לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: נח
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




חינוך בשיטת המקל והגזר - אין דבר כזה!

חינוך בשיטת המקל והגזר - אין דבר כזה!

תגמול או עונש. שיטת החינוך שפשוט לא עובדת.

מאת

שיטת המקל והגזר מוכרת כמעט לכל הורה. לאיזה הורה לא בא לפעמים להעניש את הבן שהרגיז או הכעיס אותו, ומי לא מכיר את הצורך בפיצוי הילד על התנהגות טובה?

כן, כולנו נוהגים מדי פעם לתת חיזוקים או עונשים, אך לא על זה אני רוצה לדבר. אני מדברת על הורים שמאמינים שילדים לומדים רק אם הם מקבלים עונש או כפי שהם אומרים: "צריך לפגוע לו במקום הכואב. לקחת לו צעצוע, למנוע ממנו מפגש עם חבר - רק אז ילמד". הורים שלא משתמשים בעונש כרע הכרחי מדי פעם, אלא כשיטת חינוך.

צריך לעצור ולבחון את האפקטיביות וההצלחה בשיטות החינוך שלנו

כמלווה ומדריכת הורים אני שואלת הורים שנוהגים לתת עונשים: האם העונש עזר? האם הילד שינה את התנהגותו לאחר שאסרתם עליו לצאת עם חבריו לשחק? הם בדרך כלל עונים שאכן העונש עזר, אך למחרת הוא שוב זרק את חפציו באמצע הסלון, או השאיר את הצלחת על השולחן, או שוב חזר הביתה מאוחר. במילים אחרות, זה לא עזר כלל.

כל אחד מאיתנו, אם יתבקש, יוכל להעלות זיכרון של התחושה אותה הוא חש לאחר שקיבל עונש. זו בדרך כלל תחושה לא נעימה, כואבת ולעיתים אף משפילה (תלוי בעוצמת העונש).

שיטה זו, כשיטה, כמעט עברה מן העולם. הורים כבר יודעים שחינוך והפנמת ערכים לא ניתן ללמד בדרך של כוח ושליטה. היום בעידן בו הערכים המובילים הם כבוד, שוויון, ערך וקבלה, אין לשיטה זו מקום.

השיטה הזו יותר מזכירה אילוף. בכל פעם שהכלבלב מצליח להרים את שתי רגליו הקדמיות הוא מקבל עצם, ובכל פעם בה הוא נכשל במשימה, המאלף כבר ינקוט בדרך שתגרום לבעל החיים להבין שהוא טעה.

אני יודעת מעט מאד על אילוף, אך מטרת המאלפים ברורה - לעורר מוטיבציה אצל בעלי החיים. לגרום להם לכשקש בזנב כשהם מתבקשים, או למנוע מהם לעשות פעולה לא רצויה. עליהם זה עובד. אבל בעיני, זו שיטה פסולה מעיקרה ביחס לבעלי חיים, וודאי וודאי שביחס לילדים.

הורים לילדים מתבגרים יכולים להעיד על כך שמגיע שלב שבו העונשים כבר לא עוזרים - כלל וכלל לא! כל זמן שהילד קטן וחסר אונים, הורים יכולים לנצל את הנחיתות שלו, וזה אולי מצליח להם. אך זה זמני. הזמן עובר וילד בריא בנפשו יסרב לשאת את ההשפלה שהוא חש בזמן עונש.

גם בפרס יש משהו לא מכבד. "הא לך 20 ש"ח כי התנהגת יפה היום". כן, גם נתינת הפרס באה ממקום של התנשאות. אני אבא שלך, ויש לי את היכולת לשלוט בך ובהתנהגותך על ידי גזרים למיניהם – כסף, מתנות... גם יעילות הפרס מוטלת בספק. הורה שנותן פרסים יודע שעליו להגדיל את הפרס מעת לעת כדי להשיג את "התועלת" המצופה.

לשמחת כולם, ובעיקר לשמחת הילדים, שיטת המקל והגזר הולכת ונעלמת. הורים ומחנכים מבינים שזו לא שיטת חינוך ראויה, ובודאי לא מועילה. המחיר כבד.

כהורים תרצו בודאי להיות מקור השפעה והשראה לילדים, תרצו ליצור בבית אווירה של אהבה שמחה כבוד קבלה. ערכים נפלאים אלו לא יכולים להתממש כל עוד יהיה שימוש בשיטת המקל והגזר.

הצורך בסדר, כבוד, התחשבות בזולת ואחריות איננו מוטל בספק. אלו ערכים שעלינו, כהורים, להנחיל לילדים. ברור לכל, שילדים ומבוגרים כאחד מתנהלים ומתפקדים טוב יותר כאשר ישנה מסגרת קבועה וידועה של חוקים וכללים. ללא סדר אנחנו הולכים לאיבוד. תארו לעצמכם צומת ללא רמזורים....

דרך העונש או הפיצוי יכולה להועיל לפעמים לטווח הקצר, אך היא לא תגרום לילד לרצות להיות באמת מושפע מהוריו. עונש לא יכול לגרום באמת לילד שלא לחזור על מעשיו, וכאמור עלול גם להזיק לרגשותיו של הילד.

אני רוצה להציע אפשרות אחרת, שהיא גם מכבדת, וגם מאפשרת למידה – עיקרון המוכר בשמו "תוצאה טבעית". זהו כלי חינוכי שבבסיסו עומדת האמונה בטבע האדם, שהוא לא יעשה מרצונו דבר שברור לו כי הוא לרעתו. את הידיעה הזו, מה לרעתו ומה לטובתו, הוא ילמד מההתנסות בתוצאות מעשיו. לכל מעשה יש תוצאה. מהתוצאות אותן חווה הילד הוא לומד לקחת 100% אחריות על מעשיו. לא הפחד או הרצון לקבל פרס הם שיגרמו לו להתנהג כך או אחרת. יש לו את הבחירה מה יעשה בפעם הבאה.

והנה מספר דוגמאות: אם ילד נגע במגהץ החם, למרות אזהרות אמו. מה יכול להיות שיעור יותר טוב מאשר הכוויה שעל האצבע. מובן שזוהי דוגמא קיצונית שלעולם לא ניזום לכתחילה, מחובתנו כהורים להגן על ילדינו ולא לאפשר להם להגיע למצב של סכנה ממשית. אבל זו דוגמא ממחישה שנסיון אישי חזק יותר מכל, ותפקידנו כהורים לסייע לילד להתנסות בסביבה בטוחה.

מובן שלמידה אפקטיבית מתוצאה טבעית תהיה מותנית בכך שההורה לא ינצל את המצב להטפת מוסר, ולכל סוגי ה "אמרתי לך", או ה"מגיע לך, למה לא הקשבת לי" למיניהם. נהפוך הוא, השתתפות אמיתית וכנה בצערו של הילד על הכוויה או על הנזק שנגרם למשחק שלו, תאפשר לו ללמוד מניסיונו האישי לעתיד, והיותר חשוב הוא שזה נלמד באווירה טובה ואוהדת. "באמת לא נעים כשמקבלים כוויה - אני יכולה להביא לך משחה לשים על האצבע?"

ישנן תוצאות שהלמידה מהן מחייבת חשיבה ותכנון מראש. אלה הן תוצאות הגיוניות. אלו הם הסכמים שעורכים עם הילד. וכמו בכל הסכם חייבת להיות גם תוצאה של אי עמידה בהסכם.

לדוגמא: קובעים ומיידעים את כל בני המשפחה שארוחת הערב מוגשת בשעה שבע. קובעים גם מה יקרה למי שלא יגיע בזמן. זהו הסכם שנעשה בין הילדים להורים. את התוצאה כל משפחה בוחרת בעצמה. הנה מספר אפשרויות: מי שמאחר יכין את הארוחה לעצמו. יקבל רק כריך ולא ארוחה מלאה. חשוב מאד שלתוצאה יהיה קשר ישיר למעשה. זהו גם ההבדל המהותי בין עונש שנשלף ברגע של כעס לבין לתוצאה שחשבו עליה קודם. כל מי שמאחר לארוחה יודע מראש מה יקרה אם... הוא גם לומד לקחת אחריות, וגם מבין שכשהוא בוחר התנהגות הוא בוחר גם בתוצאה. גם פה חשוב שההורה יתאפק שלא להטיף או לכעוס, אלא יאפשר לתוצאה ללמד תוך התנסות וחוויה אישית.

בהצלחה!

18/5/2014

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 5 תגובות ב-5 דיונים

(5) שיר, 23/5/2014 05:55

אופס...יש דבר כזה!!!זו השיטה היחידה שקיימת..או אולי

תסבירי לילד בן 3 למה זה מסוכן ללכת בכביש..לגעת באש ועוד כהנה וכהנה...

(4) חיים, 20/5/2014 07:32

כל מילה בסלע!!! למרות זאת, הכתבה מעניינת..

(3) מי, 19/5/2014 05:46

כמו שכתבו לפני המאמר חסר מה התחליף

כדאי שיהיה מאמר ממשיך המסביר מה השיטה הנכונה היום

(2) דלית ברגר, 18/5/2014 14:15

אז מה כן?

זו לא חוכמה לפסול שיטה או דרך כלשהיא מבלי לתת מענה או תחליף. נכון שיטת המקל והגזר אולי נעלמת מן העולם כפי שציינת , אך יחד אתה נעלמים כל שאר הערכים : כבוד להורים , למבוגרים ולחברים, התחשבות ברגשות הזולת , שוויון , סובלנות , סבלנות ועוד וראיה לכך האלימות הגוברת ברחוב, בביתי הספר ,במשפחה בין אחים וכן הלאה..

(1) שרי, 18/5/2014 12:25

קודם כל

קודם כל, נראה לי ממש לא רציני להעלות מאמר שיש בו רק התנגדות לשיטה מסוימת ושלילתה באופן מוחלט מבלי להעלות פתרון ושיטה חלופית- דבר שציפיתי לו לאורך כל קריאת המאמר, והתפלאתי מאד בסיומו על העדרו. דבר שני, לענין שלילת עונשים- השאלה היא בהורה, האם הוא נותן ענש שאינו קשור למעשה, האם אינו מסביר את עצמו, האם משדר אילוף, או שנותן עונש\ תגמול בדרך של חינוך- דבר שיכול להיות מאד!!! זהו עונש או פרס שבאים כתוצאה של המעשה, באים עם הסבר על הטעות או הדבר הנכון שהיו פה-זוהי דרך שאנו רואים כבר בתורה. הרי כל מעשינו פה יתנו את משקל השכר והענש שנקבל בעוה"ב. לכל מעשה של האדם יש תוצאה!!!! ואם הקב"ה נוהג עמנו כך, ודאי שזו הדרך בה פועלת נפשו של האדם. ושוב- הכל תלוי סיטואציה ובמה שההורה משדר- חינוך או אילוף.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub