לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




'אני' ומערכות יחסים

'אני' ומערכות יחסים

הדרך לאהבה בחיי הנישואין. פשוטו כמשמעו.

מאת הרב דוד גוטליב

אחוז הגירושין בעולם המערבי מתקרב כיום ל-50%. מתוך כל שני זוגות שמתחתנים, זוג אחד עשוי להתגרש. ומתוך כל הזוגות שנישואיהם מחזיקים מעמד, כמה מהם באמת נהנים מקשר פורה ומערכת יחסים מוצלחת? סביר להניח שחלקם פשוט לא הגיעו למצב שבו מערכת היחסים התדרדרה עד כדי כך שהפירוד הוא הכרחי.

מה הסיבה לכישלון מערכות היחסים? האם המעמד הכלכלי / רמת ההשכלה / המעמד החברתי גורמים לכך? ובכן, לא כל כך קל לשים את האצבע על הגורם לכישלון, בייחוד משום שהסטטיסטיקות גרועות בדיוק באותה המידה כשמדובר במשכילים ביותר וגם במשכילים פחות, במתוחכמים ביותר וגם במתורבתים פחות.

מה בא קודם?

המסורת שלנו מספרת לנו, שלאחר שיצחק אבינו פגש באשתו המיועדת, "ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו, וייקח את רבקה ותהי לו לאישה, ויאהבה, וינחם יצחק אחרי [אבדן] אמו" (בראשית כד, סז). מנקודת מבט מערבית, סדר האירועים נראה מוזר: האם אהבה לא צריכה לבוא לפני הנישואין? ומה הקשר בין התפתחות מערכת היחסים שלהם לבין הקשר של יצחק לאמו?

חכמים מספרים לנו שבחייה של שרה, האוהל שלה – שהוא ביתו של יצחק – זכה לגילוי תמידי של הנוכחות הא-לוהית (בראשית רבה). עם מותה, נעלמו סימני הגילוי הזה. הקריטריון של יצחק בבחירת בת זוגו, היה היכולת ליצור מחדש את הסביבה הא-לוהית שחווה בבית אמו. הוכחת היכולת שלה, היא זו שקבעה את החלטתו של יצחק להינשא לרבקה. האהבה כלפיה הייתה פועל יוצא של קשר נישואין המבוסס על יסוד זה. העובדה שהתורה מזכירה ומדגישה את האהבה שצמחה בנישואיהם, מגלה שאהבה היא חלק מהותי מחיי הנישואין.

בכל אופן, האהבה רחוקה מלהיות תנאי מוקדם לנישואין. אהבה היא תוצאה של נישואין המבוססים על תפיסת עולם ומטרות חיים משותפות, ועל ההבנה שהשותפים מתאימים להגיע יחד למטרות אלו. לכן, רק כשיצחק מצא שותפה מתאימה לנישואין שכאלה וזכה לאהבה שבאה כתוצאה מכך – רק כאשר הסביבה הא-לוהית נוצרה מחדש – היה יכול להתנחם על מותה של אמו (מובן שצריכים ליצור קשרים רגשיים מסוימים בתקופת המבחן, לפני שמחליטים להינשא, כחלק מהבדיקה אם שני השותפים מתאימים זה לזה. וצריך לשקול זאת היטב).

הדור הבא אחרי יצחק אבינו נותן, כפי שזה נראה במבט ראשון, תבנית סותרת למושגי הנישואין והאהבה. יעקב פוגש ברחל ליד הבאר ומיד מנשק אותה. בתוך 30 יום הוא מאוהב בה כל כך שהוא מוכן לעבוד שבע שנים תמורת הזכות לשאת אותה. כאן נראה במפורש שאהבתו של יעקב קודמת לנישואיו, ולא רק זה, אלא שהיא מתפתחת במהירות רבה כל כך, שהיא נראית כמו "אהבה ממבט ראשון" – האנטיתזה המושלמת לדוגמת אביו. אבל ההבנה הזאת מתפוגגת במהירות כשנותנים מבט קרוב יותר על הפסוקים ועל דברי הפרשנות המצורפים:

 

א) כאשר יעקב פוגש ברחל ליד הבאר, תחילה הוא משקה את הכבשים, אחר כך נושק לה, ואחר כך בוכה. התנהגות כזאת אינה אופיינית ל'אהבה עיוורת'.

 

ב) ההצעה לעבוד תמורת רחל במשך תקופה ארוכה כל כך, והבחירה דווקא בשבע שנים, תובעות הסבר.

ג) תיאור התורה על שבע שנות העבודה, "...ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה", נשמע כמו תיאור רומנטי מרגש – עד שאנחנו נזכרים שבמציאות, כשמחכים לאירוע שאליו אנחנו משתוקקים מאוד, הזמן עובר לאט ולא מהר. מכיוון שהוא כל כך אהב אותה, שבע השנים היו אמורות להיראות בעיניו כמו מאה!

ד) כשהזמן מסתיים בסופו של דבר, יעקב בא לתבוע את הנישואין המובטחים במלים: "הבה את אשתי כי מלאו ימי, ואבואה [לשון ביאה - יחסי אישות] אליה". דרישה כזאת נשמעת גסה מאוד. איך אנחנו יכולים להעלות בדעתנו שיעקב אבינו ידבר ככה?

 

מטרה משותפת של הקמת עם

המפתח לסיפור כולו מונח בתשובה לשאלה האחרונה. חכמינו מסבירים שיעקב ראה בנישואין עם רחל את האמצעי להביא לקיומו של עם ישראל. מכיוון שעם ישראל הוא המטרה והתכלית העליונה, ומכיוון שהבורא עשה שיחסי האישות יהיו הדרך היחידה להעמדת צאצאים, הופכים יחסים אלה לפסגת הקדוּשה. כמו אדם וחוה לפניו, יעקב לא מצא שום סיבה להתבייש בתהליך, כשהוא מוקדש למטרה נעלה כל כך. אמירתו "ואבואה אליה..." מבטאת את הקדושה הרבה שהשיג.

מתוך ההבנה שמטרת הנישואין של יעקב עם רחל הייתה יצירת עם ישראל, נוכל לענות גם על שאלות א' וב'. יעקב השתמש בשבע השנים כשנות הכנה לקראת המשימה הנשגבת. בחירת תקופת הזמן איננה שרירותית: שבע יחידות זמן רומזות על מחזור זמנים מושלם, ותקופה של היטהרות.

אהבה ונישואין הם תוצאה של השקפה ומטרות משותפות בחיים.

כשמישהו מתכונן לקראת אתגר שיבחן את כל יכולותיו, מבחן שתוצאותיו בעלות חשיבות עליונה, ואשר דורש חיזוק, תרגול ושיפור כל כישוריו ויכולותיו של האדם, איך עובר הזמן בתקופת ההכנה?
מהר! אהבת יעקב לרחל התבססה על האתגר הזה, ולכן (מכיוון שהוא כל כך רצה לבוא לנישואין מוכן לאתגר הגדול של יצירת עם ישראל), היו שבע השנים "בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה".

ובסופו של דבר, אנחנו חייבים לזכור שכאשר יעקב ראה לראשונה את רחל הוא כבר היה נביא. נביא, מעצם הגדרתו, רואה מה שנעלם מיתר בני האדם: יעקב ראה ברחל את אֵם הָעָם הישראלי. אהבתו כלפיה, וכל הפעולות שבאו לאחר מכן, נבעו מתוך חזונו. כך, אנחנו רואים שיעקב ורחל, במקום להציג דרך מנוגדת ליצחק ורבקה, משקפים למעשה את אותו עיקרון: אהבה ונישואין הם תוצאה של השקפה ומטרות משותפות בחיים, וההבחנה שבני הזוג מתאימים לממש את המטרות האלה יחד. עיקרון זה הוא אחד משני עמודי היסוד שעליהם נשענים חיי הנישואין היהודיים.

דרגות במערכות יחסים

את העמוד השני של הנישואין היהודיים נגלה באמירה התלמודית, שבתחילה אדם הראשון נברא (או אמור היה להיות) כאנדרוגינוס. כלומר, עם שילוב של כל המאפיינים הזכריים והנקביים, בכל ההיבטים האנושיים – גופני, רגשי, אינטלקטואלי ורוחני. מה אנחנו אמורים ללמוד מפיסת המידע ההיסטורית הזו? אנחנו אמורים ללמוד שנישואין הם הנסיבות שבהן גבר ואישה מנסים ליצור מחדש, או להיות קרובים ככל האפשר, לאחדות המושלמת של זכר-נקבה כפי שהתגלתה באדם הראשון. הבה נבחן רעיון זה בפרוטרוט.

יחסים אנושיים שונים באיכות האינטגרציה שהם משיגים. ברמה הנמוכה ביותר עומדת מערכת יחסים 'עסקית' לחלוטין: כל שותף נכנס ליחסים אך ורק לשם הרווח האישי שהוא יכול להשיג באמצעותם. אין שום מיזוג אישי עם השותף. נוכל לכנות מערכת יחסים כזאת "'אני' ו'אני'": כל שותף כלפי עצמו הוא בעל אינטרס עצמי מוחלט, 'אני', אבל הוא מבין ששיתוף פעולה עם עוד 'אני' אחר יכול לתגמל אותו טוב יותר ממה שיוכל להשיג לבדו.

ברמה גבוהה יותר נמצאת מערכת יחסים מסוג 'אנחנו', שבה הפרטים מזדהים עם הצרכים והמטרות של הקבוצה, וחווים אירועים על פי משמעותם וחשיבותם לקבוצה. בחשיבתם של חברי הקבוצה הזאת, ה'אנחנו' מחליף את ה'אני' – לכל הפחות במהלך הפעילות הקבוצתית. כל מי ששיחק בקבוצת ספורט טובה, השתתף בלהקה, או מילא תפקיד בכל פעילות דומה, היה שותף במערכת יחסים של 'אנחנו'. שער שהובקע על ידי הקבוצה השנייה הוא הפסד 'שלנו'; המשחק הטוב שלי הוא ההצלחה 'שלנו'; הצלילים שהפקתי תורמים למוסיקה 'שלנו'; כך חווים את הפעילות. בהקשר זה נוצרת ישות חדשה - הקבוצה. פרטים שקשורים זה אל זה בצורת ה'אנחנו', הופכים לחברים בישות החדשה הזאת ומתמזגים (באופן חלקי) בתוכה. האישיות שלהם כפופה לצרכי הקבוצה ומטרותיה.

מערכת יחסים שמשנה את מהותו של הפרט עד לכך שהוא באמת כבר לא פרט בפני עצמו - היא הצורה הגבוהה ביותר של יחסי אנוש.

למרות שיש כאן שיפור ניכר לעומת מערכת היחסים של "'אני' ו'אני'", מערכת היחסים של 'אנחנו' אינה מגלמת מיזוג מוחלט. הקבוצה היא אגודה של יחידים שבה כל אחד שומר על זהותו העצמית. הוא פשוט ממלא את תפקידו כחבר בקבוצה בזמנים מסוימים, ובאותם זמנים מקבל את מטרות הקבוצה כמטרותיו הוא. מערכת יחסים כזאת אינה משפיעה על מהותו. התמזגות מוחלטת כזאת, שמשנה את מהותו של הפרט עד לכך שהוא באמת כבר לא פרט בפני עצמו - היא הצורה הגבוהה ביותר של יחסי אנוש. הישות החדשה שנוצרת במערכת יחסים כזאת איננה קבוצה, אלא שלמות אורגנית אחת, שבה הפרטים לשעבר הופכים לחלקים (להבדיל מחברים בקבוצה).

בכל זאת, נוכל לקרוא למערכת היחסים הזאת 'אני' משתי סיבות: כינוי השם היחיד ממחיש שֶלַיֵשות החדשה אין ריבוי כמו לקבוצה, אלא שלמות יחידה; השימוש ב'אני' מבטא שהישות החדשה היא גוף אחד ממוזג לחלוטין, שבא במקום אישיותם של אלה שמרכיבים את מערכת היחסים הזאת.

בעל ואישה שמצליחים להגיע למערכת יחסים מסוג 'אני', אינם יוצרים קבוצה בת שני חברים אלא שלמות אורגנית ממוזגת! נביא לדוגמא את הגוף האנושי - הוא מחולק לראש, גוף, שתי ידיים, ושתי רגליים. אנחנו לא אומרים שכל אדם הוא קבוצה של ששה! הסיבה היא שהראש, הגוף וכל השאר הם חלקים משלמות אחת, ולא עצמים פרטיים שבסך הכל מקושרים זה לזה. מה עושה את ההבדל? תפקוד משולב: כל אחד מהחלקים תלוי לחלוטין בקשר שלו לשאר הגוף – כדי לשמור על קיומו ובכדי לתפקד. כך גם יוצרת מערכת היחסים 'אני' תפקוד משולב לפרטים שנוטלים בה חלק.

מוכרחים להדגיש שהמיזוג הזה אינו מפחית מייחודיותם של אלה שהשיגו אותו. זה ש X ו-Y מתפקדים כיחידה, לא אומר שX=Y. להיפך, תפקוד משולב בדרך כלל מכיל מראש הבדלים עקרוניים, שמתואמים כל כך עד שחלקי היחידה משלימים זה את זה ומתעלים דווקא על ידי ההבדלים. כמה דוגמאות: כינור ופסנתר המנגנים ביחד; חלוצים ומגינים במשחק הכדור; מנתח ומרדים בחדר הניתוחים. ייחודיותם של הפרטים שיוצרים את ה'אני' היא עצם בסיס השילוב: דווקא משום שהם בעלי ייחודיות באופנים אלה ולא אחרים, הם יכולים לתאם את התפקוד שלהם כך שתיווצר השלמות המשולבת.

מה משמעותה של מערכת יחסים מסוג 'אני' בחיי נישואין? כאשר יצחק אבינו אומר 'אני' וכאשר רבקה אמנו אומרת 'אני', במקום שכל אחד מהם יתייחס לעצמיות האישית שלו/שלה, שניהם מתייחסים בעצם לתרכובת החדשה שכל אחד מהם הוא חלק ממנה. אם במקרה אחד אתה כותב 'אני', ובהזדמנות אחרת אומר 'אני', אנחנו לא מבינים את ה'אני' הכתוב כאילו הוא מתייחס ליד שלך, ואת ה'אני' המדובר כמתייחס לריאות, לגרון, לפה וכו'. למרות שה'אני' הופק באמצעות חלקים שונים של גופך, כל אחד מהם מתייחס לשלם. משום ש'אני' מתייחס לשלם הקטן ביותר, כולל החלק שביטא אותו. במקרה של יצחק ורבקה, אף אחד מהם אינו ממשיך להיות יחידה בפני עצמה; כך, ה'אני' שנאמר על ידיהם מתייחס לשלם שבו כל אחד מהם הוא חלק.

מערכת יחסי ה'אני' נחווית בצורה שונה מכל מערכת יחסים אנושית אחרת.

מערכת יחסי ה'אני' נחווית בצורה שונה מכל מערכת יחסים אנושית אחרת. תארו לעצמכם שלאה היא עובדת סוציאלית שמתקשה לשכנע קליינט לקבל סיוע פסיכיאטרי. בעלה ראובן מעודד אותה ונותן לה עצה, ולמחרת היא מצליחה. אם לאה וראובן שייכים למערכת יחסים של " 'אני' ו'אני' ", ההצלחה כולה שלה; הוא לכל היותר מסייע, והוא מצפה לעזרתה בפרוייקטים שלו בעד תמיכתו בה - "זה תמורת זה". אם הם שייכים למערכת היחסים 'אנחנו', ההצלחה של שניהם, אבל היא נזקפת לזוג (הקבוצה בת שני החברים) על ידי הפעולות שלאה עשתה כפרט. אם הם שייכים ל'אני', הפעולה עצמה שייכת לראובן באותה מידה כמו ללאה: ההצלחה הושגה על ידי חלק מאותה יחידה שגם הוא חלק ממנה.

זהו אם כן השיעור שנוכל להפיק מהאדם הראשון האנדרוגינוס: גבר ואישה נבראו כשני חלקים בלתי-מושלמים, של שלמות אורגנית גדולה יותר הכוללת את שניהם. התכונות והצרכים המשלימים שלהם מאפשרים להם להתמזג זו עם זה בדמות אותה שלמות אורגנית. זה מה שמעניק להם את היכולת להתעלות מעל לרמות מערכות היחסים האנושיות של "'אני' ו'אני'" או 'אנחנו', ולכל הפחות להתקרב למיזוג של ה'אני' היחיד כדוגמת אדם הראשון. המטרה והאתגר בנישואין הם להשיג מחדש את שלמותו של אדם, עד כמה שניתן לעשות זאת על ידי שתי ישויות בעלות קיום פיזי נפרד.

יישומים מעשיים

מערכת יחסים מסוג 'אני' לא תיווצר מעצמה. חייבים לשאוף אליה בצורה מעשית, בנחישות ובהקדשת מחשבה לכך. לא משנה עד כמה הבעל והאישה מתאימים זה לזה ביום חתונתם, מבחני החיים תמיד יפעלו להפריד ביניהם.

אם לא תהיה מחויבות לחדש ערוצי תקשורת ודרכי שיתוף, ייסחפו הבעל והאישה לעולמות שונים, ויהפכו פחות ופחות רלוונטיים זה לזו.

אם לא תהיה מחויבות לחדש ערוצי תקשורת ודרכי שיתוף, ייסחפו הבעל והאישה באופן בלתי נמנע לעולמות שונים, ויהפכו פחות ופחות רלוונטיים זה לזו. בתנאים כאלה, אהבה לא יכולה להתחזק, או אפילו להישאר באותה רמה. זה אומר שחייבים להשקיע זמן, מאמצים ומשאבים כדי לרענן כל הזמן את מערכת היחסים.

גישה זו, של אחריות לבניית ה'אני' עם בן/בת הזוג, נותנת לנו הבנה חדשה לגבי מקרים אופייניים בחיי הנישואין. לדוגמא: קורה שהאישה (או הגבר) מתחילה לספר לבעלה על התנסות או הרגשה שלה, נושא שמאוד משעמם אותו. מה הוא אמור לעשות?

יש שתי אסכולות חשיבה מקובלות: 1) נישואין מבוססים על אדיבות. הוא צריך להקשיב בכל אופן, כטובה לרעייתו. 2) נישואין מבוססים על כנות. הוא צריך להגיד לה 'דוגרי' שהנושא הזה משעמם אותו ולצפות שתכבד את רגשותיו.

אתה לא אמור להקשיב לסיפור של אשתך, אלא אליה.

ממרומי מערכת היחסים של ה'אני' המשותף, מבחינים שבשתי הגישות חסרה הנקודה העקרונית: הוא לא צריך להקשיב לסיפור, אלא אליה. הסיפור משעמם; אילו היה רואה אותו בעיתון או שומע ממכר, הוא היה יכול להניח מיד את העיתון או להעביר נושא, אבל תשדורת כזאת מאשתו משקפת את הלך הרוח הנוכחי שלה, את רגשותיה. הוא רוצה לדעת היכן היא עומדת, כדי שהוא והיא יוכלו להמשיך לבנות יחד את השלמות המשותפת.

אם נצליח להתרומם והפוך את חיי הנישואין שלנו ל"אני", נוכל לחוש מהי אהבה אמיתית ויחד עם בן/ בת הזוג נצליח להשיג את השלמות ואת המטרה לשמה באנו עולם.

*תורגם ברשות מתוך "OF HOME AND HEART," הוצאת ארטסקרול.

 

17/6/2006

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 5 תגובות ב-4 דיונים

(4) אנונימי, 22/6/2006 04:01

מקסים מקסים.... וקשה קשה......

כל הכבוד על המאמר, ההקבלות לאבותנו ואמותנו כל כך מעניינות ומלמדות.
כבוד הרב דוד גוטליב ישר כוח!!

(3) גילה, 19/6/2006 15:28

אני ואנחנו

לי ולבעלי יש יחסים של אני לבד וגם של אנחנו ביחד תלוי בנסיבות אנו נשואים 10 שנים ויש ביננו מריבות על רקע של מי מוביל את הדרך לאושר

(2) חביבה, 19/6/2006 13:50

מצטרפת בכל מילה לתגובה הקודמת לי!!! תודה לכם!

תהילה מיכל גוזלונסקי, 4/7/2012 11:39

גם אני כמוך

אני נהנית מהאתר שלכם שפשוט חבל על הזמן אני מכריחה את בעלי לקרוא גם כשלא בא לו ואוי ואבוי לא אם לא ! ממליצה לכל חברותי לעשות כמוני תוצאות פלא

(1) אנונימי, 19/6/2006 04:41

המאמרים שלכם יכולים להציל חיים...

תמשיכו, הם מעולים! אני חושבת שכדאי שתנסו להפיץ אותם במדיה נוספת חוץ מהאינטרנט, כדי שכמה שיותר אנשים ייחשפו לזה. יישר כוח!

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub