לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




 ברכת ה

ברכת ה"דיינו"

כיצד לגדל ילדים שמחים.

מאת

האם שמתם לב כמה ילדים אינם מרוצים בימינו?

לא משנה כמה יש להם, לא משנה כמה אנחנו מתאמצים להעניק להם יותר, נראה שהם אף פעם לא שבעי רצון. הם אמורים להיות הילדים השמחים ביותר שחיו אי פעם. הם טסים לחו"ל, עושים טיולי ג'יפים במדבר, שוחים עם דולפינים... ובכל זאת נראה שהם אף פעם לא מרוצים.

לילדים בדורינו יש סמרטפונים, אייפדים, גיימבוי, בובות ברבי וחדר משחקים עמוס. הקיץ מביא עמו דיונים על קייטנות ומחנות, קניות עם רשימות ארוכות ביד או תכנון טיולים למקומות מרוחקים. ואפילו עם הקושי הכלכלי הנוכחי, המציאות היא שאנחנו מעדיפים לעשות מעל ומעבר ליכולותינו, ובלבד שילדינו לא ירגישו שחסר להם משהו.

לפני זמן מה התקשר אלי אבא אחד, וסיפר שבכל קיץ הוא שוכר למשפחה שלו בית במקום מקסים. מדובר בשכונה שבה חלק מהאנשים קונים דירות פאר, וחלקם שוכרים. למרות שהוא תמיד נהנה מבית הקיץ שלהם, בת השלוש עשרה שלו הבהירה היטב שהיא לא מרוצה.

בשעה 2 לפנות בוקר היא החליטה להתפוצץ.

"אני מתביישת בבית שאנחנו שוכרים בכל קיץ", היא יללה. "לכל החברים שלי יש בתים הרבה יותר טובים, למה אנחנו לא יכולים? אם גם הקיץ ניקח את אותו הבית כמו תמיד, אני לא ארצה שהחברים שלי יבואו לבקר. אני אפילו לא מעלה בדעתי להזמין אותם!"

היא ברחה לחדר וטרקה אחריה את הדלת, מותירה אחריה אב פגוע ונבוך.

"אני כל כך משתדל", הוא אמר לי. "מה היא חושבת? האם היא לא רואה כמה אני מתאמץ כדי להתפרנס?"

כיצד נלחמים בחוסר שביעות הרצון?

מובן שישנן סיבות רבות מדוע הילדים שלנו מתאמללים. יש שיאמרו שזו חוצפה נוראית, יותר מידי רכוש, חוסר מעורבות הורית או חינוך לקוי. אחרים יאמרו שאין מספיק זמן-איכות במשפחה, שילדים מרגישים שלא באמת מקבלים אותם כמו שהם, שחסר להם ביטחון עצמי או שהם סתם אגואיסטים.

# אנחנו מאמינים שככל שניתן יותר, כך הם יהיו יותר שמחים. זו טעות.

אולם שורש האומללות מונח בחיסרון בולט של הכרת תודה. כשילדים אינם מודעים למזלם הטוב, הם אינם מתחילים לראות כמה יש להם. הם פוסחים על כל הטוב - הגדול והקטן – ועם כל יום שחולף, מפתחים תחושה חזקה יותר של "מגיע לי".

אנחנו מאמינים שככל שניתן יותר, כך הם יהיו יותר שמחים.

לא נכון. האמת היא שככל שהם יעריכו יותר, ככה הם ישמחו יותר.

הסברתי לאותו אב שהגיע הזמן שהוא ישב עם בתו ויציג בפניה את הרעיון של 'דיינו'. בליל הסדר אנחנו מונים את רשימת החסדים שעשה עמנו אלוקים. אחרי כל חסד אנחנו עוצרים ואומרים: "דיינו" – זה היה מספיק לנו! אנחנו מעוּדדים לשים לב לכל מעשה נעלה של נתינה, ולהבין שכל מעשה כזה ראוי להערכה. אנחנו לא מקבלים שום דבר כמובן מאליו, אלא עוצרים וחושבים על הברכה של דיינו.

קיבלתי רשימה ארוכה להדהים שנערכה עבור אותה בת 13, ולהלן חלק ממנה:

  • יש לנו משפחה אוהבת.

  • יש לנו סבים וסבתות שאוהבים אותנו.

  • יש לנו בריאות טובה.

  • אנחנו שוכרים בכל קיץ בית חמוד בשכונה מדהימה.

  • נסענו לצרפת.

  • נסענו לאיטליה.

  • יצאנו לגלוש בחרמון.

  • אנחנו אוכלים במסעדות מעולות.

  • אנחנו נוסעים לאילת בכל חופשת חנוכה מאז שנולדת.

  • עשינו לך מסיבת בת מצוה מהממת.

  • אנחנו שולחים אותך למחנות קיץ מאז שלמדת בכתה ד'.

לאחר כל שורה אביה כתב "דיינו". ואז הוא הסביר לבת שלו, שהתברכה בהרבה יותר ממה שהיא אי פעם הבינה (והרבה יותר ממה שרובנו יכולים לדמיין), שהגיע הזמן להעריך את כל הטוב שיש לנו, במקום להתמקד במה שאנו מדמיינים שחסר לנו.

נשארה כאן עוד חוליה אחת – דוגמא מעשית של הורים שחיים מתוך המוטו של דיינו בחייהם האישיים. כשילדים שומעים שאמא או אבא כל הזמן מספרים בערגה על בתים של אחרים, מתארים בקנאה חופשות של אחרים, או משוחחים על לבוש וריהוט יוקרתי שיש לידידיהם, אנו שותלים בלבם את שורשיהם המכוערים של חוסר שביעות רצון ועצב.

כיצד נוכל ללמד את ברכת ה'דיינו' כשאנו עצמנו מבלים את ימינו בלרצות עוד ועוד?

חוסר שביעות הרצון יכול להיות גם בעיה של בני הזוג. הילדים חשים שההורים מתקוטטים ביניהם על כך שמגיע להם לקבל יותר בחייהם המשותפים. איכשהו, בכל קונפליקט, גם הבעל וגם האישה מרגישים שלא מעריכים אותם, ומבטאים תסכול שבן/בת הזוג שלהם אינו ממלא את חלקו.

אם אנחנו כל הזמן מתמקדים במה שבני הזוג שלנו לא עושים, במקום בכל הדברים הטובים שהם כן עושים, אנחנו הורסים במו ידינו את ערך הכרת הטוב במשפחתנו ובסופו של דבר גם את השמחה שהייתה יכולה להיות מנת חלקנו. חיינו מתמלאים בשליליות ואנחנו נהיים יותר ויותר מרירים ועצובים. בואו נפנים לליבנו את הלקח של דיינו. הגיע הזמן שכולנו נחשוב על הברכה שבדיינו.

10/1/2016

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) טל, 13/1/2016 07:35

כל כך נכון

(1) אנונימי, 12/1/2016 09:35

לא יאמן...

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub