לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




הילד הכועס

הילד הכועס

10 טיפים לחיזוק ההורים המתמודדים עם ילד אגרסיבי.

מאת

סלובי היקרה,

אני הולכת ומאבדת שליטה על בן ה-10 שלי. כאשר הוא רוצה משהו הוא דורש אותו בתוקפנות ובצרחות, ואם דרישותיו אינן מתמלאות, הוא רותח מזעם. אם אני נוזפת בו או מרחיקה אותו לזמן מה, הוא פורק את זעמו עלי ועל אחיו. הוא מדבר אלי בחוצפה רבה, וההתנהגות שלו משפיעה מאוד על כל המשפחה. נגמרו לי כל הרעיונות. אשמח בכל עצה שתוכלי לתת לי. אני מבולבלת לחלוטין.

תודה,

אמא שנמצאת בקצה החבל

סלובי משיבה:

באמת לא קל להתמודד עם ילד כועס. כמה שאנחנו מתאמצים להשפיע ולהדריך בצורה חיובית ובונה, נראה שהילד רק הולך ומתרחק יותר, ומבקש להוציא אותנו משלוותנו. כאשר הפער בינינו הולך וגדל, אנחנו מוצאים את עצמנו אבודים. הרבה פעמים אנחנו מרגישים שבא לנו פשוט להתפוצץ.

להלן 10 עצות מעשיות כיצד להתמודד עם ילד כועס:

1. אל תגיבו לכעס בכעס

כשאנחנו מתפרצים, צועקים או מציבים אולטימטומים רגשיים, אנחנו לא משיגים דבר. כשאנחנו מאבדים שליטה, אנחנו אומרים דברים שאנחנו לא מתכוונים אליהם ופעמים רבות מתחרטים אחר כך, וודאי שאיננו פותרים את הבעיה. למעשה אנחנו עלולים רק להגדיל את הנזק. הורים שצועקים, מעודדים את ילדיהם לצעוק חזרה בקול רם יותר או להתכנס בקונכיותיהם. זה לא קל, אבל צריך להתרגל להגיב במתינות!

2. אל תגיבו באופן גופני – כגון הכאה דחיפה וכו'

פעמים רבות הורים שואלים אותי ביחס להכאה. זה בדרך כלל נשמע ככה:

"ההורים שלי / חמי וחמותי / בעלי / אשתי, אומרים שמה שהילד צריך זאת מכה טובה. זה הדבר היחיד שפעל כשאנחנו היינו ילדים, וזה הדבר היחיד שיחזיר את הילד למקומו. זה לא נשמע טוב, אבל יש מקרים שזה פשוט בלתי נמנע".

מצטערת, היום זה פשוט לא ילך. אתם רק תלמדו את ילדיכם להכות כשהם כועסים או מתוסכלים, ותגלו שהילדים שלכם מתחילים להשתמש בידיהם זה נגד זה. לא תשיגו בכך כלום. שאלו את עצמכם כיצד הילד הזה יתמודד עם התסכולים שלו, כשהוא יהיה אב או בעל באחד הימים.

3. אל תיכנעו לנדנודים

כשילד רואה שנדנודים בלתי פוסקים מאלצים אתכם לסגת מעמדתכם, הוא לומד על איזה כפתור בדיוק כדאי ללחוץ. הוא מבין שהתבכיינות או סירוב לקבל את ה'לא' שלכם בתור תשובה סופית, יביאו לתוצאות הרצויות. בכל פעם שמשהו לא יתנהל כמו שהוא היה רוצה, הוא יכנס להתקף זעם, עד שתיכנעו. אין שום הבדל אם מדובר בילד או במתבגר, כהורים, אסור לכם לחשוש לומר 'לא'. כאשר אמרתם "לא", היו עקביים ודבקו בהחלטותיכם.

4. חכו לרגיעה ושוחחו על הנושא

חז"ל מלמדים אותנו לא לנסות לרצות אדם ברגע של כעס. הניסיון להסביר את עצמכם לילד באמצע ההתפרצות שלו, לא יניב את התוצאות הרצויות. השתמשו במספר מינימאלי של מלים ואמרו: "כשתהיה מוכן לדבר בצורה רגועה ומכובדת, אני אשמח להקשיב". לילדים קטנים יותר אפשר לומר שהם יכולים לשבת ב'מקום הירגעות' עד שההתפרצות תעבור. אין בעיה לומר לילדים גדולים יותר שהם זקוקים כעת לפסק זמן, ושתשמחו להקשיב להם ברגע שהם יהיו מוכנים לדבר. המטרה שלנו היא ללמד את הילדים למצוא דרך להרגיע את עצמם ברגעי כעס.

5. נסו לגלות את המניע

טוב לשאול את עצמכם: "מה עורר את ההתפרצות הזאת של הילד?" הרבה פעמים ילדים מתפרצים משום שהם מרגישים מבוכה, שהתעלמו מהם, לחץ, תסכול או עלבון. הם מגיבים בכעס משום שהם חסרי אונים. כעס הוא רגש, מה המקור שלו?

6. צרו פתרונות חלופיים

במקום סתם לבקר את התפרצויות הזעם או לנסות לרסן אתן, חפשו יחד אחר פתרונות טובים יותר. בזמן רגוע – ודאי שלא בעין הסערה – בקשו מילדכם למצוא פתרונות אחרים מלבד זעם. הסבירו לו שהוא יכול להיות חלק מהפתרון ולא הבעיה. עם זאת, אתם אלה שצריכים לספק לו את הכלים. אתם יכולים להחליף תפקידים או לדון יחד כיצד ניתן לטפל בקושי בצורה טובה יותר בפעם הבאה.

7. שימו לב לתגובה הגופנית שלכם

אם רק נשים לב, נגלה שהגוף שלו מזהיר אותנו לפני שאנחנו נכנסים לשטח אש בדרך אל חזור. אם נבחן את עצמנו מהצד נגלה שקצב פעימות הלב שלנו עולה, ושאנחנו מהדקים את הלסת או קומצים אגרופים. אנחנו נושמים אחרת, מצמצמים עיניים, ומתחילים לכעוס. ככל שנהיה מודעים יותר לסימני ההתראה של הגוף, נוכל ללמוד לבלום ברגע הנכון. זה יכול לשנות את החיים שלנו, משום שכך נוכל להימנע מתגובות כעוסות וחסרות שליטה.

8. הניחו לילדים להתנסות בכישלונות ותסכולים

יותר מידי ילדים בימינו אינם יודעים כיצד להתמודד עם כישלון ואכזבה. הם קורסים ברגע שהם חווים תבוסה. ההורים, מתוך הנחה שהם עוזרים, מתערבים כבר מימיהם הראשונים של ילדיהם, כדי לאפשר להם לגדול מאושרים וחופשיים מדאגה.

"לא יהיה לו קשה מידי להתמודד עם זה?"

"היא לא תהיה עצובה אם זה יקרה?"

אולם לא אלה החיים האמיתיים. במקום לעזור לילדים שלנו, אנחנו מעכבים אותם. כשילדים אינם יודעים כיצד להתמודד עם ציון נמוך, הפסד במשחק, תאריכי הגשת עבודות בלימודים או קשיים עם חברים, הם הופכים למתוסכלים וכעוסים. ילדים אלה נכנעים בקלות או מחכים שההורים שלהם יצילו את המצב.

רק מי שמתאמץ, מטפס ולפעמים אף מועד, יכול להעריך את הריגוש שבהצלחה. כולם חייבים להתמודד מידי פעם עם הפסד או אבדן. איננו יכולים לגונן על ילדינו לנצח.

9. שדרו אהבה

ילדים שחשים שדואגים להם, מרגישים בטוחים ומוגנים. אפילו כשהם כועסים, הם יודעים עמוק בתוכם שאוהבים אותם. לא משנה מה יקרה בחייהם, האמונה הזאת לעולם לא תשתנה. הראו לילדיכם שאתם אוהבים אותם, דרך גילוי עניין ברעיונותיהם ובתחומי העניין שלהם. נסו לשבת לאכול איתם כשאתם יכולים. הניחו את הטלפונים הניידים שלכם, והקשיבו להם באמת. שתפו אותם במחשבותיכם ושוחחו על היום שעבר עליכם. היו מעורבים בפעילויותיהם במקום סתם להקפיץ אותם אל הפעילות ובחזרה ממנה. חייכו, צחקו ואל תקחו את הכל כל כך ברצינות. הילדים שלכם ייהנו מזמן היחד, והקשר ביניכם יגדל ויתחזק. אל תחכו עד שייווצר ביניכם פער, ואז תשברו את הראש כיצד לגשר עליו.

10. דוגמא אישית

תשע העצות הראשונות חסרות משמעות כל עוד הילדים שלנו רואים כיצד אנחנו מאבדים שליטה במצבים מתסכלים או מאכזבים. הדרך בה אנחנו מתמודדים באתגרים שלנו, היא המוסר החזק ביותר.

בית רגוע הוא בית שמח. הבה נעזור לילדים שלנו לנווט את דרכם בחיים בצורה טובה וללמוד לשחרר את הכעס.

26/10/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 2 תגובות ב-2 דיונים

(2) אנונימי, 26/10/2014 22:45

נראה לי שבנך סובל מ-ADHD (קשב, ריכוז והיפראקטיביות)

שווה בדיקת נוירולוג כולל מבחן T.O.V.A. יש דרכי טיפול שונות לעניין.

(1) יוכי, 26/10/2014 14:10

תאוריה יפה אבל לא יעצת מה עם ילד שמשתולל מכעס.

היה אצלי אחיין של בעלי בן 6 וחצי (ביחד עם הוריו) הוא רק רצה לצרוך ממתקים ושטויות. כשקלטתי שהוא לא יאכל אוכל ורק ידרוש עוד שטויות והתנהגותו רק מתדרדרת אמרתי לו שרק יקבל ממתק אם יאכל משהו מזין קודם. הוא לא הסכים והשתולל-טרק-זרק-שבר, ובני (19) שניסה להרגיעו בעדינות ובחום זכה ממנו במכה שעיקמה לו את המשקפיים. הגבלתי את החופש שלו (האחיין) ע"י חיבוק מגביל (ובמקרה הזה לא נעים אך בהחלט בטיחות ולא חונק פיזית) והוא צרך(אמא מרביצים! אני נחנק!) והרביץ ונלחם איתי בכל כוחו. לא שחררתי אותו ומידי פעם אמרתי ל שאני לא ארביץ לו. אחרי "הרגעה" ממושכת לא מאד מוצלחת אבל מתישה קלטה אותו מתבגרת שלי ובאיזשהו שלב היא אמרה שיש צלחת ויש כוס ושהוא צריך רק לבחור מה לשים בהם ואז הוא הסכים לאכול טיפה עד שהיא טעתה ונתנה לו בכוס שוקו (כולל סוכר) והוא הפסיק לאכול ושבע מהשוקו אבל הוא נרגע מהוצאת האנרגיה והיה סביר שאר היום. כפי שמשתמע ההורים לא התערבו, לבקשת בעלי, האב שמגיב במכות "חינוכיות"(=לא מכעס אלא במטרה להרתיע) אך קשה לנו לסבול את זה בבית והאם לא בריאה (תקופה קשה). הילד הזה לא רגיל לקבל גבולות מחוץ למסגרת הלימודית שלו ואני חוששת שגם שם השנה המצב מחמיר -הוא התחיל כיתה א'. שאלתי הוא איך נכון להשתלט על מצבים כאלו במיוחד כשאני לבד איתו ואין צוות (שחלקם מפריעים וחלקם עוזרים). איך להגיב כשהוא משתולל כי הוא לא קיבל את מה שרצה ולפעמים זה גם בלחץ של זמן להביא אותו בזמן להסעה ואין זמן למאבק כזה? הרבה פעמים הוא קיבל כל מה שהיה משתיק אותו כדי שנצליח להשיג שקט ולהצליח לצאת איתו לפני שהערבי שמסיע הסעות מהעירייה לא יברח וישאיר אותו לנו להביא בעצמינו. בחופש הרבה פעמים לא קבעתי עם ההסעה כדי למצוא זמן איכות בנסיעה באוטובוס. מה שאני כן יודעת זה שלא מועיל לו פחד ממכות ובהחלט לא מועיל לו שהוא מקבל כל מה שמתחשק לו. ואיך מגיבים כשצריך להשיג משמעת ומסביב מבוגרים ומתבגרים עם דעות שונות (יותר ממספר הנוכחים) בסביבה וזה מאד לא מרשים התוצאות המיידיות של הגבלת ילד או מניעת נזקים שונים?

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub