לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
  • פרשת השבוע: בא
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




"אני לא יודעת איך היא עושה את זה"

אנו אמורות להיות: הרעיה המושלמת, האימא המושלמת, הבת המושלמת, האחות המושלמת והעובדת המושלמת... אך האם זה בכלל אפשרי?

מאת

היום עוד יום של החופש, וכרגיל אני מנסה לתת מענה לצרכים של כולם. יש לי ערמה של מטלות אישיות שעלי לסיים ורשימה ארוכה של אימיילים לקרוא. הבית מבולגן לגמרי, הילדים רוצים לצאת לטיול משפחתי קטן, ואני הייתי מאד שמחה לו יכולתי להצטרף אליהם. בעלי ואני לא בילינו מספיק זמן ביחד בזמן האחרון, כולם עוד צריכים לאכול ארוחת צהרים וארוחת ערב. (ותמיד תמיד יש עוד ערמות של בגדים שצריך לכבס!)

השחיקה – תוצאה של עומס יתר

נשים רבות מרגישות עמוסות מדי ולא מוערכות מספיק. יותר מדי מצופה מאתנו, יותר ממה שאפשרי מבחינה אנושית. אנו אמורות להיות הרעיה המושלמת, האימא המושלמת, הבת המושלמת, האחות המושלמת והעובדת המושלמת ... האם זה בכלל אפשרי? ואז אנחנו עוד אמורות להתמודד עם ההתנשאות הפטרונית של השכנות, שמצליחות כפי הנראה להתמודד עם כל המשימות הללו באופן הרבה יותר מוצלח, ודואגות ללא הרף ליידע אותנו על כך.

נשים רבות מרגישות עמוסות מדי ולא מוערכות מספיק. יותר מדי מצופה מאתנו, יותר ממה שאפשרי מבחינה אנושית.

ואז לא רחוק היום בו אנו מוצאות את עצמנו מותשות ועצבניות ובקיצור – שחוקות.

איך זה קרה? יתכן ובכל אשמה התנועה הפמיניסטית (זהו הפתרון הקל ביותר), על שקידמה והפיצה את רעיון ה"אישה היכולה לעשות הכל", ואם באמת אנו יכולות לעשות הכל אז אין צורך בגברים, ובכלל זה – בבני הזוג שלנו. (ממילא אנו בדרך כלל עושות את כל מה שצריך להיעשות באופן יותר מוצלח ויעיל מהם!). אנחנו מסתדרות יפה מאד לבד.

וכך הגברים, ובכלל זה בני הזוג שלנו, חמקו הצידה. לימדנו אותם שאנו מסוגלות לעשות ה-כ-ל! אז זה מה שהם מצפים מאתנו. אמנם ביכולתנו להאציל סמכויות ולהיעזר באחרים, אך איזו אישה שמכבדת את עצמה לא מסוגלת להתמודד עם הכל בעצמה?

את לא לבד!

בקריאה ראשונית של הפרק "אשת חיל", שיר שמהלל את עקרת הבית ונוהגים לשיר אותו בלילות שבת, ניתן לחשוב שהציפייה של היהדות מהאישה היא זהה. הדרישות המוטלות על האישה הזו הן רבות וקשות. היא אחראית לקצור את החיטה, לעצב ולתפור את הבגדים, לתמוך כלכלית במשפחתה... הרשימה היא פשוט אינסופית. ברור שזוהי מחווה לאישה המושלמת המודרנית – אך רק אם מעוותים את רעיון השותפות האמיתית הקיימת בנישואין, כפי שהם מתקיימים ע"פ התפיסה היהודית.

כאשר שני אנשים פועלים יחד כדי להגיע לאותה מטרה, הנטל חייב להתחלק ביניהם!

כאשר שני אנשים פועלים יחד כדי להגיע לאותה מטרה, הנטל חייב להתחלק ביניהם. יתכן שתהיה חלוקת עבודה ראשונית ביניהם, אך כאשר צד אחד זקוק לעזרה, השני מייד יתייצב לעזרתו, משום ששניהם שואפים להגיע לאותו המקום. זה לא ההישג שלו או ההישג שלה, זה ההישג שלהם!

אם אנו מתוסכלות ועצבניות, אם אנו מותשות מעבודה ומתלוננות, אם בני הזוג שלנו לא עוזרים לנו בכלל, מי האשם בכל המצב? אנחנו. לשחק את תפקיד "הקדושה המעונה" אנחנו יודעות יפה מאד; גם להתלונן ולייבב. אנחנו טובות בנדנודים ובצעקות. ומומחיות בשתיקות רועמות ובנטירת טינה לאורך זמן. אבל מה לגבי הענווה? מה לגבי הכרה בעובדה הפשוטה שאנחנו זקוקות לעזרה ושאנו לא מסוגלות להתמודד עם הכל לבד? ומה לגבי בקשה לקבלת תמיכה, בצורה מנומסת אך אוהבת?

"יקירי, האם אתה מוכן ללכת למכולת בשבילי?" כן, את מסתכנת בכך שתקבלי אולי את הסוג הלא נכון של אבקת הכביסה, או כמה חבילות עודפות של חטיפים מתוקים, אך החיסכון בזמן ותחושת השותפות לבטח יהיו שווים את זה. את לא לבד.

"אתה מוכן להסיע את הילדים לחוג ביום שני? אתה מוכן להוציא את הילדים לכמה שעות ביום ראשון?" ישנה סברה מדאיגה שלעיתים קרובות נזרקת לאוויר, שהגברים אינם מסוגלים לשמור כראוי על ילדיהם, ומשום כך, אנחנו תמיד צריכות להיות שם לצדם. מדובר בדעה שמשתקת אותנו, ותובענית מאד כלפי בני הזוג שלנו. תני להם הזדמנות. לא רק שהם ייקחו על עצמם את המשימה בשמחה, אלא סביר להניח שהם גם ייהנו מאד במהלכה. ואת תיהני מתחושה של הקלה ושביעות רצון.

להיפרד מ"סופר-וומן"

אם את יכולה להרשות לעצמך להיעזר, עשי זאת ברצון. (לא מדובר פה רק בעיצה שלי; זוהי גם עצתו של הרמב"ם, הרופא והפרשן היהודי המפורסם). את לא הופכת להיות אישה/אמא/עקרת-בית טובה יותר רק משום שעשית את הכל לבד. את פשוט הופכת להיות עייפה יותר. ביכולתנו לגרום לחיים שלנו לזרום בצורה חלקה יותר, ולהפחית את רמת המתח והלחץ, אבל אנחנו חייבות, במודע, לבחור באפשרות הזאת. טבילה במעיינות-מרפא אכן יכולה להיות אירוע מרענן, אך מה שחשוב באמת הוא השינויים היומיומיים שנכניס אל תוך חיינו.

את לא הופכת להיות אישה/אמא/עקרת-בית טובה יותר רק משום שעשית את הכל לבד. את פשוט הופכת להיות עייפה יותר.

נניח בצד את הגלימה ה"סופרמנית" הזאת, וניתן ל"אישה המושלמת" להיפרד מאיתנו. בני הזוג שלנו ייכנסו לפעולה ויושיטו יד במה שצריך, אך זה יקרה רק כאשר אנחנו נכיר בעובדה שאנו זקוקות לזה. אם נמשיך וננסה "לעשות את הכל לבד", אנו למעשה גוזלות מבני הזוג שלנו את ההזדמנות המיוחדת לצמוח ולגדול ואנו גוזלות ממערכת הנישואין שלנו את הקרבה, זו המגיעה כתוצאה ממאמצים משותפים ומחלוקת הנטל במשימות השונות.

אחד הסיפורים האהובים עלי, מספר על נכדו של רב מפורסם ומיוחד מאד. המדריך הרוחני שלו הבחין בכך שהוא נטה פעמים רבות לאחר לתפילת השחרית. הוא לקח אותו הצידה, ואמר לו בעדינות: "שמתי לב שקשה לך להגיע בזמן לתפילות הבוקר".

"כן", השיב הבחור הצעיר. "בדרכי לבית הכנסת, אני נתקל במשפחה שהתינוק שלהם בוכה וזקוק להחלפת חיתול, עוד ילד קטן מתלונן שהוא רעב לארוחת הבוקר, והילד השלישי ממהר כבר להתלבש וזקוק לעזרה במשימה הזו. האימא המסכנה נראית לי ממש גמורה".

"אנא, אמור לי מי זו המשפחה הזו", קרא בדאגה המדריך הרוחני. "אנו חייבים לעזור למשפחה הנזקקת הזו, משום שהיא חלק מהקהילה שלנו".

"מדובר באישתי", הסביר הבחור הצעיר.

הבחור הצעיר לא הותיר את אישתו בודדה מול המערכה, משום שהיה מספיק מודע לאמרה: "החסד מתחיל בבית פנימה". בנוסף, מסתבר שאישתו הייתה גם היא חכמה. היא לא ניסתה להוכיח את כישוריה, סגולותיה, טוב ליבה, חכמתה, או את ערכה העצמי בכך שניסתה להתמודד עם הכל לבדה. אדם חכם יודע מתי כדאי לו לבקש עזרה, מתי ראוי להאציל סמכויות ומתי נכון להתפלל.

בכל העולם קיימים גברים ונשים תשושי-קרבות ומערכות נישואין חבולות. כאשר מתמודדים עם הכל לבד, המלחמה נראית בלתי אפשרית. ביחד – אפשר להשיג כל מה שרוצים.

היהדות איננה מעודדת את האדם לחיות חיי סבל ועינויים. בקשת עזרה היא סימן לכוח, לא לחולשה. היא מעידה על בטחון עצמי, מתנה שנוכל להעניק לבני הזוג שלנו, שיותר מכל רוצים להיות נחוצים ומסוגלים לעזור לנו. לא קל להיות אישה (גם לא קל להיות גבר) בימים אלה. בואו נבקש עזרה. ניעזר בחברים, ניעזר בבני הזוג ולא נשכח גם לבקש עזרה מהקב"ה. הוא לבטח רוצה לעזור לנו.

9/10/2004

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 7 תגובות ב-7 דיונים

(7) דבי, 20/11/2013 13:18

נקודה מפתיעה...

אני אם לחמישה- שומרת מצוות. פעם אחת התארחה אצלי בשבת, חברה חילונית מתכנית חברותא של איילת השחר. היו לי אז רק שניים. ישבנו בסעודת שבתכולם, ואני ובעלי העברנו לתומנו חוויות מהלילה מהטיפול בקטן בנוסח:"אז הוא התעורר בשעה 2 ו... מה הוא התעורר גם בארבע?" החברה הייתה המומה:"את רוצה להגיד לי שגם בעלך מתעורר בלילה לילד?" היא גם ראתה את הקטן יושב בכיסא הגבוה ואת אביו ומאכיל אותו בסבלנות בכפית, בעודי מגישה לשולחן. ואז היא אמרה לי:"אה... עכשיו אני מבינה איך החרדים יכולים להביא הרבה ילדים... הבעל עוזר". לי זו הייתה הפתעה. בכל המשפחות בקהילה סביבי גם לאבא יש מקום דומיננטי בטיפול היומיומי בילדיו. חשבתי שכל גבר- אבא לילדים, בכל תרבות, אמור לעזור לאשתו ולגדל בכיף, ביחד את הילדים, לא?

(6) נייטוטל, 15/11/2004 07:20

לא עובד ככה

אני לא דתייה. אני חילונית גמורה. נכנסתי להריון ולא התחתנתי עם בן זוגי מאחר והיחס שלו כלפיי היה מזלזל ולא מעריך. הוא השאיר אותי לגור בבית של אמא שלי כל ההריון ולא ישן איתי. הסתובב והתנהג אליי באופן חסר סבלנות ואף מרושע לנוכח בעיות ההריון והחיים. אנחנו חיים ביחד כיום עם הילד, ואנחנו לא נשואים. העובדה שלא התחתנתי איתו שיגעה אותו וגרמה לו להתאכזר אליי ולהתעלל בי יותר, וככל שהתנהגותו הפכה דוחה יותר כך אי הרצון שלי להתחתן גבר. אין לי את האומץ להיפרד ממנו. אבל אני כבר רוצה להיות עם מישהו שיעניק לי חום אהבה ויחס נורמלי. דרך ארוכה עברתי בעזרת טיפול הומיאופתי, והבנתי שלא משנה מה, הוא תמיד ישאר המפלצת המנוולת שלא רוצה לעזור כשמבקשים ממנו, ומתחמק מכל מחוייבות משפחתית, מתשלום חשבונות ועד לבילוי זמן איתי ועם הילד. מאיפה אקח את הכח לעצור אותו? מה עושים במקרה שיש ילד ולא רוצים להיפרד, אבל האדם מולו עומדים הוא קשה עורף קר ומנוכר? מה אז יכול הרמבם לומר?

(5) רבקה, 23/10/2004 18:39

נקודה מעניינת אבל לא בהכרח זה המצב בד"כ

זה נכון שהאשה בד"כ היא זו ש"מנהלת את הבית" (לרמה, תגובה 4:כי בינינו, היא עושה את זה הכי טוב, גם אם יש לבעלה אחריות.) מעניין שאותה 'מנהלת' מרגישה גם שהיא תבצע את התפקידים בעצמה טוב יותר מבעלה ולכן לוקחת על עצמה את העול ומתאמצת לבצע הכל. אבל ברוב המקרים ממה שאני מכירה, נשים רבות היו שמחות לבקש מהבעל עזרה. אך לרוב הוא עסוק, חוזר מהעבודה מאוחר, יוצא מוקדם, ואין לו זמן לעזור, הוא רוצה רק לנוח. ואז לא נותר לה לאשה אלא לרטון ולקטר ולהיות עייפה. כתבה כזו יכולה לקומם נשים כאלה. בכל מקרה אני חושבת שזו עיצה טובה לכל אשה לעשות לעצמה הקלות. בריאותה הנפשית והפיזית חשובה יותר מביצוע כל התפקידים בבית בצורה מושלמת.

(4) רמה, 18/10/2004 10:49

זהו עניין של אחריות ומחוייבות

אם האיש השותף אנו מקבל על עצמו את האחריות, זה לא יעזור כמה שתבקשי.
מחוייבות עמוקה לאחריות הורית בזוגיות זו הבעיה, כאשר גבר לא קיבל הדרכה, או קיבל הדרכה שגויה לגבי תפקידו בשותפות המשפחתית זו בעיה.
כשאנו מבקשות שיעזרו לנו עם הכביסה, האשפה או הקניות, אנחנו מעבירות מסר שזו האחריות שלנו, ודרושים מתנדבים כדי להציל את המצב או כד לתחזק אותו בריא ונינוח. אבל זו טעות! האחריות היא של שני בני הזוג. אם אלוהים היה חושב אחרת הוא היה מאפשר לנו הנשים להרביע את עצמנו בלי תלות באיש שלנו, או לפחות היה מעמיד אתנו כמו חלק (רק חלק) מבעלי החיים האחרים.
לדעתי אנחנו צריכות לבקש אחריות ,מחוייבות ושותפות מבן הזוג,
עזרה פה ושם נבקש בהדרגה מילדינו בהתאם לגילם וליכולת הביצוע שלהם עד שיגיעו לבשלות,
עזרה ללא מחוייבות, כשאפשר לקבל את התשובה לא, ניתן לבקש מאנשים אחרים,
אבל בבית, בזוגיות?
כשאני מבקשת, אני יכולה לקבל 'לא' כתשובה לגיטימית. (זה נותן לי לגיטימציה גם להשיב ב'לא' לבקשות מסוימות. אך דרישה ותביעה, היא אחרת. אפשר לתבוע גם כשאוהבים, אפשר לגייס שיתוף פעולה ואחריות גם ברוך ובסבלנות.

(3) מיטל, 17/10/2004 14:19

תודה!

הדברים הנאמרים ממש מחזקים ונותנים באמת "תמריץ" או אולי אפילו התפכחות מכל הנטל והלחץ בו שרויה האישה כדי לעצור רגע ולחשוב שאכן אין זו בושה לבקש עזרה! תודה על התזכורת החשובה והמרעננת! קראתי זאת בזמן הנכון אני מאוד מקווה שאצליח ליישם...

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub