לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




אחרי יום קשה במשרד

אחרי יום קשה במשרד

האם תסכולי היומיום של החיים (ולא חסרים כאלה) גורמים לכם לכעוס על בן הזוג ומכרסמים בחיי הנישואין שלכם? לא כדאי להיות שאננים מדי, כדאי לטפל בכך לפני שתיפגע מערכת היחסים.

מאת

מי לא מכיר את זה – לגבר היה יום רע במשרד, הוא חוזר הביתה ומתפרץ על אשתו וילדיו.

כולנו מבינים כמה שההתנהגות הזאת גרועה, כמה שהפניית הכעס, האלימות והכאב לכיוון אחר מגוחכת. אבל האם אנחנו עצמנו מחוסנים מתגובות כאלה? האם יתכן שמשהו מזה דבק בחיי הנישואין של כל אחד ואחת מאיתנו? ושאם לא ניזהר, המעידות היומיות הקטנות עלולות לגבות מחיר גבוה בהרבה?

המון סיטואציות מתסכלות אותנו: מהחלפת מילים לא נעימה עם חבר לעבודה עד לבוקר מעצבן של המתנה לטכנאי שלא מגיע. מעייפות מהנסיעה הארוכה לעבודה עד לנהג חסר סבלנות שצופר וצועק לעברנו בגסות. מאיומים מזלזלים של הבוס עד ליותר מדי ויכוחים בין הילדים הקטנים. מלחץ לגמור את הפרויקט בזמן ועד לחץ להכין את ארוחת הצהריים בזמן - עם כל מיני סוגים של טרדות "סתמיות" בין לבין.

הרשימה אינסופית, מקורות התסכול אינסופיים. ואפילו לא התחלתי להזכיר את החובות, הכלים, הכביסה, אסיפות ההורים...

יותר מדי קל לנו לפרוק את התסכול המצטבר על בני הזוג

כל אחד מאיתנו נתקל בגורמי לחץ רבים בחיי היומיום שלו, ויותר מדי קל לנו לפרוק את התסכול המצטבר על בני הזוג (בדרך כלל אנחנו מגלים קצת יותר שליטה עצמית כשמדובר בילדים, אבל לא תמיד).

זה יכול לקרות בדרכים ישירות: להושיט תינוק מלוכלך ובוכה לבעל ברגע שהוא נכנס הביתה, ולהימלט מהחדר בטריקת דלת; או בדרכים עקיפות: ביקורתיות ורטינה בלתי פוסקת. את כל הכעס שלנו על הבוס אנחנו מפנים לעבר בן/בת הזוג, שבו אנחנו לפחות בטוחים, שהוא לא יְפַטר אותנו.

אבל הבה לא נהיה שאננים מדי... יש התנהגויות שמכרסמות אט אט בנישואין. אלה התנהגויות שהופכות להרגל ואותן אנחנו חייבים לתפוס לפני שיזיקו.

יתכן שאנחנו כלל לא מודעים להן. אולי אנחנו חושבים שיש לנו סיבה מוצדקת. 'הילדים האלה עלו לי על העצבים'; 'הוא צריך לעשות את שלו בנישואין'; 'היא התנהגה בצורה מעצבנת, על פי כל קנה מידה!'. העיקרון הוא להיות חכמים, לא צודקים. המטרה היא נישואין בריאים ויציבים, ולא הוכחה שהצדק איתנו. ואין שום ספק שהיינו מסתדרים טוב יותר עם כל הנ"ל אלמלא הגיעו בסופו של יום שוחק. וזהו העניין: אנחנו שולחים את המכתב לכתובת הלא נכונה.

החיים מעמידים בפנינו ניסיונות ואתגרים רבים. אנחנו יכולים להתמודד מולם יחד עם בני הזוג, בחזית מאוחדת, או לנהל את הקרב לבד, משני עברי הזירה. ההתמודדויות שלנו יכולות לאחד אותנו, או חלילה להרוס אותנו. אנחנו יכולים להושיט אצבע ולהאשים או להתחבר מתוך אחדות ונחישות.

נראה לפעמים, שהאשמה ותובענות יביאו לנו אהדה ותמיכה מיידית מבן הזוג. אבל מבט מהיר בעולם שסביבנו מוכיח את ההפך: אם אנחנו מקדמים את בן/ת זוגנו בביקורתיות, טענות, דרישות ותקיפות, אנחנו בוחרים בדרך בעלת כוח הרס עצמי. אנחנו הורסים את המקלט היחיד שיש לנו מהעולם ולחציו. אנחנו הורסים זה את זו.

לא היינו רוצים לפגוע באדם היקר לנו ביותר רק בגלל התסכול שגורמים לנו אנשים אחרים

עלינו להבין, שרק שותפים בעלי ביטחון עצמי גבוה ודימוי עצמי חיובי במיוחד, יוכלו להבין שההתקפות והכעס שלנו עליהם אינם פגיעה אישית, אלא ביטוי לקשיים עמוקים יותר – שבכלל לא קשורים אליהם. רוב בני הזוג פשוט ייפגעו, יעברו לעמדת התגוננות וסביר מאוד שגם יתקפו חזרה. אנחנו בתורנו נגיב, כמובן, בהתאם. ו... (לא כדאי לפרט).

אנחנו חייבים לבלום את עצמנו לפני שהדברים יסתחררו מחוץ לשליטתנו. עלינו למצוא התעמלות או עיתון או כל דרך אחרת לפרוק את המתח. עלינו למצוא חבר, מורה, מישהו שיספק לנו מבט אובייקטיבי מבחוץ על המצב שלנו.

לא היינו רוצים לפגוע באדם היקר לנו ביותר רק בגלל התסכול שגורמים לנו אנשים אחרים. לא היינו רוצים לאבד דווקא את זה שעליו אנחנו יכולים להישען. נשמו עמוק. חזרו לפרופורציות. הזכירו לעצמכם מה חשוב באמת. בקשו עזרה מה'. שפכו את הכאב שלכם אליו (הכתפיים שלו הרבה יותר רחבות!) וחזרו הביתה בחיוך.

6/12/2008

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) נירה פרי מאמנת אישית ומאמנת קבוצות לשינוי והגשמה, 7/12/2008 09:27

רק סכום החלקים גדול מהשלם

בתקופה בה אנו חיים בעיתות של משבר המתח והכעסים מקצינים. בתוקף עיסוקי כמאמנת אני נחשפת ליותר אנשים שמספרים על כעסים מטרידים, התפרצויות ולעיתים מביעים חרטה על..... המשותף לאנשים האלה זו ראשית ההבחנה שמשהו בהתנהגותם מפריע להם, פוגם באיזון אליו הם שואפים להגיע,אי שביעות הרצון שלהם מהמצב הקיים. במסגרת האימון אני והמתאמן מציפים את ה"חולשות" כדי לדון בהן ולהתמודד איתן ומאידך ממנפים את החוזקות כדי לנצלן בתבונה. התוצאה: סכום החלקים גדול מהשלם. ואדם שמרגיש מועצם מפתח את היכולות ואת דרכי הפעולה שישרתו אותו באופן שיגרום לו להרגשת הגשמה.

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub