לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




ט

ט"ו בשבט וגידול ילדים - מה הקשר?

במובן מסוים, הילדים שלנו הם הזרעים שקיבלנו משמיים כדי לגדל ולטפח, ושנמצאים באחריותנו הבלעדית. אז... איך עושים את זה הכי טוב שאפשר?

מאת

אין בעיני משל מתאים יותר לגידול ילדים, מטיפוחו של זרע לעץ. אלוקים הפקיד בידינו זרע יקר, כדי שנעזור לו להתפתח ולצמוח. אמנם איננו בוחרים איזה זרע נקבל, ואין לנו שליטה על תהליך צמיחתו, אולם במבחן המציאות, אנו פשוט עושים את הטוב ביותר שביכולתנו כדי להעניק לו את כל מה שהוא צריך כדי לצמוח ולשגשג, ועוקבים מהצד אחר צמיחתו. לכן כנראה קוראת התורה לצאצאים "זרע".

לעיתים נראה לנו, שחלק מאתנו קיבלו זרע שזקוק רק למעט השקעה ותשומת לב כדי לצמוח, בעוד שבידי אחרים הופקדו זרעים קצת יותר מורכבים. במצבים כאלה, אסור לנו להתייאש או לכעוס על הזרע או על מי שנתן לנו אותו, אלא לקבל באהבה את חלקנו במשימה המיוחדת. מובן שאם נצעק על הזרע, "מה הבעיה אתך? למה אתה לא יכול לגדול כבר?!" – התנהגות כזו עשויה רק לעכב את התפתחותו.

אם כך, למרות שאין לנו שליטה מתי ואם ילדינו יגדלו - התפקיד שלנו הוא להמשיך ולטפח אותם בכל עת, ככל יכולתנו. יש לקבלם באהבה כמו שהם; אנחנו משקים; אנחנו מספקים אור שמש. ואם לא מבחינים בצמיחה מידית – עדיין זה לא אומר ששום דבר לא קורה כרגע.

למעשה, תהליכי הצמיחה אינם מתחילים רק כשאנו מבחינים בנבט הפורץ ובוקע את פני השטח. הם התחילו חודשים קודם לכן, רק שהם לא היו גלויים לעין. שנה אחר שנה, אני רואה נערים בכיתה י"ב שצומחים ולומדים, למרות ביצועיהם העלובים בכתה י"א. האם הם התעוררו רק עכשיו? לא! פשוט לקח זמן עד שהבשילה בהם היכולת לעבד את כל הצמיחה וההתפתחות הפנימית לפעולה חיצונית.

הרב רפאל שמשון הירש זצ"ל מסביר בצורה מקסימה, שכאן מונחת משמעותו של חג ט"ו בשבט. בלשונו הפיוטית משהו, הוא כותב: "בתוך רוחות החורף העזות, רוח אביב קלילה מתעוררת לנשוב במעבדת החיים, ובעורקיהם של העצים המחוסנים והמטוהרים בגשם ובקור, מתחיל לאט לאט הלשד החדש לתת אותותיו, פעמי אביב..."

בסופו של דבר, חשוב לזכור שכל גילוי אהבה הוא קרן שמש נוספת

מבחינה מעשית, נראה לי שאילו היינו מחוברים יותר לתהליך הצמיחה האמיתי בילדינו בפרט, ובבני אדם בכלל, היינו מבחינים במצבו הפנימי האמיתי של הילד. הורים אומרים לי, שהם לא מבחינים בשום שינוי משמעותי, רק שאולי הוא מתנהג בבית בצורה קצת יותר מנומסת. בנקודה הזאת אני מתרגש ואומר, "וואו, נפלא! זה סימן ששינוי פנימי אמיתי מתרחש, הוא מתבגר!" לעומת זאת, דברים שליליים פורצים החוצה הרבה לפני שהם מבשילים, וכך ניתן להקדים ולהתערב, ולעזור.

כהורים וכמחנכים, אל לנו להתמקד בהצמחת פרי - אלא בטיפוח הזרע. אם מזרזים בדרך לא בריאה את השתיל להניב פירות, עוד לפני שהוא מוכן לכך -תיפגע תנובת הפרי בטווח הארוך, ופעמים רבות אף בטווח הקצר. אנחנו חייבים להתמקד באספקת שמש ומים רבים, ולאפשר לכל ילד ללבלב בדרכו ובזמנו.

בסופו של דבר, חשוב לזכור שכל גילוי אהבה הוא קרן שמש נוספת. כל מילה טובה היא טיפה נוספת של מים, כל התנסות חיובית תורמת למימוש הפוטנציאל של הזרע. ולהיפך, כל התנסות שלילית מזיקה.

אין ספק שאנו חיים בתקופה סוערת. רוחות הסער נושבות סביבנו בעוצמה גוברת והולכת, ובעוד עלינו לעשות את הטוב ביותר על מנת להגן על השתיל מהרס - הפתרון היחיד לטווח הארוך הוא גידול עץ בעל שורשים עמוקים וחזקים יותר. חייבים לעשות את הטוב ביותר על מנת להקנות לכל ילד תחושת ערך עצמי ואהבת הערכים של היהדות. אם לא - הוא עלול להיעקר מהרוח, מהיעדר שורשים שיעגנו אותו לאדמה.

לכן, הורים ומחנכים: נאמין היטב בפוטנציאל של כל זרע שהופקד בידינו. נדאג להעניק לו את כל מה שהוא צריך להתפתחותו. בסופו של דבר, בעזרת האל, זה יצמיח עץ מופלא המניב פירות נהדרים. יתכן שתהיה תקופת חורף ארוכה וממושכת, שבה שום דבר לא יפרוץ את פני השטח, אבל נבין שמאמצינו אינם לריק. הם יוצרים צמיחה. והכי חשוב, עלינו לזכור תמיד שלפעמים דווקא הפרי היקר ביותר מבשיל לאט...

31/1/2015

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-3 דיונים

(3) אהובה, 9/2/2017 21:18

תודה! הכתבה הזו באה לי בדיוק בזמן....

הכל כ"כ נכון וכתוב בצורה אמיתית ועמוקה! מאו נהניתי לקרוא ובמיוחד את הפסקה האחרונה, נתן לי כח. ובתקווה שתמיד נזכור זאת...

(2) יוני, 9/2/2017 08:11

יפה מאוד! תודה רבה!

(1) חנה בלאו, 1/2/2015 16:55

ט"ו בשבט

לכבוד: הרב משה דון קסטנבאום מאוד נהניתי לקרוא את הכתבה היא מאוד מעניינת וחשובה. אני מבקשת לצרף שיר ילדים שנכתב לט"ו בשבט, לכאורה שיר לשתיל שממחיש את המופיע בכתבה בפשטות וברוך. הוא מתאר הקבלה בין צמיחת שתיל לצמיחתו של ילד. אם מנסים להעמיק במילותיו מגלים מסרים חשובים ורבים כמו: אחריות, מסירות, שקדנות, אכפתיות, חריצות ועוד ועוד. לשיר מנגינה חביבה והוא אהוד מאוד על הילדים: העץ שלי / לחן: יוסף הדר מלים: אוריאל אופק בית א' בית ב' בט"ו בשבט נטעתי יום יום בו אטפלה, שתיל קטן ורך. אשקה ואזבל. טיף-מים לו נתתי יום יום אראה בפלא – הוא יצמח יפרח. שתילי הקט גדל. פזמון… פזמון… בית ג' בעוד שנים אבואה, פזמון לפלא מה אתמה: בט"ו בשבט בט"ו בשבט שתילי צמח גבוה, העץ שלי יפרח. לעץ אדיר קומה. פזמון… חנה בלאו

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub