רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

נישואין

פתיתי שלג ונאמנות זוגית

כ׳ בטבת ה׳תשע״ה כ׳ בטבת ה׳תשע״ה 11/01/2015 | מאת הרבנית ימימה מזרחי

הקשר בין השלג, הייחודיות שלנו, והגיל המתאים לחנך את ילדינו לנאמנות זוגית.

עברנו השבוע רגעים של שלג. שלג זה זמן של רחמים. כתוב "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים – כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ". זה זמן שבו השלג רוצה לומר לך שהקב"ה רואה אותך, ולעולם לא יכביד עליך מעל ומעבר לכוחותיך. כתוב: הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר. רק לפי הצמר, לפי מידת הכיסוי שלך, ה' יתן לך שלג, קור ומצבים לא נוחים. בשוויץ לכבשים יש צמר מאד עבה, אז יש שם הרבה שלג ואילו אצלנו, ה' יודע שאנחנו כבשים חלושות אז הוא מוריד לפי היכולת שלנו.

לפעמים יש לנו הרגשה שהשם לא ממש רואה אותנו, לא ממש רואה בסבלנו, לא ממש רואה בצערנו. לפעמים נראה לנו שהדמעות שלנו הן כמו גשם שנקווה בביוב בצידי המדרכות בזרימה שאיש אינו נותן את הדעת עליה. השלג, לעומת זאת, הופך כל דמעה ליופי ולא רק זה, הוא גם מראה לנו שכל אחד מאיתנו הוא פשוט כוכב. כאשר מגדילים במיקרוסקופ פתית שלג, רואים שלכל פתית יש צורה של כוכב אחר עם זרועות ובליטות ייחודיות לו, ואיך יתכן שכל טיפה היא כוכב אחר? איך האל נותן תשומת לב כביכול לכל הפרטים הקטנים האלה? איך זה שכוכב אחד, לבד, בעצם אינו לבד?

צריך לדעת שכשיורד שלג האל מביט בסִבלותינו. השם מביט בכל צער וצער שיש לנו, כי בעיניו את כוכב, את לא סתם בן אדם. את שֶׁם. וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה – מי בא מצרימה, בני ישראל? לא. השמות שלהם. האל זוכר כל אחד ואחד.

בפרשת "שמות" אנחנו פוגשות את המוהלת העברייה הראשונה, ציפורה אשת משה. לפי אחד המדרשים לפרשתנו, ציפורה רואה את משה חולה מאד, קודח ורועד מחום והיא יודעת שהוא לא יוכל למול את בנם החדש שנולד, לכן היא מלה את בנה, ואחר כך אומרת לתינוק: "חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי".

מהן המילים המרגשות האלה? למה היא מתכוונת?

מספר לנו האבן עזרא: והנשים קוראות לנער כאשר יכנס לברית "חתן". מהשנייה שהילד נימול, אַת, אמא, צריכה ללחוש על אוזנו "זהו, ילד שלי. עכשיו אתה חתן, מוכן לברית האמיתית רק עם האישה המזומנת לך. אתה באת לעולם חתן. אני לא מגדלת עכשיו ילד, אני מגדלת בן זוג".

לא סתם כתוב בנביא (מלאכי פרק ב'): "הִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ"; מהיום שעשו לך ברית מילה, אתה שייך לאישה אחת, אשת בריתך. אל תצער אותה. שמור עליך, רק עבורה. אתה לא אדם חסר משמעות בעולם – אתה כוכב. אתה חתן.

כך מברכים את ההורים בברית המילה: כשם שהכנסתוֹ לברית, כך תזכה להכניסוֹ לתורה, לחופה ולמעשים טובים. כבר בעת המילה צריך לדבר עם התינוק על החתונה שלו, על הנאמנות שלו. ציפורה יודעת שהיא מגדלת ילד בדור של מצרים, "ערוות הארץ", דור של אינטרנטים ו-ווצאפים ופייסבוקים וכל הרעות החולות שבעולם, והיא יודעת שכאמא, עליה למול את עורלת בנה. "עורלה" – מהי? מבאר רש"י: אוטם לבבכם וכיסויו (דברים י' ט"ז). עליך להחדיר בילד: "בני, אל תגדל להיות איש ערל-לב. תגדל להיות איש נאמן רק לאישה אחת". יש בזה כוח לשמור על ילד בטהרה ובצניעות כל ימי חייו. עד שיגיע לחופה ולמעשים טובים, הוא יישאר בעזרת השם נאמן לאישה האחת, לברית האחת שיש לו.

ברית המילה היא סימן לנאמנות זוגית. לא סתם אומרים בעברית לאדם לא נאמן – אין לך מילה; אי אפשר לסמוך עליך.

צריך להבין: בדור הזה, אם בנים לא יבואו לעולם בתודעה של חתנים, העולם אבוד. תתקיים חס ושלום גזירת פרעה והעולם יהיה הפקר, חסר אכפתיות וערל לב. אנחנו, הנשים, ממש כמו נשות מצרים, אמוּנות וממוּנות ואחראיות על שמירת הצניעות של בנינו.

יהי רצון, בעזרת השם, שנזכה להזכיר לילדים שלנו את העיקר, כשם שעשו נשי מצרים. יהי רצון שנזכה לגדל בנים ובנות קדוֹשים, מוּקדשים לקידוּשין עם האחת / האחד, בטהרה ובקדושה.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן