לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




ילדים ולחץ

ילדים ולחץ

אנחנו חיים בזמנים לא פשוטים, והלחץ משפיע גם על הילדים. כיצד נוכל לחזק את ילדינו?

מאת

משהו עובר על הילדים.

בשבוע שעבר פגשתי את דנה, ילדה מתוקה בת 11 שבאה לדבר אתי לפני בת המצווה שלה. אחרי ששוחחנו במשך כמה דקות, עיניה הנוצצות של דנה הרצינו. "סלובי, אני יכולה לספר לך משהו?"

"בטח חמודה, מה את רוצה לומר?"

"אני באמת מפחדת. אני מכירה אנשים חולים ופוחדת שמישהו שאני אוהבת יהיה חולה או שתהיה לו תאונה או משהו. ויש בכיתה שלי ילדים, ש... פיטרו את ההורים שלהם ועכשיו הם צריכים למכור את הבית ולעבור דירה, והם נורא עצובים. בלילה אני חושבת על כל זה ולא נרדמת, ומרגישה שיש לי פחד בפנים."

אנחנו דואגים למשרות שלנו, למשפחות, לעתיד, והילדים חשים במתח

אנחנו חיים בזמנים לא פשוטים. העולם שלנו משתנה באופן קיצוני, ולפעמים אנחנו חשים חסרי אונים. אנחנו חוששים למשרות, למשפחות ולעתיד שלנו, והילדים חשים במתח.

ילדים מרגישים את המתח של הוריהם, והופכים ללחוצים, עצובים ומתוסכלים. כמעט שליש מהילדים שרואיינו למחקר פסיכולוגי חדש, דווחו על לחץ מלווה בכאבי ראש או כאבי בטן. 91% מהילדים אמרו שהם יודעים שההורים שלהם לחוצים, בגלל שהם רואים אותם מתווכחים ומתלוננים או בגלל שאין להם זמן להיות איתם.

סו שלנברגר, כתבה בוול סטריט ג'ורנל ש"פער בין-דורי חדש צומח בין ההורים לילדיהם". היא מסכמת שהפער הזה אינו קשור לתפקידים בבית או לשעת כיבוי האורות, אלא ללחץ ולהשפעתו על ילדינו.

העצבנות מדבקת. קל לילדים לקלוט את המתח שלנו, ולהיכנס ללחץ בעצמם, ובזמנים לא פשוטים אלה, כמעט בלתי אפשרי לחיות חיים נטולי לחץ.

החיים מלאי התמודדויות. לפעמים אנחנו נאלצים להתעמת עם בעיות בריאות מפחידות, בעיות במערכות היחסים, לחץ עם הילדים או קשיים כלכליים. חלק מההורים מנסים להגן על ילדיהם מפני הסופה המתקרבת, אולם הילדים יודעים שמשהו קורה. הם רואים אל מעבר למעטה החיוכים הקפואים ולטון קולנו היציב מדי, ועוד יותר נבהלים כשהם מדמיינים את הגרוע ביותר ומנסים להאזין לשיחות המהוסות.

למרות שאסור לנו לספק לילדינו פרטים שאינם מתאימים לגילם, אנחנו חייבים להכיר בפחדים שלהם.

סופות מטבען גוועות. יום אחד הילדים שלנו יאלצו להתמודד עם קשיים משל עצמם. אם נדע כיצד ללמד את הילדים שלנו להתמודד עם לחץ בלי להתפרק, נספק להם כלים לחיים.

כיצד נוכל לחזק את הילדים שלנו בו בזמן שאנחנו מתאמצים לחזק את עצמנו?

אל תניחו ללחץ לחלחל

הילדים שלנו יודעים שאנחנו לחוצים, אפילו אם נראה לנו שהם לא. האווירה בבית מתוחה, ואפשר לחוש בה ברגע שנכנסים. כשאנחנו מוצפים קל לנו להתפרץ, והפתיל שלנו מתקצר.

"אמא, את יכולה לעזור לי להכין שיעורי בית?"

אבא, אתה יכול לשחק איתי כדורסל?"

"אחר כך! אנחנו עסוקים!!!"

לא התכוונתם לענות בכזה קול צורם, ואתם מרגישים רע כשאתם רואים איך הילדים שלכם מגיבים לתגובה הקשה שלכם. אבל מה אתם יכולים לעשות? אתם מוצפים, ואין לכם לא זמן ולא סבלנות.

נשמו עמוק. הודו שאתם עוברים תקופה לא קלה. דאגו לקחת לעצמכם קצת זמן שקט בכל יום, אפילו אם רק להליכה קצרה או לתפילה.

החליטו לא להניח ללחץ שלכם להשפיע לרעה על ילדיכם. הכעס שלכם רק הורס את הילדים ובו בזמן פוגע גם בכם.

הילדים שלכם רוצים תשובות. הרגיעו אותם שלמרות הקושי עמו אתם מתמודדים, האהבה שלכם נצחית וחסרת תנאים. הסבירו להם שאתם כאן בשבילם. אמרו להם שאתם עושים את הטוב ביותר שביכולתכם, ושבסוף הכל יהיה בסדר.

מצאו זמן לילדים שלכם

כשאנחנו עם הילדים, זה מראה להם שאנחנו אוהבים אותם. אנחנו לא צריכים לקחת אותם לחופשות אקזוטיות או למסעות מפנקים כדי לבטא את רגשותינו. מספיק לקרוא או לאפות יחד, לאכול יחד גלידה, לרכב יחד על אופניים, לשחק ביחד או לשבת יחד לארוחת ערב משפחתית. כל המעשים הקטנים האלה מרגיעים את הילדים, ומשדרים להם שאנחנו כאן בשבילם ושאנחנו נהנים מחברתם.

כשאנחנו עם הילדים זה מראה להם שאנחנו אוהבים אותם

אל תאבדו את חוש ההומור שלכם. צחקו בקול.

זמנים טובים יחד יוצרים זיכרונות של הנאה, להבדיל מזיכרונות כואבים של ילדות מלאת מתחים ורגשות שליליים.

תנו דוגמא אישית לגישה חיובית

הילדים שומעים את דבריכם, סופגים את המעשים שלכם ועוקבים אחר תגובותיכם. אם לא תניחו לקשיים לדכא אתכם, הילדים שלכם יאמצו בסופו של דבר את הגישה החיובית שלכם. הם ילמדו את העוצמה שבהתגמשות, וירכשו את היכולות שאנחנו מחדירים לבית כשאנחנו מתנגדים לכוח משיכתו של הפסימיזם. קל להניח לדאגה להפוך לחוסר אונים, ותוך כדי כך לאבד את האמונה.

נכון. הרבה יותר קל לדבר מאשר לעשות. אבל כשאנחנו מחזקים את הילדים שלנו, אנחנו מחזקים גם את עצמנו, וחשבו מה נמצא על כפות המאזניים.

גידול ילד בתקופה בה הכל זורם על מי מנוחות, אינו דומה לגידולו בזמנים של התמודדויות לא פשוטות. וזה יכול להיות הקרב הקשה ביותר בחיינו.

לקחתי מבית הספר את הילדים שלי עם כמה מחבריהם, כשילדה במושב האחורי הרימה את קולה וביקשה:

"גברת וולף, את יכולה בבקשה להדליק את הרדיו, אני רוצה לשמוע חדשות?"

אין בעיות, אבל בשביל מה את רוצה לשמוע את זה?" שאלתי.

"אני רוצה לשמוע מה מצב הבורסה היום", הייתה התשובה.

"אני צריכה לדעת מה יהיה מצב הרוח של אבא שלי לפני שאני חוזרת הביתה. אם אין לו מצב רוח, אז אני לא יכולה לדבר איתו."

הסיפור האמיתי הזה אומר הכל. בואו נשאל את עצמנו: מה האווירה בבית? האם אנחנו מרחיקים את הילדים שלנו כשאנחנו מנסים לשאת את העול לבד?

כשאנחנו עומדים בחושך אנחנו יכולים לבחור אם להתייאש או להדליק אור, והבחירה שלנו תעצב את הדור הבא.

25/11/2012

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 3 תגובות ב-3 דיונים

(3) Kohava, 15/5/2013 15:16

I love you articals

I love the way you writ. How can we talk,are you coching over the phoe or email? Thanks

(2) ענת מנור, 28/4/2013 13:43

כמה נכון. אהבתי . תודה .

אהבתי את הכתיבה את ההסבר את הגישה האוהדת והמוקירה ילדים והוריהם. עם כבוד והבנה נגיע לחינוך נכון ויעיל של הילדים. ענת מנור , אימון אישי ומשפחתי.

(1) אנונימי, 25/11/2012 11:03

kids and prassure

Toda toda toda gadol

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub