם מזיקים בכך לילדיהם, אלא הם טועים טעות חמורה בהבנת המציאות שלהם.

האדם האמיתי אינו מתגלה בתמונה המשופרת שהוא מראה לאחרים, באותו צילום רגעי וקצר, אלא בדרך בה הוא מתמודד יום יום באתגרים הבלתי פוסקים שמציבים החיים.

כשלילד נשפך החלב, האם אנו גוערים בו ושולחים אותו מבויש לחדרו, או שפשוט לוקחים כמה מגבות נייר ומנקים את זה, ומבינים שזה לא עניין רציני?

כשקערת הקרמיקה החדשה שלנו נופלת בטעות ונשברת (או נפגעת מכדור סורר), האם אנו צועקים על הילד ומאשימים אותו ברשלנות, או שאוספים את השברים ברוגע, עם חיוך על הפנים?

לחילופין, אם בן (בת) הזוג שלנו אומר או עושה משהו מעצבן, האם אנו מסוגלים לשמור על קור-רוח, ולדחות את השיחה הנחוצה לאחר כך?

זאת הדוגמא שהיינו רוצים לתת. לפעמים מעשים יותר חזקים ממילים.

ואם אנחנו בכל זאת מתעצבנים (למרות כל האזהרות), האם אנו מתנצלים אחר כך? והאם הילדים שלנו שומעים אותנו?

ילדים אינם נפגעים מהמריבות כשלעצמן. הם נפגעים מכך שאנחנו מאבדים שליטה. הורים כעוסים, או הורים שתויים לשכרה, מפחידים את הילדים. אולם הורים שדרך קבע שומרים על אורך רוח, שליטה ורוגע תוך עיבוד וגישור ההבדלים וחילוקי דעות האישיים ואפילו המשמעותיים שביניהם, , מלמדים את ילדיהם שיעורים חיוניים לחיים.

האמת, הייתי שמחה להכיר את ההורים האידאליים האלה...

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן