לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




מותק, רק תקשיב!

מותק, רק תקשיב!

איך להצליח סוף סוף לגרום לבן/בת הזוג שלך להקשיב לך.

מאת

בעוד שרובנו מסוגלים גם ללכת וגם ללעוס מסטיק באותו הזמן, יש פעולות אחרות שאותן אנו לא מסוגלים לבצע בו זמנית. שתי פעולות שנכנסות לקטגוריה זו, הן הקשבה ודיבור.

בשיחות החברתיות היומיומיות, אנחנו בדרך כלל מקשיבים ומדברים הלוך ושוב כמו במשחק פינג פונג. אני מדבר; ואז אתה מדבר; ואז אני שוב מדבר.

בכל אופן, כשבעלים ונשים משוחחים זה עם זו, הרגשות יכולים לצבור עוצמה רבה יותר מאשר בשיחות חברתיות. כתוצאה מכך, נהיה הרבה יותר קשה לבני הזוג גם לדבר וגם להקשיב בצורה יעילה באותה השיחה.

אם אנחנו יכולים בקלות להחליף את תפקידי הדובר והמאזין, בשיחה חברתית רגילה, למה כל כך קשה לעשות את אותו הדבר בשיחות בחיי הנישואין? התשובה היא שכאשר שיחה בין בעל לאישה מתחממת, המאזין מפסיק למעשה להתרכז במה שאומר הדובר. המאזין עסוק למעשה בהתכוננות לדבר הבא שהוא עומד להגיד.

 

***

 

שרית ובני נכנסו למשרד שלי בפעם הראשונה כשהם יוצרים רושם בולט של בני אדם אינטליגנטים ןמשכילים. שניהם גבוהים, לבושים היטב, בעלי מראה מרשים, ושופעי ביטחון עצמי.

שרית התחילה לתאר בפירוט איך היא מרגישה שחמותה מבקרת אותה. "לרוע המזל היא אלמנה עכשיו, ואני מנסה להבין אותה. אבל כשהיא מדברת עלי בזלזול בפני הילדים שלי, אז אני פשוט לא מסוגלת להיות סבלנית כלפיה."

בני התפתל בכיסא שלו, כשהוא מנסה לשלוט בעצמו. אחרי כמה דקות הוא מתפרץ לשיחה. "גם לי תהיה הזדמנות - או שרק את מתכוונת לדבר כל הפגישה?!"

שרית בקשה לסיים את הנקודה שהיא רצתה להעלות, ואז, העבירה בחוסר רצון את רשות הדיבור לבעלה.

"אני יודע שאמא שלי יכולה להיות ממש מעצבנת", הודה בני בפני אשתו. "אבל היא אישה זקנה שלא עומדת להשתנות בשלב הזה של חייה. את פשוט חייבת ללמוד להתעלם ממנה."

"להתעלם ממנה?" שרית ירתה בחזרה. "איך אני יכולה להתעלם ממנה כשהיא מסיתה נגדי את הילדים שלי?"

היה ברור שגם בני וגם שרית לא מקשיבים זה לזו. שניהם רצו נואשות שיקשיבו להם. וככל שהפגישה התקדמה, שניהם הגביהו את קולם ונכנסו האחד לדבריו של השני.

"ככה אתם מדברים גם בבית על הנושא הזה?" שאלתי ברגע שהצלחתי להשחיל מילה.

"בדרך כלל אנחנו לא מדברים על זה בבית," דיווחה שרית, "אני מניחה שבגלל זה באנו אליך."

אז, גיליתי לבני ולשרית את המובן מאליו: אף אחד מהם לא הקשיב לשני. לכל אחד הייתה זכות לגיטימית, כמו גם צורך לוחץ, שיקשיבו לו. אבל פשוט בלתי אפשרי שניהם יקשיבו באותו הזמן.

הסיפוק כשמקשיבים לך

לפני כמה שנים, התבוננתי בשני אורנג-אוטנגים בגן החיות. אחד שכב על צידו, רגוע לחלוטין ונהנה מחמימות שמש הצהריים. השני ישב לידו, מגרד בעדינות את גבו של חברו, ופולה כינים. האורנג-אוטנג השליו נראה כל כך מרוצה שקהל מבקרים קטן עצר לצפות בהתרחשות.

אפילו בממלכת החיות, חשבתי לעצמי, רק אחד מבני הזוג יכול להיות לקבל באופן אפקטיבי בזמן נתון. נראה שהקופים ידעו זאת, וזה גם מה שהם עשו כאשר התחלקו בתורות גירוד הגב – כשאתה צריך לגרד, אתה לא יכול לצפות שבאותו זמן גם יגרדו את הגב שלך.

אולי אין עוד הנאה אישית ממכרת בחיים, שגורמת לסיפוק עמוק יותר, מאשר לדבר מהלב למישהו קשוב לחלוטין. לכן, מובן למה אנשים רוצים לבלות כל כך הרבה זמן, להשקיע כל כך הרבה מאמצים וכסף, כדי לזכות בתשומת ליבו המלאה של אדם זר לחלוטין, בטיפול שבועי בן ארבעים וחמש דקות.

בכל אופן, בכדי שאחד מבני הזוג יחוש את מלוא הסיפוק מזה שמקשיבים לו, חשוב שבן הזוג השני לא יתגונן או יכחיש את דבריו כלל.

נניח שאתה (או את) מוטרד ממשהו. מה אתה צריך לעשות? להגיד לבת הזוג שלך שאתה רוצה להיות הדובר. אם בת הזוג שלך מסכימה להקשיב, אז אתה יכול לספר לה על רגשותיך. אבל אם היא לא יכולה או מוכנה להקשיב, מכל סיבה שהיא, אז אסור לך לנסות לדבר. אם תנסה לדבר בכל מקרה, פשוט לא יהיה מי שישמע את מה שאתה אומר.

ללמוד לעשות תורנות בהקשבה זו אחת מהמשוכות הגבוהות ביותר אותן צריכים לעבור זוגות בקונפליקטים, בדרכם לעבר הערכה וחיבה הדדיות.

"לא זה מה שקרה", "אף פעם לא אמרתי את זה", "גם את עושה לי בדיוק אות אותו הדבר", הן רק חלק מהדרכים שבני זוג נוטשים את תפקיד המאזין וקופצים בחזרה לתפקיד הדובר, שלא בתורם.

אף אחד לא עומד לדין. האחריות שלך היא להבין את רגשותיו של בן זוגך, ולא לשפוט את מהימנות דבריו.

כשאני מעיר לאלה שלא הצליחו לשמור על תפקיד המאזין שלהם: "אם אתה לא מאזין טוב, אז אתה לא יכול לצפות מבן הזוג שלך להקשיב לך כשמגיע תורך לדבר." יש אנשים ששואלים, "אין שום זמן שבו המאזין יכול לתקן את הדובר?"

ואז אני מסביר שחדר הטיפולים שלי אינו בית משפט. אף אחד לא עומד לדין. האחריות שלך בתור מאזין היא להבין את רגשותיו של בן זוגך. אין זה מתפקידך לשפוט את מהימנות דבריו של בן הזוג או להגן על עצמך.

שבירת הכללים

מה צריכים לעשות, שואלים אותי לעתים קרובות, אם האחד מדבר, ובן הזוג שלו שובר את הכללים ומנסה לדחוף את ה"הברקות" שלו?

כשזה קורה, אני ממליץ לפעול על-פי אסטרטגיה קבועה. לא לצעוק ולהשתיק את בן הזוג, זה אף פעם לא מועיל. גם לא להיכנע ולסגת. זה הרסני כמעט כמו להרים את הקול. במקום זה, צריך לנסות להחזיר אל כנם את הכללים המתאימים. זה נשמע בערך כך:

 

"שאלתי מקודם אם אתה מוכן להקשיב לי, ואמרת 'כן'. לא סיימתי לספר לך מה אני חושבת, ואז התחלת לדבר על נקודת המבט שלך. אם אתה לא יכול להקשיב לי עכשיו, אז בבקשה תגיד את זה ואני אשוחח איתך במועד אחר. אבל אם אתה עדיין מרגיש שאתה יכול להקשיב לי עכשיו, אז בבקשה תשמור את הדעות שלך בפנים, עד שיגיע תורך להיות הדובר. ואז, אני ארצה ואשמח להקשיב לך."

 

ברגע ששיחה החלה, זה לא יהיה יעיל לנסות ולהחליף תפקידים, מכמה סיבות:

 

  • ראשית, אם ננסה לדבר מייד לאחר שנקשיב, לא נוכל להתרכז לחלוטין במה שבני הזוג שלנו אומרים. נאזין רק באוזן אחת, בעוד שמבחינה מנטלית נעסוק בהכנת התשובה שלנו.

  •  

     

  • שנית, אפילו אם אנחנו מסוגלים להעביר הילוך בין הקשבה חסרת פשרות לדיבור, עדיין בני הזוג שלנו ירגישו שלא הקשיבו להם. הדובר צריך להרגיש שהמלים שהוא אומר חודרות, ושיש להן לכל הפחות השפעה כלשהי.

 

מתי להחליף תור

אם אתם מנסים לאמץ את שיטת החלפת התורות עם בן הזוג, זה לא אומר שבכל שיחה ושיחה חייב להיות רק דובר אחד ומאזין אחד. לא צריך לעשות תורות בכל השיחות בבית. כדאי לשמור את אסטרטגיית התורות לשיחות בנושאים שבהם קיים חוסר הסכמה בסיסי, ו/או תחושות שליליות חזקות. כשאתם מוטרדים, פגועים, נעלבים, כועסים או כל הנ"ל, טוב ליישם את הפרוצדורה של החלפת תורות.

כשאתם מוטרדים, פגועים, נעלבים, כועסים או כל הנ"ל, טוב ליישם את הפרוצדורה של החלפת תורות.

אם משהו הרגיז אותנו, לא ננסה להיכנס לשיחה דו-סטרית רגילה. אם נעשה את זה, סביר ביותר שהדיאלוג יתדרדר לויכוח דו-סטרי נורמלי.

לא יהיה קל לשמור על מדיניות התורות בכל השיחות העוסקות בנושאים רגישים או שנויים במחלוקת, בייחוד אם אתם נשואים כבר עשרים או שלושים שנה ולא נהגתם כך עד כה. אבל, ההשקעה במעבר לאסטרטגיה החדשה הזאת, תהיה שווה את המאמץ.

הרווח מהחלפת תורות

כשהמאזין לא צריך להתעסק בניסוח הכחשה, הוא יכול להסתנכרן טוב יותר על אותו הגל של הדובר, ולגלות יותר אמפתיה לרגשות שבן הזוג מנסה לבטא.

רווח נוסף משיטת התורות הוא שהדובר מרגיש שבאמת מקשיבים לו, לפעמים בפעם הראשונה מאז החתונה! תחושות אלה עוזרות במידה רבה להפחית את המתחים בבית, שלרוב מתעצמים מתוך הרגשתם של בני הזוג - שבן הזוג השני לא מבין אותם.

דבר אחרון, אך לא פחות חשוב, מערכת תורות ההקשבה מאלצת זוגות לחכות לפני שיהיה להם "מותר" להגיב. כשאנחנו מחכים עד שיגיע תורנו לדבר, חלק ניכר מהמתח נספג עוד לפני שאנחנו מתחילים לבטא את השגותינו לגבי דבריהם של בני הזוג. ככה יכול גם בן הזוג ה"דובר" להירגע מעט לאחר שאמר את דבריו, עד שיהיה מוכן להיכנס לתפקיד ה"מקשיב".

 

***

 

חלפו כמה שבועות עד שבני ושרית הצליחו לזרום עם שיטת הדיבור לפי התור - גם בחדר שלי, וגם בביתם. הם כל כך התרגלו להפריע זה לזו עד שהיו צריכים לעשות מאמץ רציני כדי לבלום את עצמם.

ברגע שהם התחילו לדבר לפי התור, ולהקשיב באמת, הם הופתעו לראות באיזו מהירות הם מבינים אחד את השני, באיזו קלות הם יכלו להיפטר מהמרירות ההדדית שלהם, וכמה מהר יכלו לפתור חיכוכים, להגיע לפשרות, ולבסוף - לחזור למצב של התאמה נינוחה, שהם הניחו שכבר חלפה ופסה מחיי הנישואין שלהם.

*תורגם ברשות המחבר והמו"ל מתוך: "Ten Minutes a Day to a Better Marriage: Getting Your Spouse to Understand You," מאת: ד"ר מאיר ויקלר (הוצאת ארטסקרול/מסורה).

 

2/1/2010

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 18 תגובות ב-16 דיונים

(16) לא מתייאשת, 6/11/2010 23:06

לא כולם מסוגלים

לצערי לא כולם מסוגלים. אני נשואה לאיש מקסים אבל הקשבה היא צד ממש חלש אצלו לעומת דיבור. הוא מאוד אוהב לשתף ולדבר על עצמו ועל מה שקרה לו אבל כ"כ קשה לו להקשיב . ויש לו גם בעיות קשב וריכוז. עם השנים למדתי לדבר איתו רק לא פנים אל פנים, אלא תוך כדי נהיגה או ישיבה לאותו כיוון כדי שלא ייאלץ להביט לי בעיינים. אני מתכננת את השיחות זמן רב, ועדיין זה קשה. פעם הוא אפילו אמר בשיא הרצינות "ככה אני מוסגל להקשיב לך ובאות והזמן לחשוב על משהו אחר" ואפילו לא הבין מה כ"כ מזעזע/ מצחיק בביטוי הזה. אז קשה לי. ואני כל הזמן עסוקה בלחפש אנשים אחרים שיקשיבו לי בלי שאהיה מטרד רציני בחייהם. תפילתי היחדיה-שיום יבוא ובעלי באמת יהיה ה"חבר" שלי. זה שאני יכולה לספר לו הכל, והוא גם יקשיב, ויגיב ואני-באמת ארגיש זה חשוב לו והוא לא עושה זאת רק מתחושת מחוייבות.

מיכל, 22/3/2011 00:35

כמה שאני מבינה לליבך...חשבתי שרק בעלי כזה רק שאצלו יש עוד כמה

אוי.. כמה שאני מבינה לליבך, גם אני "גיליתי" בשלב מסויים בחיים שאם אני רוצה לגייס את הה"קשבה" שלו זה רק בזמן נהיגה.. וגם אז היא חלקית בלבד..אך אצלו יש עוד בעיה(מעניין איך אצל הכלל??)והיא: שלעולם לעולם הוא לא מודה בטעויות שעשה ולא משנה כמה פעוטה או גדולה שהיא תהיה,, מבחינתו הוא יוצא ישר למלחמת חורמה...זה מתחיל בהכחשה, וא

אנונימי, 17/4/2011 22:11

ריטלין...

הי מיכל אחרי המון שנים- הוא התחיל לקחת ריטלין והשיפור מדהים! כמובן, עד שהוא הבין שבאמת יש משהו בעייתי. אבל הבסיס הוא יומיומי- לדעת שהוא לא מסוגל ולסלוח מראש. קשה מאוד. מצד שני- אני לא מתמודדת כמוך עם "צודק תמידי". מאחלת לך המון המון בצלחה!!

(15) אנונימי, 7/1/2010 18:48

אוךךךך - לפעמים אין סבלנות וניתן עם קצת שאלות "מכוונות"

לקצר את הדיבור ב-50% - אבל - זה נורא מעליב...

(14) , 4/1/2010 22:09

לדבר בשקט....

יש אימרה שאומרת, "בצעקה שומעים, בדיבור שקט מבינים". לכן חשובה הסובלנות בתרבות הדיבור.

הצג את כל התגובות

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub